ביאור:בראשית לד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לד ג: "וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ."



וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ[עריכה]

להבדיל מאמנון שאחרי שתמר הסכימה להתחתן איתו ברשות דוד המלך, ולאחר שהוא שכב איתה, הוא שנא אותה וגרש אותה. כאן שכם אוהב אותה, ואחרי שאחיה חזרו הוא הלך לדבר עם משפחתה בנסיון לפיס אותם ולקבל את ידה.

נאמר ששכם "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ", כלומר הוא עינה אותה לאחר שהוא שכב איתה. ניתן להבין שהוא סרב לתת לה לחזור למשפחתה. הוא אומנם התאהב בה ורצה אותה, אבל היה צריך לדבר ולחזור ולדבר, ככתוב "וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ" בנסיון לרצות אותה. אנו לומדים שאפילו אם היא הסכימה לבוא איתו לביתו, שהיא סרבה לאהוב אותו לאחר המעשה, ולא עזרו לו הדיבורים.