ביאור:בראשית לא מד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לא מד: "וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ."


ראה: יעקב מהלל את עצמו ומאשים את לבן

וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית[עריכה]

לבן סגר את הוויכוח. לבן הסביר שאין על מה לדבר, שלא חשוב מי צודק, שהגיע זמן לעשות ברית שלום.

לבן העלה את הנקודות הבאות:

  • "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי".
  • "וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי".
  • "רְאֵה, אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי ובֵּינֶךָ" (ביאור:בראשית לא נ).

לבן ידע שיש צדק מסוים בדברי יעקב: שנסיונותיו להחזיק את יעקב ונכדיו בארם הגיעו לסופם, שצבאו של יעקב מסוגל להלחם בכל צבא הניצב בדרכו בכנען, שעשו לא ינצח את יעקב, ושאלוהים ישמור על יעקב ומשפחתו.

לבן גם ראה שבנותיו לא נחטפו בכח אלא הולכות עם יעקב ברצון, ושהוא חייב לתת להן נדוניה, כך שאין אפשרות אחרת ועליו לוותר, לאמר את דבריו האחרונים, ולרדת מהבמה.

לבן גם פתר את בעיתו עם בניו שרצו לפגוע ביעקב ולהשיב את רכושו. עכשו הבנים מבינים שהם נכשלו להוכיח שיעקב גנב את התרפים ולפי חוקי חמורבי מספר 1 ו-3 הם בני מוות. הבנים הבינו שמגיע לרחל וללאה נדוניה, והרכוש בידי יעקב נראה כנדוניה נאותה לאחיות, שאביהם נתן להן נדוניה, וגם אם הם ישיבו את יעקב לחרן, הרכוש ישאר בידי יעקב כנדוניה של נשותיו.

בֵּינִי וּבֵינֶךָ[עריכה]

במשא ומתן בין אברהם לעפרון, עפרון אמר: "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא" (ביאור:בראשית כג טו). עפרון, שליט חברון, רומז שהוא לא מעוניין להתווכח על קטנות עם נשיא אלוהים (ביאור:בראשית כג ו), כאשר מדובר בנושא גדול וחשוב. כך גם כאן, לבן אומר ליעקב שהוויכוח נגמר, העובדות ברורות, החוק ברור, לא תהיה פה הוצאה להורג או גזלה.