דרך חיים (מהר"ל)/פרק ב משנה ה
פרק ב משנה ה[עריכה]
הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד וכו'. יש לשאול בחלוף השמות שאמר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, כי לפי הנראה הבור ועם הארץ אחד הם מי שלא למד תורה והיה לו לומר אין עם הארץ ירא חטא וחסיד, ואם בור ועם הארץ שני דברים, יש לשאול מפני מה אין בור ירא חטא ועם הארץ אינו חסיד, ולמה לא אמר ההפך אין עם הארץ ירא חטא ולא בור חסיד, וכן מה שאמר ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ואם באנו לפרש דברי חכמים כמו שמבינים הרבה בני אדם, כי הביישן אינו למד מפני שאינו שואל מה שחסר לו בלמודו, והקפדן אינו מלמד בשביל שהתלמיד ירא לשאול, והמרבה בסחורה אינו מחכים בשביל רוב עסקיו, וא"כ כל אדם היה יכול לומר דברים אלו ואף סתם אדם. ועוד המרבה בסחורה אינו מחכים אין לפרש כך, כי מאי שנא המרבה בסחורה או שמרבה בנכסים, הלא אמרו מרבה נכסים מרבה דאגה ויש לו עסקים רבים יותר מן מרבה בסחורה, ואם כן היה לו לומר וכל מי שמרבה בנכסים אינו מחכים ולמה נתלה ברבוי סחורה. ועוד יש לשאול מה ענין ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש לדברים שזכר לפני זה. כבר אמרנו פעמים הרבה, שאין דברי חכמים רק חכמה ואינם דברי אנשים שהם מדברים דברים לפי סברות האדם. ומה שאמר כאן אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, יש לך לדעת כי שני שמות אלו הם שני דברים מחולקים אף כי הם מדברים מענין אחד שאין בו תורה וחכמה, יש בו שמות מצד שתי בחינות מחולקות, כי יקרא הדבר שהיא שממה בור כי והאדמה לא תשם (בראשית, מז) תרגומו לא תבור, הרי כי נקראת השדה שלא נמצא בה תבואה שדה בור, וכן יקרא האדם מצד שאין בו החכמה בור מפני שהוא רק מן החכמה. ויקרא האדם מצד שהוא חסר חכמה עם הארץ, כי הגוף אשר הוא מחובר לחכמה אינו דומה לגוף אשר אין בו החכמה. והנה יש באדם אשר אין בו תורה שני דברים, האחד שהוא רק מן החכמה, והשני גוף האדם אשר בו עומד החכמה ימצא אצלו חסרון כאשר אין בו באדם החכמה, מצד הבחינה הראשונה יקרא בור ומצד הבחינה השנית נקרא עם הארץ. והרי לך כי האדם אשר אין בו תורה יש בו פחיתות מצד הגוף ומצד השכל, כי לא ימצא בו השכל ומצד זה נקרא בור, ואף כחות הגוף כלם הם חסרים כאשר הוא בלא חכמה ותורה ומצד הזה יקרא עם הארץ. וזהו שאמר אין בור ירא חטא, כי יראת שמים שהוא מקבל היראה מן השי"ת, ומי שחסר התורה שהיא החכמה האמיתית אין מקבל היראה מהש"י, ודבר זה אמרו ג"כ אם אין חכמה אין יראה כמו שיתבאר. ודבר זה ברור, כי כאשר האדם קרוב אל המלך הוא ירא ממנו ולא ירא ממנו כאשר האדם היא רחוק ממנו שאז אינו מתפעל ואינו ירא כלל, והאיש אשר הוא חסר התורה השכלית נקרא רחוק מן השם יתברך, כי הקירוב אל הש"י הוא על ידי התורה עד שעל ידי התורה בני אדם דבוקים בו יתברך וכאשר בארנו למעלה, והוא מבואר בעצמו כי הדביקות של האדם בו יתברך על ידי שיש בו תורה, כי זולת זה האדם הוא בעל גוף ואין לבעל הגוף הגשמי התקרבות אל הש"י אשר הוא נבדל מן הגוף, רק על ידי התורה שהיא שכלית על ידי זה יש לאדם קירוב אל הש"י. ולפיכך נחשב מי שאין בו חכמה ותורה שהוא רחוק מן הש"י, וכבר אמרנו לך כי היראה מן המלך כאשר הוא קרוב אל המלך, על כן הבור שהוא חסר החכמה אין בו יראת חטא שיהיה ירא מן השם יתברך ודבר זה הוא מבואר:
