ביאור:בראשית לא לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לא לב: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם."


כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם[עריכה]

למה רחל גנבה את התרפים?[עריכה]

בזמנו רחל היתה מסכנה מאוד. יעקב קיבל בנים מלאה, מבלהה ומזלפה. רחל ידעה שאם היא לא תביא בן ליעקב היא לא תהיה שותפה לברכת אלוהים, ולא יהיה לה חלק בעתיד העם. רחל המסכנה קנאה בלאה ודרשה מיעקב: "יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (ביאור:בראשית ל א). רחל היתה כל כך מיואשת שהיא מאיימת בהתאבדות. יעקב הסיר אחריות מעצמו, הרי יש לו ילדים מלאה, וצעק עליה. במקום לעודד אותה להאמין באלוהים ולהסביר לה שלאלוהים יש סיבות חשובות למה האמהות היו עקרות עד גיל מבוגר, יעקב האשים אותה ואת אלוהים "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (ביאור:בראשית ל א). ביאושה רחל הזמינה את יעקב לבוא לאמתה, בלהה, (ביאור:בראשית ל ג). אולם פתרון זה לא הביא לה אושר.

ואז, רחל, בחוסר ברירה, כנראה התפללה גם לתרפי אביה, ולהפתעתה "ויִַּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל; ויִַּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים ויִַּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (ביאור:בראשית ל כב).‏[1] סביר שרחל חשבה שאלוהי אביה עזרו לה ולא אלוהי יעקב, וכיוון שרחל רצתה בן נוסף, כפי שהיא קראה ליוסף: "יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר" (ביאור:בראשית ל כד), היא חשבה שהתרפים יעזרו לה ולכן היא לקחה אותם איתה לכנען.

לֹא יִחְיֶה[עריכה]

יעקב נעלב מטענתו של לבן, ובבטחנו הוא מכריז:

  1. עשה חיפוש בכל המחנה ומצא את אלוהיך "וְקַח לָךְ".
  2. האדם שגנב את אלוהיך "לֹא יִחְיֶה".

יעקב פעל לפי חוקי חמורבי מספר 6: הגונב מארמון או ממקדש יומת. אבל הוא דיבר בחפזון בלי לנסות לחשוב מי גנב. יעקב היה בטוח שלבן משקר, ולא גנבו ללבן את התרפים, כפי שהוא אומר לאחר שהתרפים לא נמצאו בחיפוש: "מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ" (ביאור:בראשית לא לז). גם בני יעקב יעשו את השגיאה הזאת והסכימו להרוג את האיש שגנב את גביע הכסף של השליט המצרי (ביאור:בראשית מד ט), כי הם האמינו שלבן שיקר ולא גנבו לו את התרפים. אבל יוסף, שהיה באוהלה של רחל, הבין מה קרה. יעקב "לֹא יָדַע" מי גנב. הוא לא השתתף בצערה של רחל. הוא לא הקשיב לתפילותיה של אשתו. יעקב לא העלה בדעתו שרחל, אשתו האהובה היא הגנבת. יעקב, בדבריו, הביא סכנת מוות על רחל. קשה לדעת מה היתה עושה רחל לולא יעקב נשבע שהגונב יומת.

לא ברור אם יעקב הבין את המשחק של לבן, להציל אותו מיד בניו שרצו להרוג את יעקב ולהשיב את הצאן לחרן. בדבריו: "עַתָּה, הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ" (ביאור:בראשית לא כח), לבן רמז ליעקב שמעכשו הוא חייב לפעול בשכל ולא להיות סכל, וכך יעקב השתתף במשחק של לבן להכשיל את התוכנית של בני לבן.

תפקידה של רחל[עריכה]

רחל לא הבינה את תפקידה במשפחת יעקב. אלוהים גרם שהיא תהיה עקרה כדי שהיא תלד מאוחר יותר בן יחיד. הבן היחיד הזה יהיה הצעיר מאחיו ואהוב על אביו. אלוהים יבחר אותו להיות המנהיג של האחים. הבן הזה יביא את בני ישראל למצרים ויביא להצלחתם, דבר שיגרום לשיעבוד ויציאת מצרים.

