קטגוריה:בראשית לד ט

<< | ספר בראשית • פרק ל"ד • פסוק ט' | >>

מהדורת הכתיב:

והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם.

המהדורה המנוקדת:

וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם.

המהדורה המוטעמת:

וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑נוּ בְּנֹֽתֵיכֶם֙ תִּתְּנוּ־לָ֔נוּ וְאֶת־בְּנֹתֵ֖ינוּ תִּקְח֥וּ לָכֶֽם׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ וְ - ו' החיבור
הִֽתְחַתְּנ֖וּ - פועל, התפעל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: c/2859 b
מורפ': HC/Vtv2mp אֹתָ֑נוּ אֹתָ֑ - מילית, מושא ישיר (את)
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp1cp בְּנֹֽתֵיכֶם֙ בְּנֹֽתֵי - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך
כֶם֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 1323
מורפ': HNcfpc/Sp2mp תִּתְּנוּ תִּתְּנוּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqi2mp־לָ֔נוּ לָ֔ - מילת יחס
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp1cp וְאֶת וְ - ו' החיבור
אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: c/853
מורפ': HC/To־בְּנֹתֵ֖ינוּ בְּנֹתֵ֖י - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 1323
מורפ': HNcfpc/Sp1cp תִּקְח֥וּ תִּקְח֥וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 3947
מורפ': HVqi2mp לָכֶֽם לָ - מילת יחס
כֶֽם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2mp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ טפחא (מלך, דרגא 2)

אֹתָ֑נוּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

בְּנֹֽתֵיכֶם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

תִּתְּנוּ־לָ֔נוּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְאֶת־בְּנֹתֵ֖ינוּ טפחא (מלך, דרגא 2)

תִּקְח֥וּ מרכא (משרת, דרגא 5) לָכֶֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ: בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְאִתְחַתַּנוּ בַּנָא בְּנָתְכוֹן תִּתְּנוּן לַנָא וְיָת בְּנָתַנָא תִּסְּבוּן לְכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):	וְתִתְעַרְבוּן בְּחִיתּוּנָא עִמָנָא בְּנַתְכוֹן תִּתְּנוּן לָנָא וְיַת בְּנָתָנָא תִּסְבוּן לְכוֹן:

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם: בבני יעקב תלו החיתונים לכבודם לתת ולקחת, אבל כשסיפרו א הדבר לאנשי עירם אמרו למפרע לכבוד בני העיר שהם יהיו הלוקחים והנותנים כדי לפתותם שישמעו אליהם להמול:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ט) "והתחתנו אתנו" להבא, כי תחשבו כאחד מאזרחי הארץ. ובמד' והתחתנו אותנו אמר ר' אלעזר אין ישראל נותן אצבעו בתוך פיו של גוי תחלה אא"כ נותן גוי אצבעו תחלה בתוך פיו של ישראל, התחתנו אותנו לא תתחתן בם, הם אמרו והתחתנו אותנו הם תבעו תחלה. חז"ל בארו הבדל בלשון בין התחתן שאחריו מלת את ובין התחתן שאחריו ב' השמוש, שהראשון המתחיל לדבר מן החתון, יבא בלשון "התחתן את," והשני המשיב ומסכים או בלתי מסכים אל דברי המתחיל יבא בלשון "התחתן שאחריו ב'," והניח הקדמה שהגוי הוא תמיד המתחיל, וע"כ שם כתיב לא תתחתן בם, כי הם אמרו שבודאי הגוי התחיל וישראל משיב, אמר לא תתחתן בם שהוא דברי המשיב, ופה אמר והתחתנו אותנו, כי חמור הוא המתחיל. וז"ש והתחתנו אותנו הם תבעו תחילה, ובדוד אמר (ש"א י"ח) להתחתן במלך, כי מסתמא המלך הוא המתחיל, ומ"ש ויתחתן שלמה את בת פרעה, יצא מן הכלל ללמד ששלמה היה המתחיל כי גייר אותה: