ביאור:בראשית לה יט
בראשית לה יט: "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לה יט.
וַתָּמָת רָחֵל[עריכה]
רחל מתה. לא נאמר שהיא אמרה דבר נוסף לאחר שהיא נתנה לבן-אוני את שמו. היא כנראה איבדה את ההכרה, לא סבלה יותר כאבים, ובשקט ללא מילים היא נפרדה. רחל לא דיברה עם יוסף ולא ברכה אותו. רחל לא דיברה עם יעקב, ולא ידעה שיעקב שינה את שמו של בן-אוני לבנימין. כך נגמר תפקידה בזמן, כדי לאפשר לאלוהים להמשיך בתוכניתו בלי הפרעות מרחל התקיפה.
ברגע שרחל נפטרה, יוסף קיבל את נדוניתה שהיתה חצי מרכושו של יעקב, והוא גם נעשה לאחראי לאחיו התינוק. יוסף הרגיש את עצמו חשוב, והתחיל להביע ביקורת על עבודתם של אחיו בצאנו.
וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה[עריכה]
חלוקת העם התחילה. יעקב לא עשה מאמץ לחנוט את רחל, או להעביר את עצמותיה למערת המכפלה כדי שהיא תהיה עם כל האמהות והאבות. הוא השאיר אותה ב"בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם" שאחר כך תהיה נחלת שבט אפרים, ובית-אל, במרכזו, יהיה מרכז העם ושלטונו מאז כיבוש הארץ ובמשך תקופת השופטים עד שדוד המלך לקח את ארון אדוני לירושלים בירתו.
הרבה מנכבדי עם ישראל נקברו בנחלת אפרים:
- יהושע בן נון - "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר גָּעַשׁ" (יהושע כד ל)
- עצמות יוסף - " וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה" (יהושע כד לב). רש"י אמר: "משכם גנבוהו לשכם החזירוהו". מעניין שהוא נקבר ליד שכם, אבל לא באזור ששמעון ולוי כבשו.
- "וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ, אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם" (יהושע כד לג) - שבט אפרים נתן חלקה למשפחת אהרון בנחלתם כדי לשמור את הכוהנים קרוב אליהם.
אולם קבריהם לא התרכזו במקום אחד כדי להגדיל את כוחו של שבט אפרים, אלא התפזרו במקומות שונים, וברבות השנים חלקם אבדו.
בֵּית לָחֶם[עריכה]
מה הוא מקומה של בית לחם בדרך אפרתה.
חוקרים חלוקים על מקום קבר רחל, ויש אומרים שמקומו מצפון לירושלים ב"גבע בנימין" (קבר רחל).
- העיר בית-לחם של ימינו, רחוקה למדי מבת-אל, ואינה נמצאת בנחלת אפרים או "בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה". בית לחם נמצאת בנחלת יהודה, ייתכן שבקצה נחלת בנימין מדרום, במרחק קטן, מצפון לחברון. כאשר מדובר על בית לחם יהודה נאמר בפרוש: "אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם, יְהוּדָה" (רות א ב), כלומר היו מספר ערים בשם בית לחם.
- בחלוקת הארץ "נַחֲלַת בְּנֵי זְבוּלֻן" כללה: "וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן, וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם" (יהושע יט טו), ובית לחם יהודה לא מוזכרת. כלומר בית לחם הקדומה היתה בנחלת זבולון ליד שימרון ונהלל מצפון לבית אל בנחלת בנימין (יהושע יח כב), ומצפון ל"שְׁכֶם, בְּהַר אֶפְרָיִם" (יהושע כ ז).
- מיכה הסביר שמושל בישראל יצא מבית לחם אפרתה, ככתוב: "וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל" (מיכה ה א), ולא ברור האם מדובר בדוד בן ישי מלך ישראל משבט יהודה, נינו של בועז שבא מבית לחם יהודה, או במלך אחר משבט אפרים.
- בסיפור פלגש בגבעה נאמר "וַיְהִי אִישׁ לֵוִי, גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם, וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה" (שופטים יט א). ומהסיפור נאמר שבדרך מבית לחם יהודה לכיון הר אפרים עוברים ליד "יְבוּס, הִיא יְרוּשָׁלִָם" (שופטים יט י). כלומר בית לחם יהודה נמצאת מדרום לירושלים.
