ביאור:בראשית לא נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לא נג: "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק."


אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ[עריכה]

זהו המשפט האחרון בנאום הסיכום של לבן.

  1. לבן משתף בהסכם, כשופטים, את אלהי אברהם ואלהי נחור , ומסביר שהם אלהי אביהם: אברהם הוא אבי אביו של יעקב, ונחור הוא אבי אביו של לבן. כביכול, כל אחד מהצדדים בהסכם נמצא תחת חסותו של אלהי אביו, ואם תהיה טענה כלשהי על הפרת החוזה, אלהי האבות של שני הצדדים ישפטו בנושא.
  2. אברהם ונחור, היו אחים "ויְַחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה; ויַּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן" (ביאור:בראשית יא כו), והם ראשי המשפחות של יעקב ולבן. וכשם שהם היו אחים, אלוהיהם ישבו במשפט וידונו אותנו.
  3. הביטוי אלהי אביהם בא גם להדגיש, שלא מדובר באלים שונים אלא באל אחד עם שני כינויים שונים: "אָמַר לָבָן: אֵין לְךָ לְמָאֵן מַה שֶּׁיִּחַדְתִּי לְדַיָּן אֱלהֵי נָחור עִם אֱלהֵי אַבְרָהָם, כִּי אָמְנָם אֱלהֵי נָחור הָיָה אֱלהָיו שֶׁל תֶּרַח, שֶׁהָיָה אֲבִיהֶם שֶׁל אַבְרָהָם וְשֶׁל נָחור" (ספורנו) . אברהם ונחור היו שניהם בני תרח, כך שהאל שלהם הוא אותו אל.

מעניין שלבן ידע את שמו החדש של אברהם, וקיבל את השם הזה בהכרה שאלוהי אברהם הוא לא אלוהי נחור.

מה פתאום נזכר לבן בסבו נחור? כי ארץ ארם, שלבן רוצה עכשיו להבטיח לעצמו באמצעות ההסכם עם יעקב, היא חלק מירושתו של תרח, שנחור לקח את כולה לעצמו!

לבן הזכיר את אברהם ונחור, ובצורה זו הוא רמז לרכוש ולירושה של תרח אביהם.

ירושת יעקב באדמתו של לבן[עריכה]

אמנם לבן ויעקב היו רועי צאן ולא עובדי אדמה, אבל זכויות מרעה גם הם בעלות על אדמה, וראינו את סכסוכי הרועים בכנען. כפי שרואים בחוקי חמורבי, שקדמו לתקופת האבות, באזור ארם שבין הפרת והחידקל, חוקי קרקעות וירושות היו מפותחים ומתאימים לסיפורי האבות. ואפילו בכנען החוקים היו ידועים, ראה קנית מערת המכפלה והשדה.

כאשר נאמר "ויִַּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ ... ויַָּבֹאו עַּד חָרָן ויֵַּשְׁבו שָּׁם" (ביאור:בראשית יא לא) לא כתוב שנחור בא איתם אבל בהמשך יעקב, בפקודת אימו, הולך ל"לָבָן בֶּן נָחוֹר" הגר בחרן (ביאור:בראשית כט ה). סביר שבהמשך נחור הצטרף לתרח אביו בחרן.

אברהם עזב את חרן ולקח את רכושו והשאיר את כל האדמות והשדות לנחור אחיו "ויִַּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו, וְאֶת כָּל רְכושָּׁם אֲשֶׁר רָכָשׁו,ּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂו בְּחָרָן, ויֵַּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" (ביאור:בראשית יב ה). לא נאמר שאברהם מכר את חלקתו או שתרח העניק את ירושתו לנחור בלבד. ניתן להסיק שלאברהם היתה זכות לירושתו מרכושו של תרח אביו.

מכאן רואים שנחור, אחי אברהם והרן, קיבל את כל אדמתו של תרח ששליש ממנה שייך לאברהם ואחריו ליצחק. כך לירושיו של אברהם מגיע שליש מאדמתו של נחור, שעברה לבתואל וממנו ללבן.

ירושת יעקב בצאנו של לבן[עריכה]

כאשר רבקה יצאה מחרן נאמר: "ותַָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ ותִַּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים, ותֵַּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ" (ביאור:בראשית כד סא). לא נאמר שבתואל או לבן נתנו לה את נדוניתה. לפי חוקי חמורבי מספר 184 , אם אב לא נתן נדוניה לבתו, אחרי מותו אחיה חייבים לתת לה חלק שווה לחלקו של בן במטלטלין (צאן אבל לא קרקע). לבן לא נתן לרבקה דבר בלכתה או במות אביו, לכן הוא עדיין בעל חוב לרבקה ולילדיה - כשם שרחל אמרה על נדוניתה שלה: "לָנו הּואּ ולְּבָנֵינו"ּ (ביאור:בראשית לא טז).