ולא עם הארץ חסיד, כי האדם שיש בו החכמה, מצד כי גופו מחובר לשכל הנה יש בו זכות החומר, כי אין ספק כי לא ישוה גוף האדם וגוף הבהמה, כי גוף הבהמה מפני שאין גוף שלה קרוב אל השכל היא בעלת חומר עב וגס לגמרי, אבל גוף האדם מפני שהאדם הוא בעל שכל חומר שלו דק וזך, וכאשר הוא בעל חכמה לגמרי אז הוא מסולק מן עבות החמרי לגמרי, ומפני זה אפשר שימצא בו החסידות שהוא איש טוב עושה חסידות עם הכל, והיפך זה אין עם הארץ חסיד שהוא רחוק מן הטוב כי הוא בעל חומר גס ואיך יהיה בו החסידות, כי החסידות מצד אשר הוא אדם טוב והטוב ימצא כאשר הוא מסולק עבות החמרי עד שהוא קרוב אל השכלי ואז נמצא בו הטוב, וזה שהוא עם הארץ והוא בעל חומר איך יהיה חסיד לעשות לפנים משורת הדין, כי זה הוא מצד הטוב בלבד אשר הטוב אינו נמצא בחומר כמו שבארנו זה למעלה. ולפיכך אמר מי שאין בו השכל שהיא התורה אין בו יראת שמים מצד שהוא חסר השכל שהיא התורה, שעל ידי השכל יש בו יראת שמים, ואם אין בו השכל אין כאן יראה כמו שאמרו אם אין חכמה אין יראה, ומצד שאין אל האדם מעלת השכל הוא בעל חומר גס לכך אינו חסיד לעשות הטוב שהוא לפנים משורת הדין רק מצד הפשיטות מן החומר, וכל אשר הוא נוטה אל החמרי יותר אין בו טוב. ודבר זה תמצא מבואר כי כל הדברים אשר הם נבדלים מן החומר נקראים טוב, כי התורה בעצמה תקרא טוב כדכתיב (משלי, ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ובמנחות (דף נג.) אמרו יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים כדאיתא התם, וביאור דבר זה, כי ראוי היה משה לקבלת התורה שנקרא משה טוב, ומה שנקרא משה טוב מפני שהוא איש האלקים והיה כמו מלאך ונבדל מן החומר שהוא רע, ולפיכך ראוי היה לקבל התורה שהוא השכל האלקי נבדל לגמרי מכל גשם לכך נקראת טוב ונתנה לישראל כי ישראל נקראים אדם כדכתיב אדם אתם, כי לפי שאינם בעלי עבות החומר ולכך נקראים אדם שהאדם כמו שאמרנו למעלה אין לו חומר הבהמה, כך הם ישראל שהם עוד יותר נבדלים מן החומר לכך ראוים שיקראו אדם בשביל שהם נבדלים מן עבות החומר, שתראה מזה כי הטוב הוא שייך בדבר הנבדל מן החומר, וזה שאמר ואין עם הארץ חסיד, כי אין החסידות בכל מקום רק מדת טוב, שמדה זאת לא שייך בעם הארץ שהוא בעל חומר גס ואין לו זכות החומר רק גסות ועבות החומר. ומפני כך אינו חסיד לעשות לפנים משורת הדין, כי החסידות הוא מצד הפשיטות והזכות שהוא נבדל מן עבות החמרי. ואמר אחר כך ואין בור ירא חטא זכר החסידות קודם ואחר כך היראה, ויש לך להבין זה כי הוא דברי חכמה:
ואמר עוד לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד, ודבר זה (כי התורה) כמו שאמרו ז"ל דכתיב הלא דברי כאש נאם ה' וכתיב מימינו אש דת למו, וזהו אמרם בפרק אין צדין (ביצה דף כה:) תניא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהם עזים שנאמר מימינו אש דת למו ותניא דבי רבי ישמעאל אומר אש דת למו ראויים הללו לתת למו דת אש עד כאן, ופירוש ראויים כלומר כמו שהם עזים בעצמם כך ראויים להתחבר עמהם התורה שהיא אש, כי כל ענין שכלי כמו התורה מיוחס אליו הכח והעזות כמו האש שהוא עז, ולפיכך התורה היא ראויה לישראל שגם הם עזים, וזה שאמר כאן ולא הביישן למד, פירוש כי הביישן שהוא הפך העז, אי אפשר לו לקבל התורה, כי התורה נתנה לישראל בשביל שהם עזים והתורה מתיחסת לישראל בשביל זה, ומפני שהוא ביישן אין מקבל התורה כי צריך שיהיה מתיחס המקבל אל מה שהוא מקבל, ובשביל שהתורה היא מתייחסת אל אש, אם האדם אינו מתייחס לזה אין מקבל התורה. וכן אין הקפדן מלמד, כי האדם הוא בעל גוף אם המלמד קפדן והקפדן הוא אש נתוסף אש זה על אש של תורה, ודי לאדם בעל גוף שיהיה מקבל דת אש, ואם נוסף אש על אש אין שייך קבלה כלל דבר שהיא כולה אש, ואם לא היו ישראל עזים כמו שהתבאר למעלה לא היה ראוי להם דברי תורה שהיא אש וזהו שאמר ולא הקפדן מלמד:
ואמר ולא כל המרבה בסחורה מחכים. דבר זה ביארו גם כן חכמים בפרק כיצד מעברין (עירובין דף נה.) לא בשמים היא אמר רבי יוחנן לא תמצא תורה בגסי הרוח ולא מעבר לים היא לא תמצא תורה לא בסחרנין ולא בתגרין עד כאן. ויש לשאול מה ענין אלו שניהם יחד שאמר לא תמצא התורה בגסי הרוח ולא בסחרנין, ועוד איך יפרש הכתוב לא בשמים היא ולא מעבר לים היא כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. אבל פירוש הדברים האלו, כי הכתוב בא לומר כי אין התורה ענין גשמי, כי הדברים הגשמיים שייך בהם הרוחק ולפעמים הם רחוקים מן האדם עד שאי אפשר לבוא אליהם, ואמר שאין התורה השכלית כך כי הוא בלתי גשמית והדבר הבלתי גשמי הוא קרוב והוא רחוק, הוא רחוק מצד מעלתו העליונה והוא קרוב שאין לו ריחוק מקום, ולכך אמר הכתוב על התורה כי התורה הזאת לא נפלאת ולא רחוקה היא ממך כלומר שאין לה רוחק גשמי. וזכר הכתוב הרחקים שיש לגשם, כי הרחקים שיש לגשם הוא הגובה ואורך ורוחב אלו הם הרחקים שיש לגשם. וכנגד הגובה אומר לא בשמים היא שהוא הגובה הגשמי, וכנגד האורך והרוחב אמר לא מעבר לים היא, כי הים היא לאורך ורוחב הארץ שהרי הים מסבב הארץ א"כ הים הוא לאורך ורוחב הארץ. ורצה לומר כי אין לתורה רחוק גשמי ומפני זה עצמו רמז הכתוב שאין התורה בגסי הרוח, שמאחר שהכתוב רצה להודיע שאין אל התורה רוחק גשמי, לכך התורה היא הפך גס הרוח שהוא מתדמה שיש לו הגובה על הכל, ומפני זה הגס רוח נוטה אל הגשמי כי הגובה הוא רוחק גשמי, ודבר זה ידוע כי מדת גס רוח מדה גשמית, אף כי אין זה גובה ממש הרי