ביאור:בראשית ל לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית ל לט: "וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים."



וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים[עריכה]

רש"י מסביר: ללא מגע, מראייה בלבד של המקלות עם הפצלות/החריצים/הפסים בצבעים שונים של לבן וחום הכבשות ילדו וולדות שנראו כמו המקלות.

כמובן אלוהים, שידע לעשות את האדם ואת כל החיות, לבטח יכול לעשות משחקים גנטיים ולהביא כל צבע רצוי. ייתכן שגם יעקב הבין מהחלום איך לבחור את הזכרים כדי לקבל ולדות כמוהם.