משנה אבות ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה ה | >>
הוא היה אומר, אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד, ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל יט המרבהכ בסחורה מחכים.
ובמקום שאין אנשים, השתדלכא להיות איש.
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא,
- וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד,
- וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד,
- וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד,
- וְלֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִּסְחוֹרָה מַחְכִּים.
- וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים,
- הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:
הוא היה אומר:
- אין בור - ירא חטא.
- ולא עם הארץ - חסיד.
- ולא הביישן - למד.
- ולא הקפדן - מלמד.
- ולא כל המרבה בסחורה - מחכים.
- ובמקום שאין אנשים - השתדל להיות איש.
בור - הוא שאין לו לא חכמה, ולא מידות.
ועם הארץ - הוא שאין לו מעלות שכליות, אבל יהיו לו קצת מעלות המידות.
וביישן - ידוע.
וקפדן - הוא מי שמקפיד על כל דבר וכועס.
ועניין השתדל - הרגל נפשך ומשוך אותה לקנות המעלות, ואחר שאין שם אנשים חכמים שילמדוך היה אתה מלמד את עצמך. ותרגום ויאבק איש עמו"(בראשית לב, כה) "ואשתדל גברא עמיה".
ואמרו שהתורה לא תמצא בבעלי הגאווה והגסות ולא בהולכי ארצות רחוקות, וסמכו זה לפסוק על צד המליצה ואמרו "לא בשמים היא לאמר"(דברים ל, יב) וגו' "ולא מעבר לים היא"(דברים ל, יג) וגו', אמרו לא בגסי הרוח היא, ולא במהלכי מעבר לים היא:
בור - ריק מכל דבר, ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע. והוא גרוע מעם הארץ. תרגום והאדמה לא תשם [בראשית מ"ז], וארעא לא תבור:
ולא עם הארץ חסיד - אבל ירא חטא אפשר שיהיה, שהרי הוא בקי בטיב משא ומתן:
ולא הביישן למד - שהמתבייש לשאול שמא ילעיגו עליו, ישאר תמיד בספקותיו:
ולא הקפדן - הרב שמקפיד על התלמידים כששואלים אותו, לא ילמד כראוי. אלא צריך שיסביר פנים בהלכה לתלמידיו:
ולא כל המרבה בסחורה מחכים - דכתיב (דברים ל,) ולא מעבר לים היא, אין התורה מצויה באותם שהולכים מעבר לים [עירובין נ"ה ע"א]:
ובמקום שאין אנשים - לישב בראש ולהורות הוראות:
אין בור ירא חטא. עיין בפרק דלקמן משנה ט'. ובפי' הר"ב שם: עם הארץ. מפורש בדברי הר"ב במשנה י' פ"ה:
ולא כל המרבה בסחורה מחכים. אמר כל לפי שאפשר וכבר נמצא מי שהרבה בסחורה ויחכם. כענין ר"א בן חרסום. או אילפא וכאילו רבים הביאום המפרשים. מדרש שמואל. ופירש עוד בשם החסיד דאמר מחכים שהוא פועל יוצא וחוזר למה שאמר ואין הקפדן מלמד. ואמר שכל המרבה בסחורה אינו מחכים. כלומר שבעתות הפנאי ילמד לאחרים אבל לא יחכימם.
המרבה בסחורה. דוקא קאמר המרבה. דבלא משא ומתן להחיות גופו גם תורתו אינה מתקיימת כדאמרינן לקמן אם אין קמח אין תורה. ואמרינן נמי לעיל יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ:
השתדל. ענינו ההרגל והמחשבה לדבר. ותרגום ויאבק איש עמו [בראשית ל"ב] ואשתדל גברא עמיה. הרמב"ם:
(יט) (על המשנה) כל. אמר כל לפי שאפשר וכבר נמצא מי שהרבה בסחורה ויחכם, בענין ר"א בן חרסום או אילפא ודומיהם. מד"ש. ואמר מחכים, פועל יוצא, שלעתות הפנאי ילמד לאחרים אבל לא יחכימם:
(כ) (על המשנה) המרבה. דוקא קאמר המרבה. דבלא משא ומתן להחיות גופו, גם תורתו אינה מתקיימת. כדאמרינן לקמן אם אין קמח אין תורה. ואמרינן יפה ת"ת עם דרך ארץ:
(כא) (על המשנה) השתדל. ענין ההרגל והמחשבה לדבר. ותרגום ויאבק איש עמו, ואשתדל גברא עמיה. הר"מ:
ולא הביישן: ביד פ"ד דה' ת"ת סי' ה':
ולא כל המרבה כו': שם פ"ג סי' ו':
השתדל: ס"א השתדר בריש וכן משמע דגריס רד"ק שכ' בסוף ספר השרשים השתדר כמו השתדל וגם הרמב"ן ז"ל בפי' התורה בפ' משפטים בפסוק וכי יפתה כתב שיש נוסחאות דגרסי השתדר בריש. וכן הגיה הרי"א ז"ל בשם רוב הספרים. ובטור יו"ד סי' רמ"ו:
יכין
הוא היה אומר אין בור ירא חטא: בור הוא אדם בער וריק, והוא כשדה בור, שלא נזרע בלבו גם תורה גם ד"א, מוסר, ודרך ישרה. והוא גרוע יותר מע"ה שיש בו עכ"פ דרך ארץ [כסוטה דכ"ב א]. ואדם בור כזה, אפשר שיהיה ירא אלהים ושלא יחטא, אבל כל עבודתו בצדקת ויושר, אינו רק מיראת עונש, וכל חיוביו לאלהים ואדם, הם כנימוסים מוכרחים בעיניו. והוא אינו עושה אותן משום שירא מהחטא עצמו שיהיה לתועבה בעיני ה', כי לא התעוררו בנפשו אהבה וחיוב הראוי לאלהים ואדם:
ולא עם הארץ חסיד: הרבה מיני ע"ה יש [כרא"ש ס"פ אלו עוברין]. והכא מיירי באדם המוני, שהדריכו אותו במדות ישרות, רק שלא למד תורה ולא הורגל לפני חכמים לראות מעשיהם והנהגותיהן. לכן אי אפשר שיהיה חסיד, לילך לפנים משורת הדין, דלדבר זה צריך הרגל לראות עשיית מעשים כאלו, שיקנו רושם בנפשו:
ולא הביישן למד: דהחושש שיפגום כבודו כשישאל על דבר עמום או תמוה שיראה בספר או שישמע ולא יבין, מפני שירא שיחזיקוהו כחסר דעת, הוא נשאר חסר דעת תמיד:
ולא הקפדן מלמד: מי שהוא קפדן וכעסן, אינו ראוי ומסוגל להיות מלמד לתלמידים או מורה לעדה, דמלבד שע"י הכעס יסתלק חכמת המלמד באותו שעה להסביר דבריו יפה [כפסחים ס"ו ב], ויתבלבלו דעת משמיע ושומע. בל"ז איך ישגיח התלמיד על דברי שונאו, הוא הרב או המורה שהוא ככבשן אש היורה זיקים חצים ומות סביבו בזעף ובחימה. ואולם דברי חכמים בנחת נשמעים. [ומ"ש חז"ל [כתובות ק"ג ב] זרוק מרה בתלמידים היינו כשמתעצלים מלהשגיח יפה. וגם אז לא יעיר הרב כל חמתו. וכ"ש הדורש טוב לעמו, לא יהיה רק כזורק מרה. שכשיגיע אל השומע כבר נפסק הכעס מהמשמיע, שחובת הרב לרחם על הבלתי יודעים ועל התועים שבתלמידיו, בחיקו ישא עלות הנלאים, ובדברי חן ואהבה יקרבם תחת כנפי השכינה. למען יכירו כי אוהבם אמיתי הוא, המיעצם רק לטובתם]:
ולא כל המרבה בסחורה מחכים: דכשמסובב בטרדות, אפי' בסחורה דצריך נמי השכלה, אפ"ה לא ראי זה כראי זה, ובא זה ואיבד את זה, שע"י שמחשבותיו מפוזרים, לא יחכים א"ע או אחרים. וכמ"ש חז"ל [עירובין נ"ה א] לא מעבר לים היא, לא תמצא ד"ת בסוחרים הפורשים לים:
השתדל להיות איש: כשיראה הדור פרוץ מרובה על העומד בפרץ, ומרגיש בנפשו כי רוח ה' נוססה בו ויחל לפעמו. יתחזק בה' ויבטח בעזרתו לעמוד בראש ולהתאמץ בדבר ה', לכוף התועים ללכת בדרך ישרה. וי"א דה"פ אפי' במקום שאין אנשים ואתה הבינוני עומד בין הננסין, שיתדמו כאילו אתה באמת ענק נגדם, השתדל להיות איש, ולא תסתפק במעט חכמתך כי רבה היא בעיני העניים האלו. וי"א לעניין צניעות קאמר, דהצנע לכת עם אלהיך [כברכות כ"ח ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש אפשר היה לחבר דברים אלו עם דבריו הראשונים ולא היה צריך לומר הוא היה אומר וכן בדברי הלל עצמו בפ"א שהפסיק ואמר הוא היה אומר היה אפשר לחבר הדברים ונראה שהפסיק ביניהם כי כן היה דרכו לאומרם נפרדים בכל עת שהיה דורשם ברבים וכן יתפרש כל הוא היה אומר שיש בזאת המסכתא:
אין בור ירא חטא. בור הוא שאין לו תורה ואינו יודע בטוב משא ומתן ובזה הוא גרוע מעם הארץ כי עם הארץ אע"פי שאין בו תורה יש בו דרך ארץ ועוסק ביישובו כל עולם ולשון בור כמו שדה בור הנזכר במסכת שביעית וכן אם אוביר ולא אעביד בפרק המקבל ותרגום לא תשם לא תבור ובלשון ישמעאל גם כן קורין השדה שאינו נתחרש בור בחול"ם ואנו קורין אותו בשור"ק וכיון שהוא כל כך ריקן מתורה ומדרך ארץ אינו ירא חטא כי לא ידע להזהר מהחטא שאינו יודע מה הוא חטא שאפילו במצות אינו עוסק ואינו קורא אפילו קריאת שמע. ולזה אמרו בפרק גיד הנשה ההולך לימין רבו הרי זה בור. ובפרק היה נוטל אמרו קרא ולא שנה הרי זה בור. ובפרק שלשה שאכלו אמרו האומר נברך למי שאכלנו משלו וכן על המזון שאכלנו הרי זה בור. אבל עם הארץ אפשר לו להיות ירא חטא שהוא עוסק בדרך ארץ ומתרחק מהאונאוח והגזילות והרביות וכיוצא בהן ואפילו לא למד לעולם וכל שכן שאם זה עם הארץ הוא אותו שהזכירו חכמים ז"ל בסוטה בפרק היה נוטל ובפרק שלשה שאכלו שהוא מי שקרא ושנה ולא שימש ת"ח כל שכן שאפשר לו להיות ירא חטא אבל אי אפשר לו להיות חסיד שהוא לעשות לפנים משורת הדין כי לא נתנה מדה זו אלא למי שעסקו בתורה וכל ימיו מטהר מחשבותיו בזכות הנפש להוסיף בכל יום מעלות בנפשו ולזה נקרא עם הארץ שהוא ממיישבי הארץ ומתערב עם הבריות וכל עסקו אינו אלא להתנהג עמהם בדרך ארץ להתאהב אליהם ובא ללמדנו שהעסק בתורה הוא מציל את האדם מן החטא ומביאו לידי חסידות. ובאבות דר' נתן שנו אין עם הארץ חסיד פרוש והפרישות אפרש במסכתא זו:
ולא הביישן למד. כמו שאמרו ז"ל בפ"א מתענית ובפרק הרואה ובמסכת דרך ארץ ובאבות דרבי נתן אם נבלת בהתנשא אם אדם מנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא בהם ואמרו בפרק השולח והמכשלה הזאת תחת ידיך אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם ואמרו בפרק המפלת א"ר פפא לימא איניש קמי רביה כל כי האי מילתא ולא לשתוק שנא' אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה אם אדם עושה זמם בפיו ומתבייש לשאול סופו שכשישאלו אותו ישים יד לפה וכן אמר דוד ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש ודע כי הבושת היא מעלה יפה וכבר אמרו בושת פנים לגן עדן אבל בענין הלימוד היא מדה רעה שאם יאמר אם אשאל דבר זה ילעיגו עלי ישאר בספקותיו וכן אמרו שאל שאלת השוטים ושמור שמירת הנדיבים רוצה לומר שישאל כל דבר ולא יתבייש אפי' היו שאלותיו שאלת השוטים וישמור חכמתו שלא יפזרנה במקום שאינו ראוי ולא יעצרנה מהמקום הראוי אלא יכלכל דבריו במשפט כמו הנדיב שמוציא ממונו במקום הראוי ואמרו חכמי המוסר הבושת בזולת מקומה חסרון:
