ביאור:בראשית לד ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לד ט: "וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם."



הצעתו של חמור אבי שכם[עריכה]

  1. "וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם."
  2. "וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם" (ביאור:בראשית לד י).
  3. "שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ" (ביאור:בראשית לד י).

הזמנה נפלאה! (רק שאלוהים כבר נתן לבני ישראל את כנען.) בהמשך חמור ישתמש בנאום הזה, ויוסיף הסברים, כדי לשכנע את נכבדי העיר בשער העיר למול את עצמם ובתמורה הם ישתלטו על כל רכושו של יעקב, ויסירו מעצמם את הסכנה שיעקב חונה על פני העיר (ביאור:בראשית לג יח).

התבוללות[עריכה]

כונתו של חמור היתה שכתצאה מההזמנה, בני ישראל יתבוללו באנשי שכם ואנשי שכם נשלטו בהם, כדבריו לנכבדי העיר: "מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ" (ביאור:בראשית לד כג).
חמור הזמין את בני יעקב להתבולל ולעזוב את אלוהיהם, כשם שגולית, בעתיד, יזמין את בני ישראל להתבולל ולעזוב את אלוהיהם, בדבריו: "אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל א יז י), בואו "וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים, וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ" (ביאור:שמואל א יז ט), וגם המן רצה לאבד את עם ישראל (ביאור:אסתר ג ט).
לא ברור אם בשלב הזה בני יעקב הבינו את התוכנית של חמור, ושהם כבר אז התכוננו להרוג את שכם ואנשיו כאשר אנשי שכם יהיו כואבים לאחר המילה.

סיפור נוסף שמדגים לנו - שבכל דור קמים עלינו לכלותנו: באלימות או בתחבולות או באהבה.

והתוצאה?[עריכה]

בהיפוך. בני יעקב עשו זאת לשכם ואנשיו.