רחל תלד בן נוסף שממנו יבוא המלך שאול, ומרדכי היהודי ואסתר שיצילו את העם.
רחל הצילה את עם ישראל, כאשר היא נתנה ללבן דרך למנוע מבניו לפגוע ביעקב, ולהעביר את הכעס על הצאן שנלקח לתרפים שנלקחו. לבן לא התכוון למצוא את התרפים, וכך בניו איבדו את היכולת לפגוע ביעקב והם עצמם היו בני מוות שהאשימו את יעקב ונכשלו להוכיח את טענתם.

עבירותיה של רחל[עריכה]

במעשה ודיבורים אנו רואים את עבירותיה של רחל. משה כתב את החוקים מאוחר יותר אבל החוקים האלה ברובם היו קיימים אצל אנשים מוסריים גם בתקופת רחל כפי שרואים בחוקי חמורבי:

  1. (שמות כ ב) "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל פָּנָי" - בני הבית חייבים לכבד את אלוהי ראש המשפחה מאז ומתמיד, כפי שהזכיר המלך לוושתי - "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" (ביאור:אסתר א כב)
  2. (שמות כ ג) "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל"
  3. (שמות כ ד) "לֹא תִשְׁתַּחֲוהֶ לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם"
  4. (שמות כ יג) "לֹא תַחְמֹד"
  5. (שמות כ יב) "לֹא תִגְנֹב"
  6. (שמות כ יב) "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" - היא האשימה את כל האחרים, ושיקרה לאביה שאינה יכולה לקום.
  7. (שמות כ יא) "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ"

עונשה של רחל[עריכה]

משה כתב: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ, וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן, יַאֲרִכוןּ יָמֶיךָ" (שמות כ יא), ואכן ימיה של רחל היו קצרים. רחל לא נקברה במערת המכפלה יחד עם האבות והאמהות, אלא "ותַָּמָת רָחֵל; ותִַּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם" (ביאור:בראשית לה יט).
ולצערנו, שבט אפרים המשיך בדרכי אימו, שבר את אחדות העם, הקים פסלים בבית אל ודן, לא עשה הטוב בעייני אדוני, ואבד.

רחל המסכנה נדחפה לשחק את תפקידה. אלוהים עצר את רחמה כדי להביא לה בן אחד בלבד, וגרם לה להאמין בתרפים כדי שיהיה ללבן דרך להציל את יעקב מבני לבן שרצו לפגוע בו. בזכות מותה המוקדם, ולידת בנימין שהיה ילד מיוחד, יוסף זכה להיות עשיר בגיל צעיר, אחראי לאחיו הקטן, הסתכסך עם אחיו ונמכר למצרים כדי להכין את בואם של בני ישראל למצרים. עצוב שרחל היתה צריכה לסבול כדי לקדם את תוכניתו של אלוהים.

כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם[עריכה]

כותב הסיפור מידע אותנו שרחל גנבה ויעקב לא ידע. מאין כותב הסיפור ידע? כנראה כאשר כל אנשיו של יעקב נתנו "אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם" (ביאור:בראשית לה ד) כדי להטהר, רחל זרקה את תרפיה אביה, וכך נודע ליעקב, כאשר הוא טמן אותם ליד האלון.
או לאחר מותה של רחל, נבדקו חפציה ואז התרפים נמצאו, וזה מראה שרחל גנבה ושמרה על תרפי אביה.
או יוסף, שהיה באוהלה של אימו ידע, ושמע את דיברי אימו והבין. יוסף לא לקח את התרפים איתו כי כשהוא נמכר לישמעאלים הוא היה ערום.
לא נאמר מה נעשה לתרפים הללו, אולם לא נכתב שיעקב שלח את התרפים ללבן, בכבוד עם הסבר, כראוי למוצא אבידה שבעליה ידוע. בכל מקרה לבן היה יכול לסרב להאמין שרחל גנבה ולא יעקב עצמו.

מלחמת בכורה[עריכה]

משה, משבט לוי, כתב את עשרת הדברות כחוק בסיסי, וחלק מכוון נגד רחל אמנו ויורשיה, אפרים, שזכה בבכורתו מראובן (ביאור:בראשית מח ה) "אֶפְרַיִם ומְּנַשֶּׁה כִּרְאובֵּן וְשִׁמְעוֹן יִהְיו לִּי" ואחר כך ראובן קולל: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר" (בראשית מט ד). אפשרי שמשה השתמש בהזדמנות זו להכות בבני אפרים הגאים.




  1. ^ מעניין שיעקב לא התפלל יחד איתה או בשבילה כפי שאביו, יצחק עשה עם רבקה (ביאור:בראשית כה כא).