מדתו נוטה אל הגשמי, ויורה זה השם בעצמו שנקרא גס רוח, כי לשון גסות שייך אל הגשמי לא אל השכל כי אין גסות בשכל והוא שכל דק, ודבר זה בארנו במקומות הרבה, וביארו אותו חכמים כי מדת גס הרוח מדה זאת נוטה אל הגשמי ויתבאר באריכות בעזרת השם יתברך בנתיבת עולם. ומפני שבעל גס רוח מדתו נוטה אל הגשמי אין ראוי לו התורה ואין גס רוח מסוגל לתורה השכלית, כי הדברים אשר אינם מתיחסים זה לזה אינם מתחברים יחד. וכן אמרו לא בסחרנים היא, שמאחר שהכתוב אמר כי אין לתורה הרחקים שיש לגשם, וזכר לא מעבר לים שהוא הרוחק הגשמי באורך, ולפיכך הסחרנים שהם סוחרים ומסבבים את העולם שעל שם זה נקראים סוחרים מלשון ואת הארץ תסחרו (בראשית, לד) והולכים הם בעולם לאורך ורוחב, ומפני זה אינם מסוגלים לתורה שאין לתורה ענין גשמי שהם הרחקים הגשמיים, ואלו שכל עניניהם ההליכה והתנועה שהולכים לאורך ורוחב שהם הרחקים הגשמים, אין ראוי להם התורה שהיא מסולקת מן הרחקים האלו. כי תנועת הסחרנים והליכתם באורך וברוחב, יורה שאינם מסולקים מן הרחקים הגשמים ומסוגלים לזה, ודבר זה אינו ראוי לתורה שהיא שכלית בלתי גשמית כלל, כי כאשר מסוגל אל הרחקים אינו מסוגל אל הדבר שהוא מסולק מן הרוחק כמו הדבר השכלי, ועוד נמצא בדברי חכמים על דברים אלו אין כאן עוד מקום להאריך. וזה אמרו כאן לא המרבה בסחורה מחכים, כי מה שאמר המרבה בסחורה כאילו אמר שהוא סוחר מסבב הארץ לארכה ולרחבה והם מסוגלים לזה ואינם מסוגלים אל התורה:
וכאשר תבין עוד הדברים אשר בארנו אצל על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, ואמרנו כי האדם שהוא בעל משא ומתן נותן לזה ומקבל מזה, בשביל כך הוא דומה אל עולם הזה הוא עולם ההרכבה שהם מקבלים זה מזה כמו שבארנו למעלה, ודבר זה הפך עולם השכל שאין שייך בו קבלה זה מזה רק כל אחד עומד בעצמו. ולפי זה נכון עוד יותר מה שאמר ולא בסחרנים הוא הסוחר שהוא בעל משא ומתן זה עם זה, ואינו דומה לבעל מלאכה שהוא עושה מלאכה לעצמו אף כי הוא מוכר אחר כך, אין עקר הריוח רק מה שעשה מלאכה לעצמו והרויח במלאכה, אבל הסוחר שאינו מרויח רק מה שהוא מוכר לאחרים ומקבל מן אחרים ודבר זה הוא הריוח, כי לא השביח בעצמו דבר כמו בעל מלאכה שעשה מלאכה וזהו הריוח, ולפיכך אינו מתיחס אל השכל כי השכל אינו מקבל, אלא הוא מתיחס אל התחתונים בעלי גשם שהם מקבלים זה מזה מפני שהם גשמיים בעלי חומר, ולפיכך אמר ולא כל המרבה בסחורה מחכים שאין לו יחס אל השכל. ודבר זה עוד יתבאר בסמוך בבירור גמור עד שאין ספק בו אצל הלוה ואינו משלם, אבל בגמרא מה שהם ז"ל מפרשים הכתוב ולא מעבר לים היא בסחרנין, ומעבר לים הוא ריחוק גשמי מוכח קצת פירוש הראשון אשר אמרנו. ודוקא אמר המרבה בסחורה, אבל אם אין מרבה סחורה רק כפי מה שצריך לו, ואף אם זה ג"כ אינו מתייחס אל השכל, הלא אין האדם שכל גמור והוא באמת אדם גשמי, אבל אם הוא מרבה בסחור' ביותר טורח [מורה] כי האדם הזה כל ענינו גשמי