ביאור:בראשית לד כ
בראשית לד כ: "וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד כ.
עִירָם
[עריכה]שער עירם, ואנשי עירם – עירם ברבים, עיר שלהם. חמור ושכם בנו היו בעלי העיר וראש לאנשי העיר. אנשי העיר היו כפופים לפקודתם ורכושם היה בעיר.
העורך השתמש במילים "הַנַּעַר", "עִירָם", "שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר". ייתכן שהעורך מלגלג על שכם וקורא לו 'עיר' (בן חמור) להראות ששכם היה חסר נסיון, תמים, טפשון, ושבגלל תשוקתו המינית הוא הביא אסון על כל העיר ותושביה.
וַיָּבֹא ... וַיְדַבְּרוּ
[עריכה]ויבוא ביחיד, וידברו ברבים? האם שכם ואביו באו כאיש אחד אבל דיברו בשני קולות.
נאמר שיוצאי שער עירו, שהיו בשער העיר, שמעו את דברי חמור ושכם בנו (ביאור:בראשית לד כד). לפי הדברים שנאמרו ניתן להבין שרק חמור הוא זה שדיבר, ושכם בנו עמד ושתק לצידו כהסכמה, כי חמור חזר בשנית את הדברים שהוא אמר לבני יעקב (בראשית לד ט-י), בניגוד לשכם שדיבר על מוהר ומתנות (ביאור:בראשית לד יב).
נכחותו של שכם היתה איום. בעמידתו כאילו ששכם אמר לאנשי העיר: "חסר למשהו להתנגד לנו. מי שלא רוצה לשמוע מוזמן לברוח מהעיר ולא לחזור לעולם".
ניתן להבין שלמרות ששכם היה המלך, לא היה לו את הכוח לכפות על אנשיו למול את עצמם, להבדיל מאברהם שמל את כל אשר לו ללא ויכוחים או דיבורים (ביאור:בראשית יז כג).
ניתן להבין שלנכבדי שכם, בשער העיר, היה כוח לעמוד בפני שכם, אבל הם לא הוכיחו את שכם ולא הענישו אותו בחטיפת דינה, לכן נכבדי העיר נעשו לשותפים לפשע, ורשעים (במידה מסוימת) כמו אנשי סדום.