- אם בית לחם היא כה קרובה לחברון אז למה יעקב לא עשה מאמץ קל להביא את רחל למערת המכפלה בחברון, ולקוברה בכבוד עם כל האמהות? כנראה הוא לא היה מוכן לבקר את אביו ולכן הוא קבר אותה בצד הדרך והמשיך למגדל-עדר ושהה שם זמן מה.
ניתן לראות שהיו מספר ערים בשם בית לחם בתקופת האבות והשופטים, ומקומה, יחסית לשומרון, שכם, בת-אל, ירושלים, בית-לחם יהודה וחברון, אינו ברור.
חיי רחל[עריכה]
רחל נולדה וגדלה כ"יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" (ביאור:בראשית כט יז). למזלה יעקב נשלח לשאת את בת לבן והוא התאהב בה. קשה לדעת את צערה וסבלה של רחל כאשר היא שמעה את יעקב צועק שהוא עבד עבור רחל ולא עבור לאה, בזמן שהחוק קבע שלאיש תהיה אישה אחת ראשונה ופילגשים. אולם לבן אביה לחץ על יעקב, ויעקב שמח לעבוד גם עבורה שבע שנים נוספות. רחל נעשתה מיד אשתו האהובה והראשונה של יעקב, האישה שקובעת מי ומתי נשותיו תבואנה ליעקב.
אולם צרות חדשות באו עליה. רחל סבלה קשות כאשר היא ראתה שהיא לא תביא בכור ליעקב. ושנה אחרי שנה היא נשארה עקרה. היא בקשה בכעס שיעקב יעזור לה, והוא האשים אותה והעליב אותה במקום לנחם אותה ולהתפלל איתה לאלוהיו. רחל בקשה עזרה מתרפיה אביה, ולמזלה אלוהים זכר אותה והיא הביאה בן זקונים מעולה ליעקב, יוסף.
רחל שיתפה פעולה ועזרה ליעקב לברוח מלבן, ולקחה את נדוניתה החוקית מאביה, כולל תרפיו. אביה רדף אחריהם והאשים את יעקב בגנבת התרפים. יעקב קבע שהגנב יומת כחוק. לבן חיפש במחנה ואצל בנותיו, ולאחרונה הוא הגיע לאוהל רחל והתרפים לא נמצאו. כאשר לבן בקש מרחל לקום מאוכף הגמל והיא סרבה, לבן ידע מי גנב את תרפיו אבל לא היה מוכן להמית את בתו האהובה, שנתנה לו כבוד בלקחה את אלוהיו. קשת לתאר את הפחד והאהבה שהיא הרגישה לאביה שוויתר על כבודו וספג עלבון כשקרן.
היא ראתה את אהבתו של יעקב כאשר הוא שם אותה מאחור בפגישה המסוכנת עם עשו וצבאו, ואחרי שהם התישבו בשכם היא שמחה שהיא בהריון שנית. היא השלימה את מספר בניו של יעקב ל12, היא זכתה בשני בנים והיא לא פחותה מהפלגשות. אושרה היה בשמים. וכך לפני הלידה הצפויה יעקב הורה למחנה להתנקות מאלוהי נכר, וייתכן שהיא זרקה את תרפיה. יעקב הקים מזבח והודה לאלוהים. אלוהים ברכו: "וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" (ביאור:בראשית לה יא), לדוגמא: שאול המלך, וכל מלכי ממלכת ישראל. סביר שיעקב סיפר לה את ברכת אלוהים.
אולם הלידה השניה היתה קשה. היא שמעה את המילדת אומרת לה: "אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן" (ביאור:בראשית לה יז), ובצאת נשמתה היא נתנה לו שם: "בֶּן אוֹנִי" (ביאור:בראשית לה יח).
וכך רחל נפטרה וירדה מעל במת הסיפור, בגיל צעיר אחרי שמחות גדולות וצער רב, בלי יכולת לעזור ולכוון את בניה. תפקידה הושלם, ואלוהים היה חופשי להמשיך בתוכניתו המסובכת ליצור את עם ישראל.