ביאור:בראשית ל ג
בראשית ל ג: "וַתֹּאמֶר: הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל ג.
השווה: שרה, רבקה ורחל[עריכה]
שרה[עריכה]
"תֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם, הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אולַּי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (ביאור:בראשית טז ב).
רבקה[עריכה]
רבקה חיכתה כ-20 שנים, אך לא הציעה שפחה או אמה ליצחק. היא היתה בטוחה שברכת אלוהים וברכת לבן תתקיים בה.
רחל[עריכה]
"ותַֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה". המשפט דומה מאוד לדברי שרה, לכן נתרכז בהבדלים.
- שרה לא מזכירה את שמה של הגר. ייתכן שהיו לה כמה שפחות והיא עדיין לא החליטה את מי לבחור או שהיא נוהגת בחוסר כבוד לשפחה.
- שרה מציינת שאלוהים גרם לבעיה, בניגוד לרחל שדורשת עזרה מיעקב ולא מאשימה את אלוהים.
- שרה מכבדת את אברהם בבקשה "בֹּא נָא", לעומת רחל שדורשת "בֹּא אֵלֶיהָ".
- שרה אומרת "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה", לעומת רחל שבטוחה שאמתה תלד.
- שרה רואה את הגר 'כשפחה' מצרית מעם זר, ורחל רואה את בלהה 'כאמה' שהיא בת עמה של רחל.
- שרה רוצה את הילד בשביל אברהם וייתכן שאף בשביל עצמה, לעומת רחל רוצה להשתתף בלידה על ברכיה ולקחת את הילד כשלה.
- שרה קיבלה את השם "ישמעאל" שהגר טענה שקיבלה אותו מהמלאך. לעומת זאת, רחל בוחרת את שמות הילדים של בלהה בעצמה לפי השיקולים שלה.
- לפי ההמשך נראה שגם שרה וגם רחל לא כל כך השתתפו בגידול ילדי השפחות.
- מכיוון שילדי השפחות לא היו הבכורים, רחל ולאה לא עשו מאמץ לדחות את ילדי השפחות, אלא קיבלו אותם כילדים של יעקב.
וַתֹּאמֶר[עריכה]
התזמון של השיחה הזאת[עריכה]
לא ברור מתי רחל הביאה את בלהה ליעקב:
- בזמן שהיא באה ליעקב ודרשה ממנו בנים (ביאור:בראשית ל א), וזאת היתה תוכניתה מההתחלה. לאחר שיעקב ענה לה, היא מיד המשיכה והסבירה את תוכניתה עם בלהה.
- לאחר שיעקב כעס עליה, והודיע לה שאלוהים כועס עליה ומעניש אותה בחוסר ילדים (ביאור:בראשית ל ב), היא שבה לביתה, חשבה, בכתה, ואז החליטה להביא את בלהה כשם ששרי עשתה עם הגר (ביאור:בראשית טז ב).
רחל איימה בהתאבדות, וזה כאילו מראה שהיא לא חשבה להביא את בלהה בשלב הראשון.
אולם קיימת אפשרות שרחל חשבה שיעקב יסרב לשכב עם בלהה, ולכן היא היתה חייבת לאיים עליו כדי לשכנע אותה לעשות כרצונה, כדבריה בהמשך: "וְגַם שָׁמַע [יעקב] בְּקֹלִי" (ביאור:בראשית ל ו).
בהתבסס על הכתוב: "וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ, לָהּ לְשִׁפְחָה" (ביאור:בראשית כט כט), ייתכן שרחל חשבה שיעקב יסרב:
- כי הוא לא רצה לשכב עם פלגש חתנו, כאילו שזה מבייש את לבן, ושם אותו מעל לבן, כפי שעשה אבשלום לפלגשי דוד אביו (שמואל ב טז כא).
- כי לבן הגדיר ששפחתו תהיה שפחה רק לרחל, ככתוב: "לָהּ לְשִׁפְחָה" (ביאור:בראשית כט כט), ואסור לו לקחת את שפחת רחל לעצמו, כאישה.
- כי אם אלוהים מונע בן מרחל, אסור לו להתערב ולעקוף את תוכניתו של אלוהים.