ולא הקפדן מלמד. הרב צריך להסביר פנים לתלמידיו כמו שאמרו בפסיקתא גדול' בפרשת בחדש השלישי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם שצריך הרב להסביר פנים לתלמידיו ופירש הפסוק רבינו שלמה ז"ל ביבמות בפרק האשה שלום כי כמו שהאדם המסתכל במים אותה צורה הנראית בה היא כצורה שהוא מראה לה אם צוחקת צוחקת ואם עצובה עצובה כן הוא לב האדם לאדם שאם מראה לו לב שמח גם הוא יראה ושמח בלבו. וכן אמרו בפרק הרואה ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו אמר לו הקב"ה למשה בא ונסביר פנים בהלכה אני ואתה. דבר אחר לך והסביר להם פנים כמו שהסברתי לך. ואם יקפיד הרב על תלמידיו בשאלותיהם יגורו ממנו וימנעו מלשאול ולא ילמדו אבל צריך להחזיר להם השמועה בסבר פנים יפות עד שתהא שגורה בפיהם כמו שאמרו על רבי פרידא שהחזיר השמוע ארבע מאות פעמים לאותו תלמי' וזכה לחיות ארבע מאות שנה ולזכות כל דורו לחיי העולם הבא כמו שנזכר בפרק כיצד מעברין וכבר אמרו בשני משבת לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ולא יהא קפדן כשמאי:
ולא המרבה בסחורה מחכים. לפי שעסק סחורתו מעכב אותו מלעסוק בתורה ואמרו בפרק כיצד מעברין לא מעבר לים לא תמצא בסוחרנין ובתגרין. ופירש רבינו שלמה ז"ל שזה נאמר בפורשים מן היבשה לים ואמת הוא זה כי גם זה גורם ביטול גדול אבל הלל כבר התנה המרבה בסחורה ואפילו בישוב אבל ממעט בעסק ועושה תורתו קבע איפשר לו להחכים. ובברייתא של דרך ארץ הביאו משנה זו והוסיפו בה שים לבך ועצמך על התורה יותר מהסחורה ובזה איפשר להתקיים טובה חכמה עם נחלה:
ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. תרגום ויאבק איש עמו ואשתדל גבר. ויש גורסין השתדר והכל אחד כלומר במקום שאין אנשים עומדים בפרץ לעסוק בצורכי צבור השתדל להיות איש ואף אם תתבטל מדברי תורה וכמו שדרשו באחרון מברכות עת לעשות לה' הפרו תורתיך האי קרא מסיפיה לרישיה מדריש מה טעם הפרו תורתיך משום עת לעשות לה' ובפרק שתי הלחם אמרו פעמים שבטלה של תורה זהו יסודה דכתיב אשר שברת אמר לו הקב"ה למשה יישר כחך ששברת ומשום עת לעשות לה' הפרו תורתיך יצא שמעון הצדיק לאלכסנדרוס מוקדון בבגדי כהונה אע"פי שלא ניתנו ליהנות בהם כמו שנזכר בפרק בא לו ביומא. ואיפשר לפרשו על ענין הלימוד כשתראה הדור שאין דברי התורה חביבין עליהם ואין שום מורה דעה ומבין שמועה השתדל אתה להיו' איש גדול ואין בזה משום יוהרא כדי להעמיד התורה שלא תשתכח וממה שאמרו בגמרא פרק הרואה נראה של ענין לישב בראש ולהורות הוראות נאמר ששם אמרו דרש בר קפרא באתר דלית גבר תמן הוי גבר ואמר אביי ש"מ באתר דאית גבר תמן לא תהא גבר והקשו בגמרא פשיטא כלומר שדבר פשוט הוא שאסור להורות בפני מי שגדול ממנו בחכמה וכן כתיב ובמקום גדולים אל תעמוד. ותירץ רבא ואמר לא נצרכא אלא אפילו שניהן שוין כלומר מה שחיד' אביי הוא שאם נכנס למקום שיש שם חכם מורה הוראות אע"פי שהוא גדול כמותו ושוה לו בחכמה אל יכנס בגבולו. וזאת המשנה אינה בסדורים:
הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד וכו'. יש לשאול בחלוף השמות שאמר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, כי לפי הנראה הבור ועם הארץ אחד הם מי שלא למד תורה והיה לו לומר אין עם הארץ ירא חטא וחסיד, ואם בור ועם הארץ שני דברים, יש לשאול מפני מה אין בור ירא חטא ועם הארץ אינו חסיד, ולמה לא אמר ההפך אין עם הארץ ירא חטא ולא בור חסיד, וכן מה שאמר ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ואם באנו לפרש דברי חכמים כמו שמבינים הרבה בני אדם, כי הביישן אינו למד מפני שאינו שואל מה שחסר לו בלמודו, והקפדן אינו מלמד בשביל שהתלמיד ירא לשאול, והמרבה בסחורה אינו מחכים בשביל רוב עסקיו, וא"כ כל אדם היה יכול לומר דברים אלו ואף סתם אדם. ועוד המרבה בסחורה אינו מחכים אין לפרש כך, כי מאי שנא המרבה בסחורה או שמרבה בנכסים, הלא אמרו מרבה נכסים מרבה דאגה ויש לו עסקים רבים יותר מן מרבה בסחורה, ואם כן היה לו לומר וכל מי שמרבה בנכסים אינו מחכים ולמה נתלה ברבוי סחורה. ועוד יש לשאול מה ענין ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש לדברים שזכר לפני זה. כבר אמרנו פעמים הרבה, שאין דברי חכמים רק חכמה ואינם דברי אנשים שהם מדברים דברים לפי סברות האדם. ומה שאמר כאן אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, יש לך לדעת כי שני שמות אלו הם שני דברים מחולקים אף כי הם מדברים מענין אחד שאין בו תורה וחכמה, יש