ביאור:בראשית כט י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כט י: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט י.


ראו פסוק ח

וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר[עריכה]

רחל לא התקרבה לגברים או לזר, למרות שהיא כבר "בָּאָה עִם הַצֹאּן" (ביאור:בראשית כט ט), יעקב רק ראה אותה מרחוק, ולא נגע או התקרב אליה, ורק לאחר מכן התקרב ונישק אותה.

וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן[עריכה]

יעקב גלגל את האבן, ולא דחף, הפיל או הרים אותה (ביאור:בראשית לא מה). כנראה אבן שטוחה ועגולה שימשה כדלת לבאר, או מרוב גלגולים במשך שנים של שימוש, האבן נעשתה עגולה והתגלגלה על פי הבאר הצידה לאורך מסילה באבן, וכך היה קל גם לגלגל אותה בחזרה.

  • לא ברור אם עדרים נוספים היו צריכים להגיע, ויעקב עבר על החוק וגלל את האבן לפני שנאספו "כָּל הָעֲדָרִים" (ביאור:בראשית כט ח):
  1. סביר שבת תרצה לבוא אחרונה ולא להיות לבד עם הרועים, ולכן כשרחל הגיעה, 'כל' הרועים הגיעו, ויעקב לא שבר את החוק.
  2. אם היתה רועה נוספת, סביר להניח שהן היו נפגשות לפני הבאר ובאות לבאר ביחד.
  3. אם היה רועה נוסף, רחל היתה מחכה במרחק מה, ומגיעה אחריו.
  4. הרועים יכלו להגיד שהם מחכים לרחל, אבל הם השתמשו במילה "כָּל" שאינה מוגדרת.
  5. כשרחל הגיעה עם עדרה, ליד הבאר היו ארבעה עדרים, וזה מספיק אי-סדר כדי להשקות את העדרים. במידה ויחכו לעוד עדרים, האנדרלמוסיה תגדל ויהיה קשה להפריד את העדרים לאחר ההשקיה.
  6. עיקר המאמץ לא היה גלגול האבן, אלא הרמת המים מהבאר ונשיאתם לשקתות כדי שכל הצאן ישתה. ועכשיו, חמשתם, יכלו לעשות את העבודה ביעילות.
  7. הרועים לא מנעו מיעקב לגלול את האבן ולא התנגדו למעשיו. סביר שהרועים לא יכלו לפגוע בזר נושא מקל (ביאור:בראשית לב יא), והנה יש סיפור דומה שבו הרועים פגעו בבנות יתרו ומשה עזר לבנות, ככתוב: "ויַָּקָם מֹשֶׁה ויַּוֹשִׁעָן, ויַַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שמות ב יז).
  8. סביר שרחל היתה נציגתו של לבן והמפקחת על השקיית הצאן. כאשר רחל הופיעה הרועים השאירו לה לדבר עם הזר.
  • אפילו אם יעקב עבר על החוק כי הוא לא ידע כמה עוד עדרים צריכים להגיע, הוא בכל זאת הצליח:
  1. להרשים את רחל בכוחו ולמשוך את תשומת ליבה.
  2. להראות את עוצמתו שהוא מעל החוק שלהם - כשופט או קצין של המלך.
  3. להראות שלמרות שהחוק הוא הגיוני, התוצאה של החוק היא פגיעה בצאן שאינו יכול: לאכול, לשתות ולזוז, ולכן החוק בטל או דורש שינויים.

וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן[עריכה]

  • עבד אברהם ביקש מרבקה שתשקהו מים, והיא "ותְַּמַהֵר, ותְַּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת, ותַָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב; ותִַּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו" (ביאור:בראשית כד כ), וכך בחוכמתה וחריצותה היא הוכיחה את התאמתה להיות אשת יצחק.
  • יעקב הבין שרחל אינה נשואה ואינה מאורסת, אחרת היא לא היתה יוצאת לרעות. יעקב הראה לרחל שהוא ראוי להיות בעלה על ידי כך שהפגין את כוחו כשגלל את האבן לבדו ואת חריצותו כשהשקה את צאן לבן. ניתן לראות שיעקב בחר לעשות כרבקה ורץ להשקות את כל הצאן של רחל.
  • יעקב ידע שרועי צאן הם מתועבים בעיני אנשים בגלל הריח הרע שלהם. יעקב הראה לרחל שהוא רועה צאן במקצועו ובנפשו, חרוץ וחזק, ולכן זה למעשה היה כהצעת אירוסין לרחל שגם היא היתה רועת צאן.