כיון שרבקה היתה בת יחידה לבתואל "ובְּתואֵּל יָלַד אֶת רִבְקָה" (ביאור:בראשית כב כג), ולה היה אח אחד בלבד - "ולְּרִבְקָה אָח, ושְּׁמוֹ לָבָן" (ביאור:בראשית כד כד), והעבד נתן מגדנות "לְאָחִיהָ ולְּאִמָּהּ" (ביאור:בראשית כד נג), אחיה ביחיד, אביה בתואל כבר היה זקן שלא יכול לעשות ילדים נוספים ולבן ניהל את הבית, לכן חצי מצאנו של לבן שייך לעשו ויעקב (כאשר לבן מדבר על אחיו הכוונה לבניו ולא אחיו.)

וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק[עריכה]

יעקב נשבע על שני הסעיפים שדרש לבן: הוא לא יפגע בנשותיו, אין לו תביעות לשכר או נדוניה או ירושה, והוא לא ילחם בבניו של לבן.

אולם יעקב לא מקבל את נוסח השבועה של לבן: כשהוא נשבע על קיום ההסכם, הוא לא נשבע ב"אלהי אברהם ואלהי נחור", אלא רק ב"פחד אביו יצחק".

יש מסבירים שלא נאמר 'באלוהי אביו יצחק' אלא 'בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק', כי יצחק היה עוד בחיים ויכול להעניש אותו.

אולם לפי פסוק מב, נראה ש"פחד יצחק" הוא כינוי לה', "שֶׁיִּצְחָק אֵינו בֶּן תֶּרַח, וְנִשְׁבַּע שֶׁאֱלהָיו שֶׁל יִצְחָק לְבַדּו יִשְׁפּט אִם יִבְגּד" (ספורנו). לביטוי פחד יצחק ישנן כמה משמעויות המדגישות את ההבדל בין אמונת ישראל לאמונת לבן עובד האלילים:

1. פחד יצחק = "דדחיל ליה אבוהי יצחק" (אונקלוס) = "מי שהיה אביו מפחד ממנו" (אבן עזרא פירוש ראשון) . אצלנו מודגשת מידת יראת ה', (בראשית מב יח): "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף... אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא"( פירוט ), (יונה א ט): "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא , אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה", (משלי א ז): "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר"( פירוט ), ועוד.

לעומת זאת, אצל עובדי האלילים (בראשית כ יא): "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי"( פירוט ): הם מאמינים באלהים (אחד או יותר) אבל לא יראים מפניו כי חושבים שאפשר "לשחד" אותו בקרבנות.

2. פחד יצחק = האירוע שבו יצחק פחד מאד = עקידת יצחק (אבן עזרא פירוש שני) . עקידת יצחק הוכיחה שה' מקדש את החיים ומתנגד לקרבנות אדם, (בראשית כב יב): "וַיֹּאמֶר 'אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי'"( פירוט ).

לעומת זאת, עובדי האלילים מקדשים את המוות ומקריבים את ילדיהם, (דברים יב לא): "כִּי כָּל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם, כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם".

3. אנחנו מקדשים את יצירת החיים, מקום הפריה והרביה, בברית מילה, הנעשית באיבר שבין הירכיים (הירכיים נקראו גם פחדים, איוב מ יז: "יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז גִּידֵי פחדו[פַחֲדָיו] יְשֹׂרָגוּ"; ראו שבועה בברית-המילה / יהודה רצהבי ).


לא נראה שיעקב הבין שהוא מוותר על ירושת אברהם בנחלתו של לבן. המילה "בְּפַחַד אָבִיו" מראה שהוא פחד לא לחזור לכנען כפקודת אדוני (בראשית לא ג): "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ", ואת נדרו (בראשית כח כא): "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים".

הקבלות[עריכה]

יפתח עלה לשלטון בחבל הגלעד כדי להתמודד עם בני עמון שדרשו לקבל את הגלעד לידם. הוא ניהל ויכוח עם מלך בני עמון מאותו מקום שבו יעקב ולבן כרתו ברית - המצפה בגלעד, (שופטים יא יא): "וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין, וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי ה' בַּמִּצְפָּה". גם הוא, כמו לבן, הזכיר את האלים של שני הצדדים כשופטים, (שופטים יא כד): "הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ - אוֹתוֹ תִירָשׁ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ - אוֹתוֹ נִירָשׁ": אם יש לך תלונה כלשהי על הפרת ההסכם - פנֵה לשופטים האחראים לדון במקרה של הפרת הסכם, כלומר לאלים.

אולם, לאחר שהוא מציג היטב את טענותיו, הוא קובע שרק ה' ישפוט, (שופטים יא כז): "וְאָנֹכִי לֹא חָטָאתִי לָךְ, וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי! יִשְׁפֹּט ה' הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן". אנחנו לא חטאנו, אתה רוצה להילחם בנו בלי שום סיבה, ולכן התלונה עוברת לשופט העליון שידון בהפרת הברית.

וה' שפט, (שופטים יא לב): "וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם, וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ".

מאמרים נוספים[עריכה]