ביאור:בראשית ל כו

בראשית ל כו: "תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל כו.

תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי[עריכה]

יעקב לא מפרט את שמן של נשותיו וילדיו. בעבר יעקב דרש "הָבָה אֶת אִשְׁתִּי" (ביאור:בראשית כט כא) מבלי לנקוב בשמה, וקיבל את לאה במקום רחל. יעקב לא קובע את זהות נשותיו וילדיו, כאילו שלבן רשאי להחליף או להתיר רק לחלק לצאת עם יעקב.

האם יעקב רצה להסתיר את מעמדם של בלהה וזלפה שהיו שפחותיו האישיות של לבן? יעקב חשש שלבן יטען שזלפה ובלהה היו שפחותיו האישיות (בראשית כט כד) והם שרתו את בנותיו רק בחרן, ולכן הן וילדיהן שייכים לו כעבדים, ולא יצאו איתו לכנען.
האם יעקב לא רצה להגדיר את מעמדם של ילדיו ואת סדר בכורתם ועל ידי כך לגלות שהוא רואה ביוסף את בכורו?
האם יעקב התכוון לאפשר ללבן להגיד לו ללכת לבד, לוודא שאין סכנה בדרך או בכנען, ואז לחזור כדי לקחת את משפחתו?

אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן[עריכה]

תְּנָה היא מילת פקודה, אולם יש כאן מיד הסבר לדרישה: הם שלי, מפני שעבדתי עבורם כפי שסיכמנו. מכאן ניתן לראות שגם יעקב חשב שהוא קנה את משפחתו, כפי שרחל ולאה יטענו בהמשך: "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנו לּוֹ, כִּי מְכָרָנו"ּ (ביאור:בראשית לא טו).

ליעקב היו ילדים מהשפחות של לבן שניתנו לבנותיו. לכן קיימת האפשרות שלבן יטען שבני הפילגשים שייכים לו, ולא ליעקב או לבנותיו. יעקב טען שהוא עבד עבור נשותיו, אבל את זלפה ובלהה הוא קיבל כמתנה ללא עבודה או תמורה.

יעקב ציין שהוא 'עבד'. למעביד לא חשוב כמה אדם עבד. למעביד חשוב כמה רווח הוא קיבל תמורת העבודה. במקרה זה, לבן מיד הודה והסכים שהוא הרוויח מהעבודה, ככתוב: "נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (ביאור:בראשית ל כז).

מקורות[עריכה]

נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762