בו שמות מצד שתי בחינות מחולקות, כי יקרא הדבר שהיא שממה בור כי והאדמה לא תשם (בראשית, מז) תרגומו לא תבור, הרי כי נקראת השדה שלא נמצא בה תבואה שדה בור, וכן יקרא האדם מצד שאין בו החכמה בור מפני שהוא רק מן החכמה. ויקרא האדם מצד שהוא חסר חכמה עם הארץ, כי הגוף אשר הוא מחובר לחכמה אינו דומה לגוף אשר אין בו החכמה. והנה יש באדם אשר אין בו תורה שני דברים, האחד שהוא רק מן החכמה, והשני גוף האדם אשר בו עומד החכמה ימצא אצלו חסרון כאשר אין בו באדם החכמה, מצד הבחינה הראשונה יקרא בור ומצד הבחינה השנית נקרא עם הארץ. והרי לך כי האדם אשר אין בו תורה יש בו פחיתות מצד הגוף ומצד השכל, כי לא ימצא בו השכל ומצד זה נקרא בור, ואף כחות הגוף כלם הם חסרים כאשר הוא בלא חכמה ותורה ומצד הזה יקרא עם הארץ. וזהו שאמר אין בור ירא חטא, כי יראת שמים שהוא מקבל היראה מן השי"ת, ומי שחסר התורה שהיא החכמה האמיתית אין מקבל היראה מהש"י, ודבר זה אמרו ג"כ אם אין חכמה אין יראה כמו שיתבאר. ודבר זה ברור, כי כאשר האדם קרוב אל המלך הוא ירא ממנו ולא ירא ממנו כאשר האדם היא רחוק ממנו שאז אינו מתפעל ואינו ירא כלל, והאיש אשר הוא חסר התורה השכלית נקרא רחוק מן השם יתברך, כי הקירוב אל הש"י הוא על ידי התורה עד שעל ידי התורה בני אדם דבוקים בו יתברך וכאשר בארנו למעלה, והוא מבואר בעצמו כי הדביקות של האדם בו יתברך על ידי שיש בו תורה, כי זולת זה האדם הוא בעל גוף ואין לבעל הגוף הגשמי התקרבות אל הש"י אשר הוא נבדל מן הגוף, רק על ידי התורה שהיא שכלית על ידי זה יש לאדם קירוב אל הש"י. ולפיכך נחשב מי שאין בו חכמה ותורה שהוא רחוק מן הש"י, וכבר אמרנו לך כי היראה מן המלך כאשר הוא קרוב אל המלך, על כן הבור שהוא חסר החכמה אין בו יראת חטא שיהיה ירא מן השם יתברך ודבר זה הוא מבואר:
ולא עם הארץ חסיד, כי האדם שיש בו החכמה, מצד כי גופו מחובר לשכל הנה יש בו זכות החומר, כי אין ספק כי לא ישוה גוף האדם וגוף הבהמה, כי גוף הבהמה מפני שאין גוף שלה קרוב אל השכל היא בעלת חומר עב וגס לגמרי, אבל גוף האדם מפני שהאדם הוא בעל שכל חומר שלו דק וזך, וכאשר הוא בעל חכמה לגמרי אז הוא מסולק מן עבות החמרי לגמרי, ומפני זה אפשר שימצא בו החסידות שהוא איש טוב עושה חסידות עם הכל, והיפך זה אין עם הארץ חסיד שהוא רחוק מן הטוב כי הוא בעל חומר גס ואיך יהיה בו החסידות, כי החסידות מצד אשר הוא אדם טוב והטוב ימצא כאשר הוא מסולק עבות החמרי עד שהוא קרוב אל השכלי ואז נמצא בו הטוב, וזה שהוא עם הארץ והוא בעל חומר איך יהיה חסיד לעשות לפנים משורת הדין, כי זה הוא מצד הטוב בלבד אשר הטוב אינו נמצא בחומר כמו שבארנו זה למעלה. ולפיכך אמר מי שאין בו השכל שהיא התורה אין בו יראת שמים מצד שהוא חסר השכל שהיא התורה, שעל ידי השכל יש בו יראת שמים, ואם אין בו השכל אין כאן יראה כמו שאמרו אם אין חכמה אין יראה, ומצד שאין אל האדם מעלת השכל הוא בעל חומר גס לכך אינו חסיד לעשות הטוב שהוא לפנים משורת הדין רק מצד הפשיטות מן החומר, וכל אשר הוא נוטה אל החמרי יותר אין בו טוב. ודבר זה תמצא מבואר כי כל הדברים אשר הם נבדלים מן החומר נקראים טוב, כי התורה בעצמה תקרא טוב כדכתיב (משלי, ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ובמנחות (דף נג.) אמרו יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים כדאיתא התם, וביאור דבר זה, כי ראוי היה משה לקבלת התורה שנקרא משה טוב, ומה שנקרא משה טוב מפני שהוא איש האלקים והיה כמו מלאך ונבדל מן החומר שהוא רע, ולפיכך ראוי היה לקבל התורה שהוא השכל האלקי נבדל לגמרי מכל גשם לכך נקראת טוב ונתנה לישראל כי ישראל נקראים אדם כדכתיב אדם אתם, כי לפי שאינם בעלי עבות החומר ולכך נקראים אדם שהאדם כמו שאמרנו למעלה אין לו חומר הבהמה, כך הם ישראל שהם עוד יותר נבדלים מן החומר לכך ראוים שיקראו אדם בשביל שהם נבדלים מן עבות החומר, שתראה מזה כי הטוב הוא שייך בדבר הנבדל מן החומר, וזה שאמר ואין עם הארץ חסיד, כי אין החסידות בכל מקום רק מדת טוב, שמדה זאת לא שייך בעם הארץ שהוא בעל חומר גס ואין לו זכות החומר רק גסות ועבות החומר. ומפני כך אינו חסיד לעשות לפנים משורת הדין, כי החסידות הוא מצד הפשיטות והזכות שהוא נבדל מן עבות החמרי. ואמר אחר כך ואין בור ירא חטא זכר החסידות קודם ואחר כך היראה, ויש לך להבין זה כי הוא דברי חכמה:
