ביאור:בראשית כט כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כט כא: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הָבָה אֶת אִשְׁתִּי[עריכה]

יעקב אהב את רחל, עבד קשה למענה, והזמן חלף לו מהר (כ-2,555 ימים).

אין הוכחה שיעקב או לבן סיפרו לרחל על ההסכם הזה. אין הוכחה שרחל רצתה להתחתן עם יעקב. סביר להניח שלבן ויעקב הסתירו את זה מרחל כדי שהיא לא תתנגד או כדי שלא ייווצרו צרות אם יעקב יכשל במשימתו לעבוד שבע שנים מלאות. בנוסף, סביר להניח שלבן דחה מחזרים אחרים לרחל וללאה לאחר שראה שיעקב מביא לו את ברכת אלוהים (בנים) ורווח כספי גדול.

יעקב דרש את אשתו בצורה שאינה מכובדת ללבן ולרחל (שאת שמה יעקב אפילו לא הזכיר). רחל עדיין לא אשתו, אלא רק נערה שהוא עבד שבע שנים לפי חוזה לא סגור למענה. אולם, במוחו, רחל כבר אשתו, אם כי במציאות אין לו עליה דבר. יעקב לא וידא שהנערה מסכימה לנישואין ולא חשב לקרוא לנערה ולשאול את פיה, כפי שלבן שאל את רבקה.

בהמשך רחל תגיד ליעקב "הָבָה לִּי בָנִים" (ביאור:בראשית ל א), וגם לה לא חשוב איזה בנים ומאיפה הם יבאו, אפילו חטיפה היתה יכולה לספק אותה. באותו האופן, דרש יעקב את אשתו בלי להזכיר את שמה - כלומר, כל אישה תהיה טובה בעיניו, בלילה בחושך.

אָבוֹאָה אֵלֶיהָ[עריכה]

יעקב שדיבר על אהבה, שעבד במסירות שבע שנים למען רחל, בסופו של דבר רק רוצה לבוא אליה. בנוסף, זו לא צורה יפה לדבר על אישה לעתיד. ואכן, כאשר יעקב קיבל אישה, הוא לא בדק מי היא, הוא לא דיבר איתה, לא חלם על עתידם, אלא מיד בא אליה עד עלות השחר.

רחל ולאה באמת חשו בושה, והאשימו את אביהם "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנו לּוֹ, כִּי מְכָרָנו"ּ (ביאור:בראשית לא טו). רחל ולאה לא הבינו שיעקב הוא זה שהציע לקנות אותן, ושלאביהן, חסר הבנים, לא היתה ברירה אלא לתת ליעקב את שתיהן ולהחזיק בו זמן רב עד שעשו יירגע, וזאת משום שהוא חשש שיעקב יקום מיד וייקח את אשתו לכנען כשם שעבד אברהם עשה עם רבקה.