ביאור:בראשית לז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית לז ב: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם."



וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם[עריכה]

לא ברור
  • מדוע לא מפורט התוכן של אותה דיבה?
  • מדוע לא נאמר שהאחים שנאו את יוסף בגלל דיבה זו? והרי הבאת דיבה היא מעשה הרבה יותר משניא מאשר חלימת חלומות!

ייתכן ש"דבתם רעה" היא התלונות של יוסף על שנאתם עליו. בפסוקים הבאים נאמר:

(בראשית לז ג): "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים. ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו - וישנאו אתו, ולא יכלו דברו לשלם"

ייתכן שפסוקים אלה באים להסביר את " דבתם רעה " - הדיבה הרעה היא הדברים המתוארים בפסוק ד - שנאת האחים כלפיו. אם כך הוא הדבר, ברור למה האחים מקבלים את הדיבה כאילו בשוויון נפש, שהרי השנאה קדמה להבאת הדיבה.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של דוד אקסלרוד שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.


תגובה[עריכה]

מאת: תולדות אדם

לכאורה רש"י מתייחס לזאת ומפרש "כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו". כלומר שלא מדובר על דבה ספציפית אל כללית.

מעמדו של יוסף[עריכה]

  • רחל אימו היתה האישה הראשונה, האהובה, והחזקה, אולם רחל אימו נפטרה והוא נשאר יתום מאם. לאה היתה צריכה לקנות מרחל את הזכות לבוא ליעקב. כנראה שיעקב לא חילק את יצועו עם כל נשותיו בצורה מסודרת.
  • רכושו של יעקב בא לו מנדוניתן של שתי בנותיו של לבן (לא מעבודתו. לפי חוקי חמורבי מספר 258 מגיע ליעקב רק 6 גור לשנה מעבודתו כרועה).
  • יוסף היה בכורה של האישה האהובה, רחל.
  • יוסף היה צעיר מכל עשרת אחיו, והיה תמים - כפי שרואים בדבריו, בחלומותיו, ושאבד בדרך.
  • עם מותה של רחל יוסף, ובנימין הקטן, ירשו את חצי רכושו של יעקב כנדונית רחל, ואחיו עבדו בשבילו ובשביל אביהם.
  • יוסף הרגיש שהוא הבן האהוב על אביו והרגיש את עצמו חשוב.

מה עשה יוסף[עריכה]

לפי הכתוב ניתן לראות את התנהגותו של יוסף:

1. ילד חצוף ושחצן שניסה להיות שליט על אחיו.

  • הכתוב מציג את יוסף כילד רע המוציא דיבה רעה על אחיו. ילד חצוף ומעליב.
  • לא ברור מה עשו בני האמות, אבל יוסף כנראה ראה את עצמו מעליהם. ייתכן שהוא עקב אחריהם ודיווח לאביו כל שגיאה או בזבוז או פגיעה בכבודו שהם עשו. יעקב לא הזמין את הבנים לברור, והבנים לא באו לספר את הצד שלהם.
  • לא נאמר שיעקב סיפר לבנים את תלונותיו של יוסף, אבל סביר שנודע לבנים מה שיוסף אמר: או ממרגל בחדרו של יעקב, או מתלונתיו של יוסף, או שיוסף סיפר להם שהוא ידווח עליהם.
  • לבטח בני לאה לא היו יותר חרוצים מבני האמות, אולם עליהם יוסף לא הלשין. כלומר הוא הציק לחלשים בעייניו.
  • יוסף כעס שכך עשו לו. וייתכן שזאת הסיבה שהוא חלם שהוא יגדל מעליהם והם כולם ישתחוו לו.

2. ילד חרוץ ואמביצוני שפעל לטובת המשפחה.

  • בהמשך רואים שיוסף היה ילד חרוץ מאוד. סביר שהוא למד מאביו איך להשביח את הצאן, איך להרויח ולחסוך. יוסף למד מאביו לפקוד על הרועים שלא ישבו בטלים (ביאור:בראשית כט ז).
  • בהמשך נראה שתכונותיו הטובות של יוסף הביאו לו הצלחה, ככתוב: "וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ" (ביאור:בראשית לט ב) בכל מעשיו: אצל פוטיפר, בבית הסוהר, אצל פרעה ואצל אחיו.
  • ייתכן שיוסף הביא רעיונות חדשים איך לקבל צמר יותר טוב, איך ליצר גבינה וחלב, איך לשפר את הבשר, איך ליעל את המרעה. אחיו סרבו לעבוד בשבילו כעבדים, והוא התלונן עליהם - זאת "דִּבָּתָם רָעָה". לכן יעקב הוציא אותו מהעבודה ואמר לו להרגע.
  • אלוהים ראה את חריצותו של יוסף ואת כשרונותיו, ולכן אלוהים בחר בו, וגרם לחלומות הנבואה שלו, שברבות הימים התקימו.

תגובת יעקב[עריכה]

יעקב לא דיבר עם בניו, ולא ניסה להביא שלום בית.

  • יעקב הפריד בין יוסף ואחיו, בודד אותו, ומנע מיוסף להמשיך לעבוד כרועה.
  • יעקב "עָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (ביאור:בראשית לז ג) והעלה אותו לתפקיד של 'קישוט' בבית, מעשה שהראה את אהבתו ליוסף, ותמיכה בו.
  • יעקב חשש משמעון ולוי שכבר ענו לו בחוצפה בענין דינה, ומראובן ששכב עם פילגשו. כשם שיעקב לא אמר דבר לחמור ולשכם, כך גם כאן יעקב נמנע מלהתעמת עם בניו.

אנו לא צריכים להיות מופתעים שעשרת הבנים התארגנו ביחד, כעסו על יעקב ויוסף, והעדיפו להתרחק מהם.

אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו[עריכה]

כאשר הכתוב מנה את בניו של יעקב, בלהה מוגדרת כשפחת רחל (ביאור:בראשית לה כה), וזלפה מוגדרת כשפחת לאה (ביאור:בראשית לה כו). כאן הכתוב קורא להן "נְשֵׁי אָבִיו". יש הבדל בין אישה, פילגש ושפחה. ייתכן שעבר זמן ויעקב המשיך לבוא אליהן, למרות שראובן שכב עם בלהה, או שהכתוב רצה להעלות את חשיבות בני השפחות בהקשר להתנהגותו של יוסף.

אסור היה ליוסף לא לפגוע בבני השפחות, כי הם היו בני אביו, שאביהם הכיר בהם כבניו ( ביאור:בראשית לה כה-כו), (חוקי חמורבי מספר 170).


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:ויבא יוסף את דיבתם רעה

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-37-02