ביאור:בראשית לא כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לא כז: "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר."


לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ[עריכה]

לבן מתחיל בשאלה "לָמָּה" (שאלה מעליבה שמסיקה שהנשאל עשה דבר רע). "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ" - לבן טוען שיעקב הוא פושע הנמלט עם גנבתו בחשאי ובסתר. לבן הבין את תוכניתו של יעקב:

  • כבר שש שנים קודם הוא מיקם את צאנו קרוב יותר לכנען "ויַָּשֶׂם, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, בֵּינוֹ, ובֵּין יַעֲקֹב" (ביאור:בראשית ל לו).
  • יעקב נהג להזמין את נשותיו לצאן.
  • יעקב ברח בתקופת הגז, כאשר לבן היה עם רועיו ולא בביתו, והכבשים היו קלות יותר לנוע במסע "דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים" (ביאור:בראשית לא כג) במדבר.
  • יעקב חסך כסף והשקיע בקנית צאן ובקר, עבדים (חיילים) ושפחות והקים צבא לשמור עליו בדרך ולמלחמה בעשו ואנשי כנען.

וַתִּגְנֹב אֹתִי[עריכה]

- לבן התחיל "וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי" שמשמעותו - התנהגת יפה ונתת לי לחשוב שאתה אוהב ומסור, ומאחורי גבי רקמת מזימות.

אבל במשפט השני לבן אומר דבר שונה:
"וַתִּגְנֹב אֹתִי" - זאת פשוט הצהרה: 'גנבת ממני רכוש'. לבן הבין איך יעקב השתמש בצאנו וגרם שרק הזכר החום ירביע את הכבשים וכך כל העדר ילד רק ולדות עם כתמים השייכים ליעקב. כך יעקב בשנה אחת גרם שכל הוולדות יהיו של יעקב ואף ולד ללבן. זאת היתה הגנבה, ועל זה התלוננו האחים "לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינו;ּ ומֵּאֲשֶׁר לְאָבִינו עָּשָׂה, אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶהּ" (ביאור:בראשית לא א). כאשר יעקב עזב עם רכושו זה היה הנצחת הגנבה והעברת הגנבה משליטתו של לבן.

וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר[עריכה]

לבן הערמומי. סביר שלבן היה שולח את יעקב עצמו, אבל האם גם נשותיו ובניו של יעקב היו נשלחים? האם לבן התכוון להחזיק את רחל ויוסף?

"וָאֲשַׁלֵּחֲךָ" - מופיע בגוף ראשון. לבן לא כולל את בניו בשולחים. בזמנו לבן שלח את רבקה אחותו וברך אותה: "אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו" (ביאור:בראשית כד ס). ניתן להבין שבניו לא רצו לשלוח את יעקב ולא רצו להפסיד את הצאן.

"בְּשִׂמְחָה" – לבן ניסה לייפות את הפרידה. רואים שכאשר הוא נפרד ממשפחתו לבן נישק וברך את נכדיו ובנותיו אבל הוא לא שמח ולא שר וניגן להם (ביאור:בראשית לב א).

"ובְּשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר" – לבן נותן תאור יפה מאוד. קול השירים זה דבר חולף ורק זכרון עמום נשאר.

לבן השמיט מדבריו את הרכוש והצאן. לבנים של לבן זאת היתה הבעיה המרכזית. הבנים קיוו לקבל את הרכוש חזרה, וייתכן שרצו להרוג את יעקב אם הוא יתנגד.

לבן למעשה מבטל את עניין גנבת הצאן, וכל מה שהוא טוען זה שיעקב גנב את לבבו, ולקח את בנותיו ללא רשות. הבנים שמעו שלבן מוותר על הרכוש אבל חיכו בסבלנות לראות מה היא תוכניתו של אביהם לפגוע ביעקב.