- כי אם הוא יקח את בלהה, למען שִׁוְיוֹן, גם לאה תביא לו את זלפה.
- כי הוא חשש שבניו מלאה אשתו, יריבו ויפגעו בילדי האמה, במידה ורחל לא תוכל להגן עליו.
- כי הוא חשש שרחל תשנה את דעתה, ויום אחד תודיע לו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי" (ביאור:בראשית כא י), ואז אלוהים יעניש אותו ויפקוד עליו כפי שהוא פקד על אברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב).
ייתכן, שיעקב שמע שרחל מאשימה אותו שהוא מונע ממנה פרי בטן בכוונה. הוא נבהל שאם לבן יאמין לזה, לבן יעניש אותו קשות. לאחר שיעקב שמע את דברי רחל, הוא הבין שזאת היתה תוכניתה של רחל מההתחלה, וסביר שהיא עשתה את זה באישורו של לבן, לכן בלהה משתפת פעולה, ולכן הוא חייב לעשות את בקשתה כדי שלבן לא יכעס עליו.
הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה[עריכה]
רחל לא מגיבה בכל צורה שהיא להאשמות והעלבונות של יעקב. היא מחכה שהוא יגמור את דבריו, ואז בסבלנות היא מסבירה לא את תוכניתה להשתמש בבלהה להביא לה בנים (ברבים). רחל הביאה את בלהה איתה לשיחה, וכך יעקב הכיר וראה את בלהה ואת יופיה, וגם ראה שהיא מסכימה לתוכנית של רחל. בסוף דבריה של רחל יעקב שתק ועשה כדברי רחל, לכן רחל אומרת בהמשך: "וְגַם [יעקב] שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן לִי בֵּן" (ביאור:בראשית ל ו).
רחל מציגה את בלהה, כאילו שעד רגע זה יעקב לא ידע את שמה ותפקידה.
אפילו אם יעקב ידע אודות בלהה, רחל מגדירה, בנוכחות יעקב ובלהה, מי היא האישה הזאת, ומה יהיה תפקידו של יעקב ותפקידה של בלהה. אסור לשניהם לעשות שום דבר מחוץ למסגרת שרחל הגדירה.
בֹּא אֵלֶיהָ[עריכה]
רחל פוקדת על יעקב לבוא אל אמתה, בלהה.
רחל משאירה את אמתה כרכושה שלה, ואולי אפילו רואה ביעקב כרכוש שלה שחייב לבצע את דרישותיה, בהסתמך על דברי אלוהים לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב).
היא לא נותנת את בלהה להיות משרתת או פילגש של יעקב. יעקב רשאי לבוא אליה רק לפי אישורה של רחל.
וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה[עריכה]
"וְאִבָּנֶה" - שורש 'בנה' - הקים, הרכיב, יֻסַּד (מילוג). ואולי גם הכוונה שהיא תקבל בן.
רחל מתכוונת:
- רחל תיצור ותיסד משפחה ובן יורש לשמה שידאג לאימו בזקנותה, מאמתה בלהה, שתלד ליעקב כאילו שרחל ילדה את התינוק.
- קיימת אמונה, שאישה שלא הצליחה להכנס להריון, לאחר אימוץ היא נרגעת ונכנסת להריון. כך רחל מקווה להבנות מההריון של בלהה.
לאחר שבלהה ילדה תינוק, רחל לקחה בעלות עליו, קראה לו בשמו, ככתוב: "דָּנַנִּי אֱלֹהִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן לִי בֵּן, עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, דָּן" (ביאור:בראשית ל ו). בתקופה הזאת רחל היתה חסרת רכוש, כי לבן לא נתן לה מתנת נשואין או פרידה, וכך יורשיה לא יקבלו ממנה דבר משמעותי. לא נאמר שרחל אימצה את דן כבנה הבכור, כפי שיעקב אמר ליוסף אודות בניו: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (ביאור:בראשית מח ה). נראה שרחל החליטה לחכות ולהפוך את דן לבכורה, במידה והיא לא תכנס להריון עד גיל מתקדם, לאחר שיעבור לה "אֹרַח כַּנָּשִׁים".
מקורות[עריכה]
נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762