ביאור:בראשית לא יד
בראשית לא יד: "וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לא יד.
ראה יעקב מבקש מנשותיו להצטרף אליו
וַתַּעַן רָחֵל[עריכה]
רחל ענתה, ולאה הינהנה בראשה. רחל היא החזקה בבית יעקב. היא האישה הראשונה והיא מנהלת הבית.
הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ[עריכה]
את המילים "חֵלֶק וְנַחֲלָה" נשמע מספר פעמים בסכסוכים של שבט יהודה עם שבטי ישראל שמנהיגיהם היו בני רחל, ובמיוחד שבט אפרים אשר ראה את עצמו כבכור השבטים שזכה בברכת אלוהים "ומְּלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאו"ּ (ביאור:בראשית לה יא), ויעקב מינה את אפרים ליורשו של יוסף בכורו, ככתוב: "וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (ביאור:בראשית כח כ).
- שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי אמר: "אֵין לָנו חֵּלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנו בְּּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו, יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כ א)
- יָרָבְעָם בֶּן נְבָט משבט אפרים אמר: "מַה לָּנו חֵּלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (מלכים א יב טז)
משפט מפצל זה הראה את כעסה של רחל לאביה, שההעליב אותה ונתן את לאה ראשונה, ולא נתן לה את הנדוניה שלה.
נדוניה או שכר עבודה?[עריכה]
רחל לא וויתרה על נדוניתה. במשפט הבא היא אומרת: "כִּי כָל הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִיּל אֱלֹהִים מֵאָבִינו לָּנו הּואּ, ולְּבָנֵינו"ּ (ביאור:בראשית לא טז) - הנה כל העושר שהציל אלוהים הוא הנדוניה השייכת לי וללאה לפי חוקי חמורבי מספר 184 ,167 , ואחרי מותנו הרכוש יעבור לילדנו (ולא לבעלינו או אחינו). יעקב חשב שהרכוש הוא שכר עבודתו אבל לא סתר את דברי רחל.
רחל כעסה על אביה[עריכה]
- (הסבר זה שנוי במחלוקת. ראו דיון על כך בדף השיחה)
רחל לא רואה את הדברים החשובים שעשה לבן (בטוב או ברע), וכך הוא קידם את תוכניתו של אלוהים:
- את חובתו של לבן לתת את כל בנותיו, כדי שלא יאמרו שהוא נתן את העקרה והפחותה ליעקב, ויעקב היה שב לכנען עם בן אחד בלבד.
- את הצורך לתת את לאה ראשונה ולהבטיח שליעקב תהיה אישה אחת לפחות, וזאת כי לבן חשש שרחל היפה תסרב להתחתן עם יעקב הזעיר (ביאור:בראשית כה כו) או להביא לו בנים, כי אפשרי שהיא חששה שבניה יהיו זעירים כמוהו. ואכן רחל חיכתה לראות את ארבעת בני לאה לפני שהיא התלוננה ליעקב (ביאור:בראשית ל א).
- את רצונו של לבן שגם בתו לאה תזכה להביא בנים ליעקב ותשתתף בברכת אלוהים לזרעו.
- את המתנה של שתי שפחותיו האישיות לבנותיו, כדי שירבו בניו של יעקב והוא יגדל ויפרוץ, ובסוף יגיע לתריסר שבטים. כאשר לבן נתן לבנותיו מתנת נשואין את השפחות, הבנות איבדו את זכותן לרשת במותו חלק שווה מהמטלטלין (צאן) עם הבנים (חמורבי). בצורה זאת, למעשה, לבן הגן על בנותיו ובטל את הסכנה שבניו ירצו להרוג את אחיותיהם, כדי לא להתחלק איתן בירושה.
- את נכונותו של לבן לתת ליעקב רכוש כה רב, ולא עצר בעדו והודיע לו שהוא הרויח מספיק, כפי שיעקב הרשה לו לעשות בדבריו: "כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ" (ביאור:בראשית ל לג). לבן התאפק וחיכה שיעקב יבקש לעזוב, ויעקב חיכה שאלוהים יורה לו לשוב, בזמן שבני לבן כועסים ומאיימים עליו ועל יעקב (ביאור:בראשית לא א).
- את העובדה שלבן לא נתן נדוניה לבנותיו, כי הוא חשש שיעקב מיד יקח את הרכוש ויברח או יצא לכנען, כפי שעשה עבד אברהם עם רבקה, הן יעקב לא היה זקוק לרכוש כי הוא היה יורשו של יצחק שהיה עשיר מאוד בכנען.
- את המחסה שהעניק לבן ליעקב במשך 20 שנה, מפני עשו אחיו, כפי שיעקב דרש מאלוהים: "וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (ביאור:בראשית כח כ).
- את החינוך התקיף שנטע לבן בבניהן, כפי שנראה בסיפור דינה בשכם, בניגוד ליעקב החששן והזהיר.
- את האפשרות ליעקב להתעשר כאשר הוא משתמש בצאנו, שדותיו, מימיו, פועליו, לקוחותיו של לבן, בלי שום השקעה כספית מלבד עבודה של רועה צאן.
- את שש שנות העבודה עבור הרכוש, שאפשר ליעקב למכור צאן ולרכוש רכוש, ככתוב: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד, וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (ביאור:בראשית ל מג), וכך הוא יצר צבא מאומן של עבדים, שהיו רועי צאן וגם חיילים מאומנים בקלע (כמו דוד).
- כיוון שרחל כעסה על אביה, היא הסכימה ללא היסוס לעזוב את אביה, משפחתה וארצה, וללכת עם יעקב לכנען, וכך הקלה על יעקב לקיים את פקודת אלוהים לשוב.
רחל לא הבינה שלבן היה חייב לעשות כל זאת כדי שיעקב ישוב עשיר וחזק לכנען, מוכן להלחם באחיו וביושבי כנען.
רחל לא נותנת כבוד ללבן אביה וכאילו שהיא זורקת אותו כחסר ערך. רחל נשמעת כמאמצת את אלוהי יעקב "אֲשֶׁר הִצִיּל אֱלֹהִים מֵאָבִינו"ּ ו"כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה" ובכל זאת היא גונבת את תרפיו של לבן. היא משקרת בחוצפה לאביה, שאינה יכולה לקום בזמן חיפוש התרפים, וייתכן שאפילו לא מבינה שלבן יודע איפה התרפים, אבל מאהבתו, לבן לא רוצה לתת ליעקב להרוג אותה, ומוחל על כבודו כשקרן, שהאשים את יעקב בגנבה, ואינו יכול להוכיח זאת.