ביאור:בראשית לא מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לא מא: "זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים."


ראה: יעקב מהלל את עצמו ומאשים את לבן

וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים[עריכה]

מה? מתי? איך? למה?

עֲשֶׂרֶת מֹנִים[עריכה]

'עשרת מונים' לא מתכוון באמת שלבן רימה את יעקב בדיוק עשר פעמים, או נתן לו להתעשר רק בעשירית מההצלחה של יעקב. בצורה דומה נאמר על יצחק ש"ויִַּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, ויִַּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, ויְַבָרְכֵהו יְּהוָה" (ביאור:בראשית כו יב), וברור שלא מדובר שהיבול היה בדיוק 100 פעמים יותר. 'עשרת מונים' מתכוון בצורה מוגזמת לעוול חמור.

יעקב השתמש בביטוי הזה גם כאשר הוא ניסה לשכנע את נשותיו להצטרף עליו למסע לכנען: "וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים, וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי" (ביאור:בראשית לא ז), יעקב בצורה זו הראה את גדולתו של אלוהיו.

וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי[עריכה]

  • יעקב עבד שבע שנים ברחל, שזה מחיר מופרז מאוד, למרות שהוא קיבל אוכל ולינה אצל לבן. אולם יעקב הוא זה שהציע "ויַֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (ביאור:בראשית כט יח) ואי אפשר להאשים את לבן, אלא אם לבן צחק עליו ולא הציע להוריד את המחיר למחיר נאות. כמובן שלבן לא היה יכול להוריד במחיר ולבזות את בתו.
  • רחל ולאה - יעקב עבד שבע שנים וקיבל את לאה והיה צריך לעבוד עוד שבע שנים עבור רחל. לבן היה חיב לעשות זאת, ולתת את כל בנותיו ליעקב כדי לא להיות מואשם שנתן את הפחותה בבנותיו. בכל מקרה זה רק כפול עבודה ולא פי עשר. גם במקרה זה לבן לא היה יכול לתת הנחה ליעקב, כי אז הוא מוריד בערכה של רחל או לאה.
  • יעקב הציע לקבל שכר את כל הכבשים החומים והעזים הלבנות, בצורה הרגילה של גידול כבשים. יעקב היה מקבל בערך 10% מהרווח השנתי, כי רוב הכבשים היו לבנים והעיזים כהות. אולם לבן לקח את כל הכבשים שיש בהם חום ועזים שיש להם לבן, וכך בצאנו של יעקב לא נשארו כבשים חומים ועזים לבנות והוא היה צפוי לקבל שכר אפסי עד סוף ימיו. (ראה: שכרו של יעקב), וכאשר יעקב קיבל כבשים מתאימים לו, ייתכן שלבן שינה את את התנאים כדבריו לנשותיו: "וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים, וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי. אִם כֹּה יֹאמַר, נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ, וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים, וְאִם כֹּה יֹאמַר, עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ, וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים " (ביאור:בראשית לא ז-ח). כנראה זאת התרמית שיעקב האשים את לבן.
  • יעקב העניק ללבן את הזכות לקבוע מתי יעקב הרוויח מספיק, ככתוב: "בְּיוֹם מָחָר, כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ" (ביאור:בראשית ל לג), ולבן היה יכול להגביל את רכושו של יעקב ולקבוע שהוא קיבל מספיק בלי לשנות את סוג הכבשים שיעקב זכאי לקחת. מטרתו של לבן לא היתה להגביל את הרכוש אלא למשוך את הזמן שיעקב יהיה אצלו. לבן לא רצה שיעקב יעזוב לכנען. לבן פחד שעשו יהרג את יעקב ויפגע בנכדיו. לכן הוא החליף את משכורתו של יעקב כדי שיקח יותר זמן ליעקב לרכוש מספיק רכוש וצבא.