ביאור:בראשית לא לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לא לד: "וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא."


וְרָחֵל לָקְחָה[עריכה]

בעיתה של רחל[עריכה]

רחל שמעה את סיבת הביקור של לבן, שיעקב אישר ללבן לחפש במחנה, והגונב יומת. רחל ידעה שהתרפים בידיה והיא "לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים ותְַּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל ותֵַּשֶׁב עֲלֵיהֶם". ניתן להבין שלפני כן התרפים לא היו בכר הגמל אלא באוהל בצורה מוסתרת או גלויה. נאמר שרחל לקחה את התרפים ממקום מסוים, הלכה לכר הגמל, החביאה בו, והתישבה על כר הגמל - כלומר לא היתה לרחל בעיה לנוע, לקום וללכת.

רחל היתה יכולה להכנס לפאניקה לברוח או לזעוק לעזרה, אבל היא המשיכה בשלווה ובטחון להסביר את אי יכולתה לזוז. היא התעקשה שהתרפים הם שלה ושהיא לא תחזיר אותם. רחל רצתה בן נוסף, האמינה שהתרפים עזרו לה לקבל את יוסף, והיא היתה מוכנה למות.

וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם[עריכה]

החיפוש באוהל רחל היה בסוף החיפוש. היה לרחל זמן להחביא את התרפים. רחל יכלה לקבור באדמה ולכסות בשטיח ואז אפילו היא תוכל להגיד שהיא לא ידעה מי שם את התרפים שם ולצאת בספק. ייתכן שרחל חששה לחפש כלי חפירה, להתלכך, שיראו את האדמה הטריה, או שישאר עודף אדמה והטלולית תראה.

התרפים היו באהלה, במקום גלוי שלבן היה מוצא, לכן היא "לָקְחָה" אותם ושמה במקום אחר, שלדעתה היה בטוח יותר. אפשרי שיעקב הלך עם לבן בזמן החיפוש.

רחל שמה את התרפים בכר הגמל וישבה עליהם, כלומר היא כבר ידעה מה היא תגיד אם לבן יבקש לחפש במושבה. היא ידעה שאביה יבין איפה התרפים ולא יחפש, כי הוא לא ירצה להורגה. למעשה היא החביאה את התרפים מיעקב ולא מלבן.

רחל ישבה על התרפים וזה הראה חוסר כבוד גדול מאוד להחזיק את אלוהי אביה מתחתיה. האדם שגנב את התרפים נתן להם כבוד כאשר הוא לקח אותם, כך שבלתי אפשרי שאדם כזה ישפיל את התרפים בצורה כזאת.

מי ידע מה קרה באוהלה? סביר שיוסף ראה את מעשיה והבין מה קורה. הוא זה שסיפר או כתב את המקרה.

וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל, וְלֹא מָצָא[עריכה]

לבן חיפש ברצינות רבה. המילה "כָּל" מראה שהוא נגע בכל חפץ באוהל. לבן הבין שאם הוא לא ימצא את התרפים אז הוא האשים את יעקב ונכשל להוכיח את טענתו. לפי חוקי חמורבי מספר 1, אדם שמאשים ולא מצליח להוכיח, יעשו לו מה שהוא רצה לעשות לשני – במקרה הזה עונש מוות.

לבן כנראה לבן היסס לרגע, ואז הבין שהוא עדיין לא חיפש במושבה של רחל על כר הגמל.

מקורות[עריכה]

נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762