ביאור:בראשית לד ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לד ח: "וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה."



שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם[עריכה]

בני חמור כבר עשו עסקה עם יעקב וקנו ממנו שדה, ככתוב: "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (ביאור:בראשית לג יט). כך שאין לחמור בעיה לדבר בענייני כספים ומשפחה עם יעקב ומשפחתו.

חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ[עריכה]

מה שהוא מצלצל רע בהצהרה זו: הן שכם כבר לקח אותה לביתו, טימא אותה וייתכן שגם עינה אותה. המילה 'חשק' מראה רצון מיני יותר מאשר אהבה. שכם עשה כרצונו - הוא חשק ולקח.

בְּבִתְּכֶם[עריכה]

חמור פונה ליעקב ולאחים, ברבים, "בְּבִתְּכֶם". דבר זה מעיד שהוא מכבד את בני יעקב ונותן להם זכות דיבור.

תְּנוּ נָא[עריכה]

מילת בקשה, בכבוד. הן שכם פקד על אביו "קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה" (ביאור:בראשית לד ד), וחמור מרכך את המילים: "קַח לִי" ל"תְּנוּ נָא". חמור השמיט את תאורה של דינה כ-"הַיַּלְדָּה", כדי לא לעורר צרות, ייתכן שדינה לא מוכנה לנשואין בעייני אחיה. חמור ביקש שהאחים יתנו כאשר דינה לא בידם.

  • לא ברור למה חמור לא שאל האם דינה הובטחה לאדם אחר, וישר מבקש את ידה לבנו.
  • לא ברור למה חמור לא הביא מתנות למשפחה ולדינה כשם שעבד אברהם עשה "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ" (ביאור:בראשית כד י).
  • לא ברור למה שכם ממשיך להחזיק את דינה אסירה בביתו, ולא החזיר אותה למשפחתה לפני שחמור אביו ביקש את ידה לבנו.