ואמר עוד לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד, ודבר זה (כי התורה) כמו שאמרו ז"ל דכתיב הלא דברי כאש נאם ה' וכתיב מימינו אש דת למו, וזהו אמרם בפרק אין צדין (ביצה דף כה:) תניא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהם עזים שנאמר מימינו אש דת למו ותניא דבי רבי ישמעאל אומר אש דת למו ראויים הללו לתת למו דת אש עד כאן, ופירוש ראויים כלומר כמו שהם עזים בעצמם כך ראויים להתחבר עמהם התורה שהיא אש, כי כל ענין שכלי כמו התורה מיוחס אליו הכח והעזות כמו האש שהוא עז, ולפיכך התורה היא ראויה לישראל שגם הם עזים, וזה שאמר כאן ולא הביישן למד, פירוש כי הביישן שהוא הפך העז, אי אפשר לו לקבל התורה, כי התורה נתנה לישראל בשביל שהם עזים והתורה מתיחסת לישראל בשביל זה, ומפני שהוא ביישן אין מקבל התורה כי צריך שיהיה מתיחס המקבל אל מה שהוא מקבל, ובשביל שהתורה היא מתייחסת אל אש, אם האדם אינו מתייחס לזה אין מקבל התורה. וכן אין הקפדן מלמד, כי האדם הוא בעל גוף אם המלמד קפדן והקפדן הוא אש נתוסף אש זה על אש של תורה, ודי לאדם בעל גוף שיהיה מקבל דת אש, ואם נוסף אש על אש אין שייך קבלה כלל דבר שהיא כולה אש, ואם לא היו ישראל עזים כמו שהתבאר למעלה לא היה ראוי להם דברי תורה שהיא אש וזהו שאמר ולא הקפדן מלמד:
ואמר ולא כל המרבה בסחורה מחכים. דבר זה ביארו גם כן חכמים בפרק כיצד מעברין (עירובין דף נה.) לא בשמים היא אמר רבי יוחנן לא תמצא תורה בגסי הרוח ולא מעבר לים היא לא תמצא תורה לא בסחרנין ולא בתגרין עד כאן. ויש לשאול מה ענין אלו שניהם יחד שאמר לא תמצא התורה בגסי הרוח ולא בסחרנין, ועוד איך יפרש הכתוב לא בשמים היא ולא מעבר לים היא כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. אבל פירוש הדברים האלו, כי הכתוב בא לומר כי אין התורה ענין גשמי, כי הדברים הגשמיים שייך בהם הרוחק ולפעמים הם רחוקים מן האדם עד שאי אפשר לבוא אליהם, ואמר שאין התורה השכלית כך כי הוא בלתי גשמית והדבר הבלתי גשמי הוא קרוב והוא רחוק, הוא רחוק מצד מעלתו העליונה והוא קרוב שאין לו ריחוק מקום, ולכך אמר הכתוב על התורה כי התורה הזאת לא נפלאת ולא רחוקה היא ממך כלומר שאין לה רוחק גשמי. וזכר הכתוב הרחקים שיש לגשם, כי הרחקים שיש לגשם הוא הגובה ואורך ורוחב אלו הם הרחקים שיש לגשם. וכנגד הגובה אומר לא בשמים היא שהוא הגובה הגשמי, וכנגד האורך והרוחב אמר לא מעבר לים היא, כי הים היא לאורך ורוחב הארץ שהרי הים מסבב הארץ א"כ הים הוא לאורך ורוחב הארץ. ורצה לומר כי אין לתורה רחוק גשמי ומפני זה עצמו רמז הכתוב שאין התורה בגסי הרוח, שמאחר שהכתוב רצה להודיע שאין אל התורה רוחק גשמי, לכך התורה היא הפך גס הרוח שהוא מתדמה שיש לו הגובה על הכל, ומפני זה הגס רוח נוטה אל הגשמי כי הגובה הוא רוחק גשמי, ודבר זה ידוע כי מדת גס רוח מדה גשמית, אף כי אין זה גובה ממש הרי מדתו נוטה אל הגשמי, ויורה זה השם בעצמו שנקרא גס רוח, כי לשון גסות שייך אל הגשמי לא אל השכל כי אין גסות בשכל והוא שכל דק, ודבר זה בארנו במקומות הרבה, וביארו אותו חכמים כי מדת גס הרוח מדה זאת נוטה אל הגשמי ויתבאר באריכות בעזרת השם יתברך בנתיבת עולם. ומפני שבעל גס רוח מדתו נוטה אל הגשמי אין ראוי לו התורה ואין גס רוח מסוגל לתורה השכלית, כי הדברים אשר אינם מתיחסים זה לזה אינם מתחברים יחד. וכן אמרו לא בסחרנים היא, שמאחר שהכתוב אמר כי אין לתורה הרחקים שיש לגשם, וזכר לא מעבר לים שהוא הרוחק הגשמי באורך, ולפיכך הסחרנים שהם סוחרים ומסבבים את העולם שעל שם זה נקראים סוחרים מלשון ואת הארץ תסחרו (בראשית, לד) והולכים הם בעולם לאורך ורוחב, ומפני זה אינם מסוגלים לתורה שאין לתורה ענין גשמי שהם הרחקים הגשמיים, ואלו שכל עניניהם ההליכה והתנועה שהולכים לאורך ורוחב שהם הרחקים הגשמים, אין ראוי להם התורה שהיא מסולקת מן הרחקים האלו. כי תנועת הסחרנים והליכתם באורך וברוחב, יורה שאינם מסולקים מן הרחקים הגשמים ומסוגלים לזה, ודבר זה אינו ראוי לתורה שהיא שכלית בלתי גשמית כלל, כי כאשר מסוגל אל הרחקים אינו מסוגל אל הדבר שהוא מסולק מן הרוחק כמו הדבר השכלי, ועוד נמצא בדברי חכמים על דברים אלו אין כאן עוד מקום להאריך. וזה אמרו כאן לא המרבה בסחורה מחכים, כי מה שאמר המרבה בסחורה כאילו אמר שהוא סוחר מסבב הארץ לארכה ולרחבה והם מסוגלים לזה ואינם מסוגלים אל התורה:
