ביאור:בראשית ל יד
בראשית ל יד: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ. וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה: תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל יד.
תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ[עריכה]
וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים[עריכה]
מתי זה קרה? בן כמה ראובן?
תאור של ילד בן שלוש/ארבע המטייל לבדו בשדות ליד ביתו. ייתכן שהוא הלך אחרי הקוצרים או הסתובב לבדו והתבונן בהם, והם שמו עליו עין ושמרו עליו. אחיו הם זעטוטים ולא יכולים או שהוא לא רוצה שהם ילכו איתו.
לא היתה סכנה שיפגעו בו הן הוא נכדו של האדון, ופגיעה בילד עונשה מוות לפוגע ומשפחתו, כרצונו של לבן.
מכיוון שבסוף הסיפור אנו יודעים שלאה הביאה ששה בנים ובת (7) תוך שבע שנות העבודה של יעקב ללבן עבור רחל, אז לא היתה יכולה להיות הפוגה ארוכה בין הריונותיה של לאה.
סביר שזה היה מיד לאחר שלאה ילדה את יהודה, רחל נתנה ליעקב לבוא לבלהה, ומיד לאה נתנה ליעקב לבוא לזלפה, ושתי האמות כבר היו בהתחלת ההריון שלהן.
נראה מהסיפור שרחל מנעה מלאה לבוא ליעקב כדי שהיא לא תביא עוד בנים, כדברי לאה לרחל: "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי" (ביאור:בראשית ל טו).
וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ[עריכה]
"דוּדָאִים" - צמח רעיל במקצת, ובעל תכונות רפואיות קלות. הדודא הוא ממשפחת הסולניים, ואנשים האמינו שאכילת הדודא היא סגולה לפיריון, במיוחד שהשורש שלו נראה כתינוק.
"וַיִּמְצָא" - שורש 'מצא' - אִתֵּר, גִּלָּה, חִשֵּׂף (מילוג). לא נאמר ששלחו אותו, או שהוא חיפש. סתם הילד הלך, ראה, ואסף משהו מהצמח והביא לאימו.
ראובן מצא את הצמח בשדה, ולא בגינת ירק. לא נאמר עם זה היה צמח בר יחיד שגדל מעצמו בשדה מעובד או בשדה לרעית צאן בגבעות.
נראה שלא היו הרבה צמחים כאלה באזור, אחרת רחל היתה יכולה ללכת ולקחת בעצמה כרצונה.
לא נאמר איזה חלק או חלקים ראובן הביא: עלים, פרחים, שורש או זרעים, אולם מה שהוא הביא הספיק ללאה ולרחל לזהות את סוג הצמח.
גם לא נאמר איזה כמות הוא הביא ואיך לאה השתמשה בו, להבדיל מסיפור הנזיד שהכין יעקב, ועשו ביקש: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" (ביאור:בראשית כה ל).
וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה: תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ[עריכה]
אחרי כארבע שנות נשואין, רחל עדין לא נכנסה להריון, ולאומתה לאה כבר ילדה ארבע בנים.
ייתכן שרחל חשבה שללאה יש איזשהו קסם או תרופה שעוזרת לה להכנס להריון.
והנה רחל רואה את הדודאים, והיא מקווה שאם לאה משתמשת בזה, אז גם היא חייבת להשתמש בזה, בדיוק איך שלאה מכינה.
רחל התרגשה משמחה, וסביר שלאה הרגישה את רצונה העז של רחל לקבל את הצמח ולתת כל דבר אפשרי, כדי להשתמש בתרופת הפלא הזאת. כשם שעשו היה מוכן לוותר על הבכורה, כך רחל היתה מוכנה לתת ללאה הרבה מאוד.
"תְּנִי נָא" - רחל מבקשת בכבוד, 'בבקשה תני לי'. רחל לא מפעילה כוח ודורשת, כאישה הראשונה של יעקב, שלאה תשרת אותה. למרות שרחל היתה יכולה למנוע מלאה לבוא ליעקב, בכל זאת, כאן, היא מתנהגת בכבוד ובענווה, כי היא למעשה צריכה עזרה. רחל סובלת שהיא עקרה, ומוכנה להשפיל את עצמה ולהתחנן.
רחל אומרת "מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ", וזה אומר:
- רחל מכבדת ומכירה שראובן הוא בנה של לאה, ומגיע לו כל הכבוד של בכורו של יעקב. בעתיד, אם יעקב ימות מוקדם, ראובן יהיה ראש המשפחה, והוא ישלוט ברחל. לכן רחל חייבת להתייחס אליו יפה כדי שהוא לא ישנא אותה.
- ראובן עדיין מחזיק בדודאים, ומראה בעלות עליהם, וניתן לראות שהוא הביא אותם והציג אותם לאימו. לאה עוד לא השתמשה בדודאים, כי אז רחל לא היתה יודעת שאלו "מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ".