ביאור:בראשית כט טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כט טו: "וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ[עריכה]

לבן הגיע למסקנה שהגיע הזמן להבהיר מספר דברים, ושיעקב מחכה שהוא, בעל הבית המבוגר, ידבר ראשון.

לבן מגדיר את קשר המשפחה בינו ליעקב[עריכה]

"הֲכִי אָחִי אַתָּה ועֲַבַדְתַּנִי חִנָּם" - אתה עובד בשבילי חינם, אבל אתה לא בני ולא יורשי. אני יודע שרצונך הוא לשאת את בתי ושחובה עליך לחזור לארץ אבותיך, ואם תרצה לחזור עם רכוש, יהיה עליך לעבוד, להרוויח ולחסוך. לבן הכריז שיעקב אינו בנו ולא יהיה בנו, וכך לבן אפשר ליעקב לשאת את רחל בתו.

יעקב היה עובד מסור ומוצלח[עריכה]

יעקב נרתם לעבודה מעצמו, כי נאמר "ועֲַבַדְתַּנִי" בעבר. יעקב לא חיכה להנחיות.

כבר ראינו שיעקב לא התבייש לנזוף ברועים ולהגיד להם: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ" (ביאור:בראשית כט ז). מכאן שיעקב כנראה לקח תפקיד ניהול והתחיל להפעיל את רועיו של לבן. ניתן להבין שללבן לא היו בנים בוגרים שיתנגדו להכניס את יעקב לעסק המשפחתי. רק אחרי 14 שנים שבהן יעקב עבד ללבן, לבן העביר חלק מהצאן שהיה בידי יעקב לניהולם של בניו (ביאור:בראשית ל לה).

לבן ראה שיעקב עובד חרוץ וממוחה ושהוא אינו בטלן, ולכן ראוי לתת לו עבודה לפני שהוא ילך לעבוד עבור אדם אחר.

כאשר לבן הכניס את יעקב לביתו, נאמר שיעקב סיפר ללבן: "אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (ביאור:בראשית כט יג), וכך לבן שמע שרבקה חושבת שעשו יפגע ביעקב ושרבקה תקרא ליעקב כאשר הסכנה תעבור. לבן הבין שיעקב יישאר זמן ממושך של מספר שנים עד שעשו יירגע, ושבסופו של דבר יעקב יישא את כל בנותיו. לכן, למען בנותיו ונכדיו, עדיף שיעקב יעבוד בשכר מתאים.

לבן נתן ליעקב לקבוע את משכורתו[עריכה]

לבן הזמין את יעקב לקבוע את משכורתו, וכך לבן הודיע ליעקב שיעקב חדל להיות 'עצמו ובשרו' והוא לא בן ולא יורש שלו אלא רק פועל שכיר. לבן שאל "הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ". זו שאלה שמאוד קשה לענות עליה כי כל אדם בוודאי ירצה לקבל שכר גבוה והוגן, אך מבלי להגזים ולעשות צחוק מעצמו. לאחר שיעקב עבד תמורת נשותיו, לבן הזמין את יעקב לקבוע את שכרו פעם שנייה, כדבריו ליעקב: "נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי, וְאֶתֵּנָה" (ביאור:בראשית ל כח).

כידוע רחל עבדה כרועת צאן. לא נאמר שהיו לה אחים. אחים לא השתתפו בשיחות בין לבן ליעקב, אפילו שדנו בעניין נישואי רחל.‏[1] ניתן להבין שללבן לא היה בנים, ושהוא דאג שלא יהיו לו יורשים שינהלו את רכושו. לבן שמח שיעקב בא לביתו וניצל את ההזדמנות לרתום את יעקב לשירותו.

ירושת יעקב[עריכה]

לפי חוקי חמורבי שהיו נהוגים בחרן, לבן ידע שהוא חייב שליש מהאדמה שירש מתרח סבו ליורשיו של אברהם, כמו כן הוא חייב חצי מהצאן שירש מבתואל אביו כנדוניה לרבקה. לבן לא רצה לריב עם יעקב כדי שיעקב לא יעלה את הדרישות האלה ויפנה לשופט.

לבן נזהר מאוד לא להזכיר את אברהם אחי נחור עד ההסכם הסופי של חלוקת הרכוש והכרזת הגבול שנחתם בגלעד (ביאור:בראשית לא נג). בהסכם זה, יעקב למעשה ויתר על זכותו לבעלות על אדמות מצפון לגלעד.

כלומר, יעקב היה יכול לבקש את אדמתו ולא רק להסכים לקבל משכורת.




  1. ^ לבן אחי רבקה ניהל את השיחה עם עבד אברהם, ובני יעקב ניהלו את השיחה עם שכם.