וכאשר תבין עוד הדברים אשר בארנו אצל על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, ואמרנו כי האדם שהוא בעל משא ומתן נותן לזה ומקבל מזה, בשביל כך הוא דומה אל עולם הזה הוא עולם ההרכבה שהם מקבלים זה מזה כמו שבארנו למעלה, ודבר זה הפך עולם השכל שאין שייך בו קבלה זה מזה רק כל אחד עומד בעצמו. ולפי זה נכון עוד יותר מה שאמר ולא בסחרנים הוא הסוחר שהוא בעל משא ומתן זה עם זה, ואינו דומה לבעל מלאכה שהוא עושה מלאכה לעצמו אף כי הוא מוכר אחר כך, אין עקר הריוח רק מה שעשה מלאכה לעצמו והרויח במלאכה, אבל הסוחר שאינו מרויח רק מה שהוא מוכר לאחרים ומקבל מן אחרים ודבר זה הוא הריוח, כי לא השביח בעצמו דבר כמו בעל מלאכה שעשה מלאכה וזהו הריוח, ולפיכך אינו מתיחס אל השכל כי השכל אינו מקבל, אלא הוא מתיחס אל התחתונים בעלי גשם שהם מקבלים זה מזה מפני שהם גשמיים בעלי חומר, ולפיכך אמר ולא כל המרבה בסחורה מחכים שאין לו יחס אל השכל. ודבר זה עוד יתבאר בסמוך בבירור גמור עד שאין ספק בו אצל הלוה ואינו משלם, אבל בגמרא מה שהם ז"ל מפרשים הכתוב ולא מעבר לים היא בסחרנין, ומעבר לים הוא ריחוק גשמי מוכח קצת פירוש הראשון אשר אמרנו. ודוקא אמר המרבה בסחורה, אבל אם אין מרבה סחורה רק כפי מה שצריך לו, ואף אם זה ג"כ אינו מתייחס אל השכל, הלא אין האדם שכל גמור והוא באמת אדם גשמי, אבל אם הוא מרבה בסחור' ביותר טורח [מורה] כי האדם הזה כל ענינו גשמי ואין לו יחוס אל השכל ואינו מסוגל אליו. ואין ספק בפירוש זה, רק למי שרוצה לפרש דברי חכמים כאילו הם דברי שאר בני אדם שאין להם חכמה, ואם לא כן רק שאתה רוצה לומר כי לא תמצא התורה בסחרנים מפני שאין להם פנאי לעסוק בתורה, דבר זה אף תינוקות של בית רבן הם יודעים מכ"ש שיעיד עליו מה שנמצא אצלו ולא בגסי רוח ולמה יותר בלתי נמצא בגסי הרוח ממה שנמצאת במי שהוא בעל קנאה ושאר מדות רעת שהם הרבה אבל הדברים הם ברורים כמו שאמרנו ואין ספק בזה כלל:
ודע כי התנא בא להשלים את האדם בכל חלקיו, וזה כי האדם יש בו אלו דברים, שיש בו השכל, ויש בו הנפש, ויש בו הגוף, ויש בו הממון, כל אלו דברים כוללים כל הדברים שהם שייכים לאדם. ולכן אמר שאם אין לאדם השכל אין בו יראת שמים ואין בו חסידות ולכך יהיה בעל שכל, וכנגד הנפש אמר ולא הקפדן מלמד וידוע כי הכעס הוא מן הנפש כי יחם לבבו ולכך יזהיר את האדם שלא יהיה נמשך אחר מדת הנפש ביותר, גם אל יהיה נמשך אל מדת הגוף ביותר ויהיה נמשל כמו הבהמה כי הביישן מדה בהמית גשמית היא כי הנפש יש בה עזות ביותר, ואחר כך אמר ולא המרבה בסחורה מחכים כנגד הממון שאל יהיה נמשך אחר עסק הממון ביותר. וכאשר השלים כל אלו דברים אמר ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, אחר שזכר מוסר אל האדם בכל הדברים אשר הם שייכים לאדם, כי גם הממון שייך לאדם כמו שהתבאר הרבה פעמים שעל ידי הממון יש לו עמידה וקיום ודבר זה נמצא לרוב בדברי חכמים, אמר כנגד האדם עצמו אשר הוא כולל כל הדברים האלו שיהיה נחשב בריה שלימה, ועל זה אמר ובמקום שאין איש השתדל להיות איש, כלומר כאשר יראה שאין אנשים השתדל אתה להיות איש ואז שכרו יותר גדול מאוד, שהרי אם לא היה הוא עושה לא היה אחר עושה הדבר שראוי לעשות ולכך אמר במקום שאין אנשים ישתדל הוא להיות איש בעל מעשה. ובפרק בתרא דברכות (דף סג.) דרש בר קפרא באתר דלית גבר תמן תהא גבר ודייק שמע מינה באתר דאית גבר לא תהא גבר פשיטא לא נצרכה אלא כששניהם שוים ע"כ. ויש לשאול מה בא בר קפרא לאשמעינן הלא מתניתין הוא במקום שאין איש השתדל להיות איש, ועוד למה לא דייק ממתניתין, ועוד קשיא דמנלן לדייק אבל באתר דאית גבר לא תהא גבר, דלמא ה"ק באתר דלית גבר מחוייב עליך להיות גבר אבל במקום דאית גבר אין מחויב עליך להיות גבר מ"מ רשות איכא. אבל פירוש זה, דודאי משנה זאת אשמעינן דבמקום שאין אנשים מחויב עליו שיהיה איש, ובודאי בר קפרא אשמועינן דווקא באתר דלית גבר שם תהא גבר ולא בענין אחר ודייק בגמרא אבל באתר דלית גבר אל תהא גבר, ועל זה מקשה פשיטא דזה גופא אשמעינן בר קפרא ומשני לא נצרכה וכו', כי מאחר שיש שם גבר אל יקח יותר מן הראוי לו שהרי יש כמותו ולמה יקח עצמו יותר ממה שלקח חבירו. והתבאר איך הלל כולל במוסר שלו להיישיר את כל חלקי האדם לתת לכל אחד מוסר, ואח"כ אל האדם עצמו וזהו דרך חכמים ללמוד מוסר אל הכל. ואם כי יש בסדר אלו דברים עוד דברים עמוקים יותר בחכמה וכבר רמזנו זה למעלה אצל אין עם הארץ חסיד ולא בור ירא חטא רק כי אי אפשר לפרש יותר בביאור:
החסיר ז"ל פי' אין בור ירא חטא לפי שהוא גרוע מכלם אמנם עם הארץ דעתו מעורב עם הבריות במדות חשובות ומקצת דעות ישרות ויודע לשמור עצמו מן הפשעים אבל אין בידו חכמה להטות מן הקו האמצעי אל הקצה האחרון לעשות לפנים מן השורה וע"ז נקרא ע"ה מפני שהוא עמהם בד"א ורוב העולם כמוהו ע"כ הביא מדברי הרב רבינו יונה ז"ל. וסיים הוא ז"ל פי' המשנה לפי דרך זה ואמר והביישן הוא החושק בתורה ובמצות וזה אפשר שיגיע לקצת החסידות שיתאבק בעפר רגלי החכמים וילמוד מהם כל מדה טובה אבל לא יגיע אל מעלת הלמוד והקפדן ילמוד אבל לא ילמד לאחרים והמרבה בסחורה ילמד לאחרים בעתות הפנאי אבל לא יחכימם. וכתב ז"ל שזה הפירוש הוא על דרך לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר עוד שוע ארבע מדרגות נבל כילי נדיב שוע יאמר כי נבל לא יעלה לנדיב שהוא שתי מדרגות אבל יעלה לכילי והכילי יעלה לנדיב אבל לא יעלה לשוע:
ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש פירש הוא ז"ל כי מי שאינו נכנס במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב אינו חושש לעלבון תורת קונו ואינו נכנס בגדר אנשים ולזה במקום ההוא השתדל להיות איש אמרו וחזקת והיית לאיש לייסר ולהוכיח:
והריא"ב ז"ל פי' המשנה בור יקרא מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בד"א שאפילו מדות אין בו לישב בין אנשים כמו שקראו ז"ל לשדה שאינה לא זרועה ולא חרושה שדה בור שהיא שממה וכן מתרגמינן והאדמה לא תשם וארעא לא תבור לכך לא תמצאנו לעולם ירא חטא שאם אין לו מדות היאך יתכן שיהיה ירא חטא והלא א"ר פנחס זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי יראת חטא וכמה מעלות יצטרך שיהיו לו קודם לשיקרא ירא חטא א"כ בודאי אין בור ירא חטא. ולא ע"ה חסיד כבר ידעת שהצדיק הוא מדה ממוצעת בין הרשע ובין החסיד ואם הוא ע"ה שיש לו מעלות ומדות וראוי הוא לישוב הארץ לא יתכן להפליג בצדקו להיות חסיד אבל צדיק משמע שיתכן שיגיע ע"ה להקרא צדיק: ולא הביישן למד וכן מי שמתבייש מרבו או מחבירו לשאול מה שלא יבין או הלכה או ענין לעולם לא ילמוד רק ישאר בשבושו ואמרו חכמי המוסר שאל בחכמה שאלת השיטים ושמור שמירת הנדיבים כלומר ישמור חכמתו שלא יפזרנה במקום שאינו ראוי ולא יעצרנה במקום הראוי כאלו הנדיב המוציא ממונו במקום הראוי כן פי' הרשב"ץ. וכ"כ כי מיץ חלב יוציא חמאה מי שלא בוש עד שמרוב הבושה נתמצה ממנו חלב אמו יוציא התורה שהיא חמאה ומיץ אף יוציא דם מי שכעס עליו רבו בשביל שלא הבין והוא שואל לידע האמת ודאי יזכה להבחין בין דם לדם ומיץ אפים כלומר כל תלמיד שרבו כועס עליו והוא שותק מלהשיב לו אבל מ"מ אינו נמנע מלשאול יוציא ריב כלומר זוכה להבחין ולהיות דיין בין ב' בעלי דינין:
ולא הקפדן מלמד שאם הרב הוא קפדן אין לו להחזיק מדרש וללמד לפי שהתלמידים בושים לומר לו שיחזיר להם דבריו וישארו במבוכתם אבל אם אין הרב קפדן לעולם התלמיד ישאלנו:
ולא כל המרבה בסחורה מחכים שההתבודדות בחכמה וטורח האדם לבקשה הפך מהטורח בסחורה שההשתדלות בחכמה לא יהיה לעולם כהשתדלות קיבוץ הממון והסחורה על כן אמרו החכמים החכם רופא הדת והעושר מחלתו וכשתראה הרופא ימשך החולי לנפשו אל תקוה שירפא לזולתו ואמרו גם כן שפרי התורה הענוה ופרי הממון והסחורה הגאוה והתורה לא תמצא בגאים ובהולכי ארצות וסמכו ואמרו לא בשמים היא לא תמצא תורה בגאים ולא מעבר לים היא לא תמצא תורה בבעלי סחורה וכן אמרו שהתורה לא תשלם עד שיהיה אדם נקי מחמדה והגאוה ועל זה אמרו מי שנקה מן הגאוה יגיע אל הכבוד ומי שנקה מהחמדה נקה מן הגאוה ונסתפק במה שיש לו ומי שנקה מן הכעס יביאהו השכל לטוב האמונה:
ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש כלומר במקום שלא תמצא אנשים וחכמים שילמדוך היה אתה מלמד את נפשך:
פ"א במקום שאין אנשים ללמדך ולעוררך לעשות המצות היה אתה מעורר את נפשך. פ"א במקום שלא תמצא אנשים החזק במדרש ולמד אתה לאחרים וכן דרשו פסוק אחד אומר יפוצו מעינותיך חוצה ופסוק אחד אומר יהיו לך לבדך הא כיצד אם יש מפזרין כנס ואם אין מפזרין יפוצו מעינותיך חוצה. ואמנם על דרך השכל פירוש במקום שאין אנשים שכובשים את יצרם אל תלמד מהם אלא השתדל להיות איש שאין איש אלא הכובש את יצרו שנאמר אשרי איש ירא את ה' וכו' עד כאן לשונו:
ושמעתי מחכם זקן שאמר ובמקום שאין אנשים כלומר שאין שם שום איש רק אתה בחדרי חדרים ואין רואך ויודעך ולכן לא תאמר אחטא כי מי רואני ומי יודעני רק אפי' במקום שאין אנשים ואין איש אתך בבית שם צריך שתשתדל להיות איש צדיק ישר ונאמן:
ואפשר לי לומר כשנבין דנראה דפליג האי מתניתין על מאמר ר' חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו ולפי האמת לא פליגי וכולי עלמא מודו שכל שיראת חטאו וכו' והענין הוא שאדם אפילו בהיותו עם הארץ קודם שיחכם צריך שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ויקבל עליו לקיים תרי"ג מצות הם וכלליהם ופרטיהם לכשידעם וז"ש כל שיראת חטאו קודמת וכו' שהיא קבלה בכולל להכניס צוארו תחת עול התורה ובזה אחר כך כשילמוד חכמתו מתקיימת אמנם פשיטא דאמת הוא שמי שהוא בור ולא למד שאינו ירא חטא בפרטות להזהר בפועל אחר שהוא אינו יודע מה הוא החטא:
