ביאור:בראשית לא יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לא יד: "וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ."


ראה יעקב מבקש מנשותיו להצטרף אליו

וַתַּעַן רָחֵל[עריכה]

רחל ענתה, ולאה הינהנה בראשה. רחל היא החזקה בבית יעקב. היא האישה הראשונה והיא מנהלת הבית.

הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ[עריכה]

את המילים "חֵלֶק וְנַחֲלָה" נשמע מספר פעמים בסכסוכים של שבט יהודה עם שבטי ישראל שמנהיגיהם היו בני רחל, ובמיוחד שבט אפרים אשר ראה את עצמו כבכור השבטים שזכה בברכת אלוהים "ומְּלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאו"ּ (ביאור:בראשית לה יא), ויעקב מינה את אפרים ליורשו של יוסף בכורו, ככתוב: "וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (ביאור:בראשית כח כ).

  • שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי אמר: "אֵין לָנו חֵּלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנו בְּּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו, יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כ א)
  • יָרָבְעָם בֶּן נְבָט משבט אפרים אמר: "מַה לָּנו חֵּלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (מלכים א יב טז)

משפט מפצל זה הראה את כעסה של רחל לאביה, שההעליב אותה ונתן את לאה ראשונה, ולא נתן לה את הנדוניה שלה.

נדוניה או שכר עבודה?[עריכה]

רחל לא וויתרה על נדוניתה. במשפט הבא היא אומרת: "כִּי כָל הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִיּל אֱלֹהִים מֵאָבִינו לָּנו הּואּ, ולְּבָנֵינו"ּ (ביאור:בראשית לא טז) - הנה כל העושר שהציל אלוהים הוא הנדוניה השייכת לי וללאה לפי חוקי חמורבי מספר 184 ,167 , ואחרי מותנו הרכוש יעבור לילדנו (ולא לבעלינו או אחינו). יעקב חשב שהרכוש הוא שכר עבודתו אבל לא סתר את דברי רחל.

רחל לא מכירה תודה לאביה[עריכה]

רחל לא רואה:

  1. את המתנה של 4 נשים שיעקב קיבל כדי שזרעו של יעקב יגדל ויפרוץ.
  2. את חובתו של לבן לתת את כל בנותיו כדי שלא יאמרו שהוא נתן את הפחותה ליעקב.
  3. את נכונותו של לבן לתת ליעקב רכוש כה רב.
  4. את העובדה שיעקב לא נתן נדוניה לבנותיו כי הוא חשש שיעקב יקח את הרכוש ויברח.
  5. את המחסה שהעניק לבן ליעקב במשך 20 שנה.
  6. את החינוך התקיף שנטע לבן בבניהם בניגוד ליעקב המתחכם, החששן והזהיר.
  7. רחל לא הבינה שלבן היה חייב לעשות כל זאת כדי למנוע מיעקב לחזור לכנען מוקדם מדי.

רחל לא נותנת כבוד ללבן אביה וכאילו שהיא זורקת אותו כחסר ערך. רחל נשמעת כמאמצת את אלוהי יעקב "אֲשֶׁר הִצִיּל אֱלֹהִים מֵאָבִינו"ּ ו"כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה" ובכל זאת היא גונבת את תרפיו של לבן. היא משקרת בחוצפה לאביה, שאינה יכולה לקום בזמן חיפוש התרפים, וייתכן שאפילו לא מבינה שלבן יודע איפה התרפים, אבל מאהבתו, לבן לא רוצה לתת ליעקב להרוג אותה, ומוחל על כבודו כשקרן, שהאשים את יעקב בגנבה, ואינו יכול להוכיח זאת.