ביאור:בראשית לא לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לא לז: "כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ."


כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי[עריכה]

יעקב הזמין את לבן למשפט ומינה את אחיו (נכבדיו, ילדיו?) ואחיך (נכבדיו ובניו) של לבן כשופטים[עריכה]

יעקב הציג את טענותיו לשופטים:

  • לבן טען שיעקב גנב ממנו את תרפיו - העונש לגנב הוא מוות. חוקי חמורבי מספר 6.
  • לבן עשה חיפוש יסודי, ומישש את כל כליו של יעקב, כרצונו.
  • לבן נכשל להוכיח את טענתו לכן עונשו - עונש מוות. חוקי חמורבי מספר 1 וגם 3

יעקב דורש מהשופטים להחליט מי צדק.

השופטים[עריכה]

"שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ" - יעקב מזמין את אחיו ואחי-לבן להיות שופטים, כחבר מושבעים. אולם ליעקב לא היו אחים במקום, וגם לא ידוע שללבן היו אחים. סביר שמדובר בנכבדים שהיו במחנה של יעקב ושל לבן, או בניו הבוגרים של לבן, האחים של רחל ולאה, הגיסים של יעקב.

כיוון שליעקב אין אחים, והגדול בבניו, ראובן, היה כבן 12, סביר שמדובר בחברים של כל צד. יעקב הציע להקים חבר שופטים המורכב ממספר חברים של לבן, ומספר חברים שלו. החברים ישמעו את הטענות ויפסקו. שופט היה חייב לשפוט בצדק, וחוקי חמורבי מספר 5 מעניש קשות שופט שחטא במשפט, והוציא פסק דין טפל.

כִּי מִשַּׁשְׁתָּ[עריכה]

"למשש" - חש באמצעות אצבעותיו; נגע. והמילה "נגע" היא השורש לנגוע - חולה. כלומר לבן נגע זיהם, וטמא את כל רכוש הנשים במחנה יעקב.

סביר שיעקב הלך עם לבן וראה את החיפוש. היה חשוב ליעקב לראות את לבן מוצא ולא שותל את התרפים ואז מוצא אותם.

יעקב השתמש במילה 'מששת'. יעקב היה יכול להגדיר את מעשיו של לבן: לחפש, להפוך, לנער, לדקור, להסתכל, לגלגל, לחטט, לגשש, להעביר, לשקול, לשרוף, או לחקור את הילדים. הכתוב סיפר לנו שלבן אכן מישש, ככתוב: "ויְַמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל, וְלֹא מָצָא" (ביאור:בראשית לא לד). מכאן סביר שיעקב היה נוכח בזמן החיפוש, ושמע את השיחה בין לבן לרחל.

למשש זה לא הצורה המקובלת על גנבים בבתים כשהם עושים חיפוש לדברים יקרי ערך. לרוב הם הופכים את המגרות ומפילים את כל הדברים על הרצפה. אבל לבן לא היה יכול לעשות זאת לתרפיו.

האם יעקב הבין שהתרפים בכר?[עריכה]

יעקב הגדיר את התרפים, אלוהיו של לבן, ככלי בית. לפי שאלתו המעליבה "מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ" ניתן לחשוב מספר אפשרויות:

  • יעקב לא ידע שרחל הסתירה את התרפים בכר, וחשב שלבן המציא תואנה כדי להרע לו.
  • יעקב ידע, אבל היה חייב להמשיך במשחק כדי שהוא לא יהיה חייב להרוג את רחל. ואכן זמן רב אחר כך יעקב נתן הזדמנות לרחל לזרוק את תרפיה באומרו: "הָסִרו אֶּת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" (ביאור:בראשית לה ב). בשלב ההוא רחל היתה בהריון עם בנימין, וכבר לא היתה צריכה את התרפים כדי להכנס להריון נוסף.

יעקב ממשיך לדבר ארוכות והאשים שלבן התעלל בו. יעקב לא הסביר ללבן ובניו שמגיע להם עונש מוות, אבל הבנים ידעו שהם הפסידו ושהם לא יכולים לדרוש את רכושו של יעקב או להרע ליעקב. הבנים היו מוכנים לוותר ולשוב הביתה בשלום.

לבן הבין הכל. לבן ידע מי גנב את התרפים, ושבניו עכשו כבר לא רוצים להרע ליעקב. לבן ענה ליעקב בפשטות: "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹאּן צֹאנִי, וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הואּ; וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם, אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדו"ּ (ביאור:בראשית לא מג), "וְעַתָּה, לְכָה נִכְרְתָה בְרִית" (ביאור:בראשית לא מד), כלומר: 'אל תהיה חכם איתי, כל שאתה רואה זה מכלי ביתי. בא נעשה שלום והסכם'. וכך נגמר המשפט.