ואל זה כוון דוד המלך עליו השלום במ"ש פי צדיק יהגה חכמה וגו' רצה שעיקר הצדיק לעשות חקי האלהים ותורותיו צריך שידע ויבין שאם אין לו כן לא ידע מה יעבוד את ה' וכמאמרם ז"ל אין בור ירא חטא וז"ש פי צדיק יהגה חכמה כלומר הפה של צדיק צריך שתהגה חכמה ובזה לשונו תדבר משפט תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו רצה בהיות שתורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו ולא יחטא. ודייק באומרו לא תמעד אשוריו אל מ"ש על ר"ע שאמר לפני רבותיו שמצא מת מצוה והלך לקברו במקום פלוני והוא היה אומר כן שהיה חושב שעשה כהוגן ואמרו על כל פסיעה שפסעת כאלו שפכת דמים דמת מצוה קנה מקומו הרי בהיות שלא היה יודע הדין טעה ואותן פסיעות נעשו לו פשיעות אמנם כשתורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו כלומר לא יהיה כר"ע שאותם אשוריו מעדו שהוא כאלו שפך דמים אמנם היודע וצדיק כל אשוריו יהיו לשם שמים לעשות מצות ומעשים טובים:
ואפשר עוד שכוונת רבי חנינא בן דוסא היא בעצמה כוונת הלל באומרו אין בור ירא חטא כלומר זה שאנו רואים אותו שהוא בור בודאי שלא קדמה יראת חטאו כי בודאי אם היה ירא חטא לא היה בור כי מגלין לו רזי תורה וכן לא עם הארץ חסיד כי היותו ע"ה היא הוכחה גדולה שלא היה חסיד שלולי היה חסיד היו מתגלין לו רזי תורה. חוץ מג' שיוצאים מזה הכלל שאפשר שאפילו יהיה ירא שמים ישאר בור או עם הארץ ופירש אותם אחד לאחד ולזה סמך ולא הביישן וכו' שאפשר שאפילו הוא איש תם וישר מפני הבושה שנמנע מלשאול למלמדו נשאר עם הארץ וכמו שהזהיר החכם ואמר לעולם שאל שאלת השוטים ולא תתבייש וכן אמר שהע"ה לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו כלומר כשתראה אותו שמגלה ושואל כל מה שהוא מסופק בתוך לבו ואפילו שיהיה שאלת השוטים אז ניכר שהוא חפץ בתבונה אמנם מי שמחמת בושה אינו מגלה ושואל מה שבלבו זה בודאי שאינו חפץ בתבונה. הב' הוא הקפדן כלומר אם המלמדו היה קפדן אפשר שמפני זה לא למד. הג' הוא אם מרבה בסחורה כי אפשר שנשאר עם הארץ או בור לפי שלא כל המרבה בסחורה מחכים:
ולא כל המרבה בסחורה וכו' ושינה ואמר מלת כל בלימוד זה מה שלא אמר בביישן ולא בקפדן לפי שאי אפשר ששום ביישן ילמוד או ששום קפדן ילמד לאחרים אבל בענין הסחורה כבר נמצא מי שהרבה בסחורה ויחכם כענין רבי אליעזר בן חרסום או אילפא וכאלו רבים הביאום המפרשים לכן אמר ולא כל המרבה בסחורה מחכים כי לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ומכוון לזה אמר הכתוב וירא מנוחה כי טוב כלומר מה שהיה יששכר עוסק בתורה וזבולון מעלה לו מזונות לא היו בני יששכר עוסקים מפני שלא היה להם מזונות ובעבור שיתנו להם בני זבולון המזונות היו עוסקים בתורה כי לבני יששכר היה להם ארץ טובה שיכולים להרויח והיה להם ממון רב ומזונות וז"ש וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה כי גם המה ראו עושר וכבוד ומנוחה טובה וארץ נעמה לסחורה ולהרויח בה ואעפ"כ לא רצה להטות עצמו אחרי הסחורה אלא ויט שכמו לסבול עליו עול התורה:
ואמר ובמקום שאין אנשים כלומר במקום שיש אנשים חשובים וחכמים גדולים איני צריך להזהירך שם שתשתדל גם אתה להיות איש ולהתחכם כמותם כי הקנאה והכבוד יכריחך להשתדל להיות איש אבל במקום שאין אנשים כי אתה רואה את עצמך גדול וחכם יותר מכל בני עירך אפשר כי במקום הזה תתרשל ולא תשתדל להיות איש שיראה בעיניך כי כבר השגת כל השלימות הצריך אליך כיון שאתה גדול מכל בני מקומך לז"א במקום הזה אני מזהירך שתשתדל עוד להיות איש ואל תהי חכם בעיניך:
אי נמי אמר ובמקום שאין אנשים וכו' מקושר עם מ"ש בענין הלימוד ולא הביישן למד אמר עתה בענין המעשה שגם הבושה תזיק לו שאם תהיה דירתו במקום שאין אנשים צדיקים אפשר שילעיגו עליו בעשותו ובקיימו תורת ה' ואפשר שמפני הבושה שיתבייש מאותם האנשים יתרשל גם הוא מלהיות איש צדיק וחסיד לכן הזהיר ואמר ובמקום שאין אנשים וכו' ולא תתבייש כי אין בושה כבושת העולם הבא ואוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה כלמה:
וה"ר משה אלשקאר ז"ל כתב ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש כלומר לא תהיה כ"כ חסיד שאם כל הקהל צריכים אליך להיותך עליהם רב או מנהיג שתאמר איני ראוי לזאת המדרגה כי זהו במקום שיש גדול ממנו בחכמה אמנם במקום שאין אנשים השתדל להיות איש ומנהיג עליהם. עוד יצוה שבמקום שלא תמצא רב ממי תלמוד אז השתדל אתה להשיג מה שתוכל:
וה"ר יונה ז"ל כתב ובמקום שאין אנשים להוכיח אותך תוכיח אתה את עצמך. אי נמי במקום שאין בדור גדול ממך וזהו אנשים שבכל חכמי הדור אין כמותך לא תאמר כבר השגתי התכלית אלא השתדל עדיין להיות איש גדול יותר שאם היית בימי הראשונים לא היית נחשב לכלום:
וה"ר אפרים ז"ל כתב ולא עם הארץ חסיד אמר מר איזהו עם הארץ כל שלא קרא ולא שנה ולא שמש ת"ח ואני הצעיר שמעתי שעם הוא לשון עמום מן התורה והארץ הוא לשון תורה כדכתיב עם ה' אלה ומארצו יצאו ותרגם יונתן ומבי אולפנא נפקו דאורייתא (תוספות):
וה"ר מנחם לבית מאיר כתב ובמקום שאין אנשים י"מ שיתחזק להתגבר שלא יהיה מרמס לרגלי עם הארץ אלא איש גדול ונכבד גבר בגוברין: