ביאור:בראשית כט ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כט ט: "עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה[עריכה]

יעקב הציע להתחיל להשקות את הצאן, הרועים סירבו כי זה היה בניגוד לחוק שקבע שכולם גוללים את האבן ומשקים ביחד. עוד בעודם מדברים, רחל הגיעה עם הצאן.

ניתן להבין שהצאן מיהר לנוע לכיוון הבאר, ושרחל לא היתה רחוקה מדי כאשר אחד הרועים זיהה אותה בשם. מעניין שלאה לא היתה רועת צאן יחד עם רחל. ייתכן שלאה היתה בוגרת יותר או שלאה לא התאימה לעבודה הזאת.

כָּל הָעֲדָרִים[עריכה]

האם לאחר בואה של רחל הגיעו "כָּל הָעֲדָרִים" (ביאור:בראשית כט ח)?

סביר להניח שרחל לא היתה מעוניינת להיות האישה היחידה בקרב הרועים או לשבת הרבה זמן עם הרועים ולחכות לרועה נוסף, משום שכך היא היתה עלולה להסתבך בצרות עם הנערים. סביר שהרועים לא נזקקו לכוחה של רחל לגלול את האבן, וסביר שרחל לא תסכים שהרועים יתחככו עליה בזמן עבודת גלגול האבן.

  • סביר שרחל רצתה לבוא כמה שיותר מאוחר כדי שתהיה זמן קצר בחברתם.
  • סביר שרחל תחכה במרחק מה עד שהרועה האחרון יגיע, ורק אז היא תבוא לבאר, אחרונה.
  • סביר שאם מחכים לרועה נוספת, רחל תשמור מרחק מהבאר עד שהרועה ההיא תגיע, ואז כל הרועות תבואנה יחד.
  • סביר שרחל ראתה ארבע גברים ליד הבאר, והיא באה לבאר כי לדעתה כל הרועים כבר הגיעו.

ניתן להניח שכאשר רחל באה, זה היה הסימן ש"כָּל הָעֲדָרִים" האחרים כבר הגיעו.

עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ[עריכה]

הדגש הוא שהצאן שייך ללבן. רחל עובדת עבור אביה בחינם, והצאן אינו שייך לה או מיועד להיות שלה. רק כאשר לבן העניק את הצאן לבנותיו ולילדיהן, בדבריו: "וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם, אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ" (ביאור:בראשית מא מג), הצאן נעשה רכושן של רחל ולאה.