ביאור:בראשית ל לב

בראשית ל לב: "אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל לב.

שכרו של יעקב[עריכה]

הכתוב הוא מאוד מורכב וחוזר על עצמו:
יעקב אמר:

"אָשׁובָּה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר".

"אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם, הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלואּ וְכָל שֶׂה חוםּ בַּכְּשָׂבִים, וְטָלואּ וְנָקֹד בָּעִזִיּם" – לבן יסיר רק צאן צעיר, שנולד בשנה הזאת.

"בְּיוֹם מָחָר, כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ" - בעתיד, כאשר אתה תחליט.

"כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּו נָּקֹד וְטָלואּ בָּעִזִיּם, וְחוםּ בַּכְּשָׂבִים גָּנובּ הואּ אִתִּי" – יעקב התכוון שחלקו יהיה הצאן הצעיר שנולד בשנה או שנתיים הבאור, לפני שהצעירים הופכים לבוגרים.

לבן הסכים לדברי יעקב, אבל עשה דבר שונה:

"כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ וְכָל חוםּ בַּכְּשָׂבִים; ויִַּתֵּן בְּיַד בָּנָיו" – הוציא את כל הכבשים, צעירים ובוגרים, שיש בהם חום.

" ויַָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, בֵּינוֹ ובֵּין יַעֲקֹב".

בקיצור:[עריכה]

יעקב ביקש שלבן ייקח את כל הגדיים שיש בהם לבן וכל הטלאים שיש בהם חום- כלומר, את כל הצעירים האלה בלבד.
המשך דברי יעקב אינם ברורים:

יעקב אמר שכל הגדיים והטלאים האלה יהיו שכרו. הוא יפריד אותם לעדר שלו ויגדל אותם, וכאשר לבן יחליט בעתיד שעדרו של יעקב גדל מספיק ואוכל יותר מדי עשב ושותה מים של לבן, אז יעקב יעזוב ויצא לכנען עם עדרו.
יעקב אמר שכל הגדיים והטלאים האלה יועברו לבניו של לבן, ומעכשו והלאה, בעתיד, הגדיים שיש בהם לבן וטלאים שיש בהם חום, בכל צאן לבן, יהיו רכושו של יעקב, עד היום שבו לבן יחליט שיעקב קיבל מספיק צאן.

יעקב לא הציע ללבן לקחת את כל הרחלות והאיילים הבוגרים עם חום או את העיזים והתיישים עם לבן ולהעביר לבניו.

לבן הסכים "ויַֹּאמֶר לָבָן: הֵן, לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ" (ביאור:בראשית ל לד), אך עשה משהו אחר.
לבן לקח את הכול: מבוגרים וצעירים, זכרים ונקבות, כבשים עם צבע חום ועזים עם צבע לבן. הוא לקח אותם למרחק הליכה של שלושה ימים משאר צאנו שנשאר בידי יעקב כדי שצאנו לא ירביע את עדרו של יעקב. בעדר שנשאר בידי יעקב היו רק כבשות ואיילים לבנים, ועיזים ותיישים חומים. כך ללבן יהיה קל מאוד לזהות את הכבשים והעיזים של יעקב ואת הכבשים והעיזים שלו. לבן לא הבין שיעקב רוצה לקחת רק את הצעירים שנולדו בשנה האחרונה. לבן חשב שהעסקה תימשך זמן רב, ובינתיים הצעירים יגדלו ואז אי אפשר יהיה להבדיל בין הבוגרים שהיו של לבן והצעירים של יעקב שהתבגרו. לבן לא היה יכול לסמן את הכבשים שלו על ידי כווייה מפני שזה היה פוסל את הכבשים לקורבן, ולא חשב לסמן את הצאן שלו בצבע כי זה יפגע באיכות הצמר, מה גם שהוא יצטרך לצבוע את הכבשים מדי שנה.

יעקב ראה מה שלבן עשה לו ושתק. ייתכן שזו היא התרמית שעליה התלונן יעקב "ותַַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים" (ביאור:בראשית לא מא).

אז איך יעקב קיבל טלאים חומים מכבש ואייל לבנים?[עריכה]

בתנאים שיצר לבן, ללא גנים מתאימים, יעקב לא היה מקבל אפילו כבשה אחת או עז אחת.

נס?[עריכה]

אלוהים גרם לכך שהכבשות הלבנות ימליטו ולדות חומים ושהעזים החומים ימליטו ולדות לבנים.

תרמית[עריכה]

יעקב גנב או קנה איל חום ותיש לבן וכך הוא הרביע את צאנו וקיבל טלאים חומים וגדיים לבנים. כך באמת חשבו בניו של לבן, שיעקב לקח/גנב מעדרו של לבן, ככתוב: "לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינו,ּ ומֵּאֲשֶׁר לְאָבִינו עָּשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶהּ" (ביאור:בראשית לא א). לבן גם התחיל לחשוד שיעקב לקח איל ותיש מצאנו, אולם לא אמר דבר בעניין, ככתוב: "ויַַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן, וְהִנֵּה אֵינֶנּו עִּמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (ביאור:בראשית לא ב).

פתרון אלוהי[עריכה]

יעקב אמר לרחל ולאה ש"מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, בַּחֲלוֹם" אמר לו "שָׂא נָא עֵינֶיךָ ורְּאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, ובְּרֻדִּים: כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ" (ביאור:בראשית לא יב). המלאך הסביר ליעקב שאם עתוּד (תיש) לבן עולה על נקבה (עז) בצבע לבן או חום יוצאים ולדות בצבע של העתוד באחוז מסוים (50% או 100%). זה מה שעשה יעקב לאחר שהשיג איל שכולו חום ותיש שכולו לבן.

בעדרו של לבן הזכרים והנקבות רעו יחד, והזכרים החזקים הרביעו את הנקבות המיוחמות בצורה חופשית וללא בקרה או בחירה. ניתן להניח ש-25% מהצאן היה חום לגמרי, 50% עם חום ולבן, ו-25% לבנים לגמרי.
מעדרו של יעקב הוסרו כל העיזים והתיישים שיש בהם לבן, וכל הכבשות והאיילים שיש בהם חום (ביאור:בראשית ל לה). בידיו של יעקב נשארו רק 25% מצאנו של לבן, והשאר הועבר לבניו של לבן.

אולם לא נאמר שנקבות בהריון הוסרו.

כך בדור הראשון, במקרה, נולדו מספר טלאים (כבשות ואיילים) חומים חלקית, ומספר גדיים (עזים ותיישים) לבנים חלקית. יעקב שמר את הזכרים והנקבות הללו לחוד, והרביע אותם אחד עם השני. במחזור הלידות הבאות, יעקב השיג איילים חומים טהורים, ותיישים לבנים. מאז והלאה יעקב הרביע את כל הצאן רק עם האיילים והתיישים האלה, ולא משנה מה היה צבע הנקבה, כל הוולדות נשאו את הצבע של הזכרים, והיו שלו כפי שהוא סיכם עם לבן.

ליעקב היה חשוב לדעת מתי הנקבות מיוחמות כדי להביא אותן לזכרים שלו. ליעקב היו כל כך הרבה ולדות שהוא התחיל לברר ולבחור רק נקבות חזקות וחסונות המתאימות לבריחה מואצת במדבר. ייתכן שיעקב שלח את אלו שלא היו ראויות בעיניו לעדר של לבן כדי לא לבזבז משאבים של אוכל, מים ועבודה. כך, לאחר שני מחזורים, כשברשותו היו הזכרים הרצויים, כל הוולדות היו שלו בלבד.

יעקב מצא דרך כדי לזהות את הכבשות והעיזים המיוחמת. הוא הציב ענפים לבנים ליד שקתות המים, שעליהם התחממו הנקבות המיוחמות.

הכבשות קיבלו אוכל טוב, כך כל נקבה ילדה שני ולדות. ידוע היום שיש הבדל בין תאי הזרע הזכריים שנעים מהר אבל מתים מהר, והביציות הנקביות שנעות לאט אבל חיות יותר בצינור הרחם, וייתכן שיעקב ידע לתזמן את הנקבות המיוחמות כדי לקבל יותר נקבות מזכרים. באופן זה, כל שנה יעקב הכפיל ושילש את עדרו. לאחר כשש שנים הייתה בידיו של יעקב כמות אדירה של כבשים חומים ועזים לבנות, והוא החזיר או עזב ללבן את כל הצאן המקורי שהיה של לבן.

לא נאמר שיעקב לא היה יכול לסחור ולמכור זכרים ששייכים לו ובכסף לקנות נקבות כדי להגדיל את התרבות הצאן, הן נאמר "ויְַהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת, ושְּׁפָחוֹת ועֲַבָדִים, וגְּמַלִּים וחֲַמֹרִים" (ביאור:בראשית ל מג), כי הדגש בפסוק הוא על נקבות צאן רבות (ולא זכרים). מאזכור העבדים, הגמלים והחמורים ניתן להסיק שיעקב עסק במסחר וקנה פועלים וחיות משק נוספות כדי לייעל את העבודה.

תגובת לבן[עריכה]

פעמיים יעקב האשים את לבן שהחליף "אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים" (עשר פעמים), פעם בפני נשותיו (ביאור:בראשית לא ז) ופעם ישירות בפני לבן (ביאור:בראשית לא מא) בנוכחות נשותיו ובניו ונוכחות לבן, אחיו ובניו. יעקב מסביר לנשותיו מה לבן עשה: "אִם כֹּה יֹאמַר, נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדו כָּל הַצֹאּן נְקֻדִּים; וְאִם כֹּה יֹאמַר, עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדו כָּל הַצֹאּן עֲקֻדִּים" (ביאור:בראשית לא ח).

כלומר, לבן ראה את הצלחתו של יעקב, ודרש לשנות את חלקו של יעקב לנקודים (כבשים עם נקודות חומות, להבדיל מכתמים או פסים או עקודים (?)). אחר כך, כשיעקב גם הצליח בכך הוא דרש לשנות לעקודים. בשלב זה ליעקב כבר היה את כל הצורות הגנטיות, וכל מה שהוא עשה היה להחליף את איל הרבייה. ללבן זה היה נס מאלוהים. ליעקב זה היה עצה מאלוהים לשימוש במדע הטבע. בסוף ללבן לא היתה ברירה והוא נרגע, הן במילא "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי" (ביאור:בראשית לא מג). אולם כשבניו של לבן התלוננו שיעקב "לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינו;ּ ומֵּאֲשֶׁר לְאָבִינו עָּשָׂה, אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶהּ" (ביאור:בראשית לא א) לבן הבין שיש סכסוך מסוכן בין בניו ויעקב.

למעשה, בעזרת מלאך אדוני, יעקב למד את תורת התורשה שאותה יפרסם בעתיד גרגור יוהאן מנדל.

התנהגות יעקב כתגובה[עריכה]

יעקב הבטיח לטפל בכל צאנו של לבן "אָשׁובָּה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר" (ביאור:בראשית ל לא), אך הוא שתק אחרי שהוא ראה מה לבן עשה לו, ולמעשה שמח על כך שהיה צריך לטפל בעדר קטן יותר ויכול להרביע את הצאן כך שכל הוולדות יהיו רק שלו.