קטגוריה:משלי א ז
יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו.
יִרְאַת יְהֹוָה רֵאשִׁית דָּעַת חׇכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.
יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת
חׇכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃
יִרְאַ֣ת יִרְאַ֣ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 3374
מורפ': HNcfsc יְ֭הוָה יְ֭הוָה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp רֵאשִׁ֣ית רֵאשִׁ֣ית - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 7225
מורפ': HNcfsc דָּ֑עַת דָּ֑עַת - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 1847
מורפ': HNcfsa חָכְמָ֥ה חָכְמָ֥ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 2451
מורפ': HNcfsa וּ֝מוּסָ֗ר וּ֝ - ו' החיבור
מוּסָ֗ר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/4148
מורפ': HC/Ncmsa אֱוִילִ֥ים אֱוִילִ֥ים - תואר, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 191
מורפ': HAampa בָּֽזוּ בָּֽזוּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: 936
מורפ': HVqp3cp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
יִרְאַ֣ת מונח (משרת, דרגא 5) יְ֭הוָה דחי (משנה, דרגא 3)
רֵאשִׁ֣ית מונח (משרת, דרגא 5) דָּ֑עַת אתנחתא (מלך, דרגא 2)
חָכְמָ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) וּ֝מוּסָ֗ר גרש מוקדם, רביע גדול (משנה, דרגא 3)
אֱוִילִ֥ים מרכא (משרת, דרגא 5) בָּֽזוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
פרשנות מסורתית:
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רלב"ג
רבנו יונה גירונדי
• לפירוש "רבנו יונה גירונדי" על כל הפרק •
ונאמר (תהלים קיט קיא): "נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה".
ואמרו ז"ל: (אבות פ"ג מי"א): "כל שיראת חטאו קדמה לחכמתו - חכמתו מתקיימת".מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"אוילים" - רוצה לומר רשעים, כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת" - הנה, כל חכמה יש לה התחלה, שעל ידה תיוודע החכמה, והם יסודותיה, כמו ש:
- חכמת ההנדסה תבנה יסודותיה על החוש והמושכלות ראשונות,
- חכמת הטבע מיוסדת על הבחינה והניסיון,
אבל חכמת התורה וחכמת המידות, הנזכרת בספר זה בשם חכמה סתם, התחלותיה לא ייוודעו במופת השכל כנ"ל, והיא מקובלת מה' אשר הכינה וגם חקרה. אם כן, אי אפשר להגיע בה לכלל דעת, שידע אותה בידיעה ברורה, רק על-ידי המוסר ויראת ה', וכמ"ש בפסוק א, שע"י כח היראה הנטוע בנפש לירא את ה', ירא מעבור רצונו, ויכין ליבו לשמור חוקי החכמה הנתונים מה', וייקבעו בליבו לדברים נאמנים ואמיתיים, ובזה יבוא בם לכלל דעת, באשר ע"י אמונתו בה', המחוקק חוקי החכמה, המה אצלו כדבר שהשיג ע"י החושים או מושכלות ראשונות, וזה רק למי שמאמין בה' ובמצוותיו ובלתי מסתפק.
אמנם, האוילים (שגדר האויל הוא המסתפק ובלתי מאמין), שהם מטילים ספקות, בין על החכמה, בין על יראת ה' שהוא המוסר שהיא ראשית ויסוד דעת החכמה, הם מבזים בין את החכמה בין את המוסר.
וזהו שאמר שאוילים בזו חכמה ומוסר, מפני שיראת ה' ראשית דעת, רוצה לומר, מפני שאין לחכמה התחלה אחרת לדעת אותה ולהשיג ממנה ידיעה ברורה, רק על-ידי יראת ה', שזה בנוי על אמונה בה' ובחוקי החכמה שבאו מאיתו, אשר הם מסתפקים בכל זה ומבזים את המוסר ויראת ה' עם החכמה שנשענת עליה.
ביאור המילות
"אוילים" - אויל נגזר ממילת אולי, שמורה על הספק, והם האנשים המטילים ספקות על כל דבר, ואי אפשר להם לקבל חוקי החכמה, שמטילים ספק באמיתתם.
והאוילים אינם פתאים, כי נמצא פילוסופים גדולים שהיו מסופקים בכל דבר חכמה (סקעפטיקר), ויתבאר עניינם בכל הספר.הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
- מפני שאם אין בו יראת ה', אז הוא "אויל", שהוא הפורק עול והיפך בעל יראה, ואוילים "חכמה ומוסר בזו",
- מפני שאם יש באדם יראת ה', ילמד לדעת, בכדי שיהא יודע ממה לשמור את עצמו. ודרך האדם, כשרוצה את הדבר ומוצאו, חביב עליו ושומרו.
- אבל אם אין בו יראת ה', ואינו מתיירא מן החטא, אף שלומד כמה פעמים לא ימצא, כי אינו לומד בכדי שיהא יודע ממה להיזהר, ו(שבועות מב.): "כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש, לאו אדעתיה". ולכן, אף שילמדו, החכמה והמוסר בזויה אצלם, ולא יהיו מתקיימים בהם.
תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (רמב"ם הלכות דעות פרק ב#ב): "ומה היא תקנת חולי נפשות? - ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, וירפאו חוליים בדעות, שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה. והמכירים בדעות הרעות שלהם, ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם - עליהם אמר שלמה, ומוסר, אוילים בזו"
נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
ורבינו סעדיה פירש, שלא הקדים ליראה בשביל שתקדים לחכמה, אלא הטעם מה שאמר דוד עליו השלום: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא י), ושלמה בנו – יראת ה' ראשית דעת, לומר לך שהחכמה והדעת, ראשיתה וטוּבהּ היא יראת ה'. אולי מפרש ראשית כמו: "וראשית שמנים ימשחו" (עמוס ו ו), "בשמים ראש" (שמות ל כג). והגאון הזה ז"ל פירש מה שאמרו ז"ל: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת", וכבר כתבתי מה שנראה לי.
חכמה ומוסר אוילים בזו — הוא נתינת טעם למה שאמר יראת ה' ראשית דעת, כי מעשים הם עושים האוילים שאינם יראי חטא, כמה דאת אמר: "אוילים מדרך פשעם" (תהלים קז יז), בוזים החכמה והמוסר, כי החכמה והמוסר מלמדים האדם להיות ירא חטא, והאוילים שלא הורגלו ביראת חטא הם בועטים בחכמה ובוזים המוסר, שלא להכריח טבעם.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "משלי א ז"
קטגוריה זו מכילה את 20 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 20 דפים.