ביאור:בראשית לא ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לא ט: "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי."


ראה יעקב מבקש מנשותיו להצטרף אליו

וַיַּצֵּל אֱלֹהִים[עריכה]

משפט מפתח בדברי יעקב: "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם ויִַּתֶּן לִי" - המסר הוא: 'הצאן הוא צאן אביכן, ואלוהים נתן לי את מקנה אביכם'. יעקב רומז שהצאן שייך ללבן, וכך לבנותיו של לבן יש בעלות על הצאן.

רחל תגיב למשפט ותאמר: "כִּי כָל הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינו לָּנו הּואּ, ולְּבָנֵינו"ּ (ביאור:בראשית לא טז). כלומר רחל רואה ברכוש, שאלוהים הציל, את הנדוניה של הנשים, וילדיהן, ולא רכוש של יעקב.