ואין לו יחוס אל השכל ואינו מסוגל אליו. ואין ספק בפירוש זה, רק למי שרוצה לפרש דברי חכמים כאילו הם דברי שאר בני אדם שאין להם חכמה, ואם לא כן רק שאתה רוצה לומר כי לא תמצא התורה בסחרנים מפני שאין להם פנאי לעסוק בתורה, דבר זה אף תינוקות של בית רבן הם יודעים מכ"ש שיעיד עליו מה שנמצא אצלו ולא בגסי רוח ולמה יותר בלתי נמצא בגסי הרוח ממה שנמצאת במי שהוא בעל קנאה ושאר מדות רעת שהם הרבה אבל הדברים הם ברורים כמו שאמרנו ואין ספק בזה כלל:
ודע כי התנא בא להשלים את האדם בכל חלקיו, וזה כי האדם יש בו אלו דברים, שיש בו השכל, ויש בו הנפש, ויש בו הגוף, ויש בו הממון, כל אלו דברים כוללים כל הדברים שהם שייכים לאדם. ולכן אמר שאם אין לאדם השכל אין בו יראת שמים ואין בו חסידות ולכך יהיה בעל שכל, וכנגד הנפש אמר ולא הקפדן מלמד וידוע כי הכעס הוא מן הנפש כי יחם לבבו ולכך יזהיר את האדם שלא יהיה נמשך אחר מדת הנפש ביותר, גם אל יהיה נמשך אל מדת הגוף ביותר ויהיה נמשל כמו הבהמה כי הביישן מדה בהמית גשמית היא כי הנפש יש בה עזות ביותר, ואחר כך אמר ולא המרבה בסחורה מחכים כנגד הממון שאל יהיה נמשך אחר עסק הממון ביותר. וכאשר השלים כל אלו דברים אמר ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, אחר שזכר מוסר אל האדם בכל הדברים אשר הם שייכים לאדם, כי גם הממון שייך לאדם כמו שהתבאר הרבה פעמים שעל ידי הממון יש לו עמידה וקיום ודבר זה נמצא לרוב בדברי חכמים, אמר כנגד האדם עצמו אשר הוא כולל כל הדברים האלו שיהיה נחשב בריה שלימה, ועל זה אמר ובמקום שאין איש השתדל להיות איש, כלומר כאשר יראה שאין אנשים השתדל אתה להיות איש ואז שכרו יותר גדול מאוד, שהרי אם לא היה הוא עושה לא היה אחר עושה הדבר שראוי לעשות ולכך אמר במקום שאין אנשים ישתדל הוא להיות איש בעל מעשה. ובפרק בתרא דברכות (דף סג.) דרש בר קפרא באתר דלית גבר תמן תהא גבר ודייק שמע מינה באתר דאית גבר לא תהא גבר פשיטא לא נצרכה אלא כששניהם שוים ע"כ. ויש לשאול מה בא בר קפרא לאשמעינן הלא מתניתין הוא במקום שאין איש השתדל להיות איש, ועוד למה לא דייק ממתניתין, ועוד קשיא דמנלן לדייק אבל באתר דאית גבר לא תהא גבר, דלמא ה"ק באתר דלית גבר מחוייב עליך להיות גבר אבל במקום דאית גבר אין מחויב עליך להיות גבר מ"מ רשות איכא. אבל פירוש זה, דודאי משנה זאת אשמעינן דבמקום שאין אנשים מחויב עליו שיהיה איש, ובודאי בר קפרא אשמועינן דווקא באתר דלית גבר שם תהא גבר ולא בענין אחר ודייק בגמרא אבל באתר דלית גבר אל תהא גבר, ועל זה מקשה פשיטא דזה גופא אשמעינן בר קפרא ומשני לא נצרכה וכו', כי מאחר שיש שם גבר אל יקח יותר מן הראוי לו שהרי יש כמותו ולמה יקח עצמו יותר ממה שלקח חבירו. והתבאר איך הלל כולל במוסר שלו להיישיר את כל חלקי האדם לתת לכל אחד מוסר, ואח"כ אל האדם עצמו וזהו דרך חכמים ללמוד מוסר אל הכל. ואם כי יש בסדר אלו דברים עוד דברים עמוקים יותר בחכמה וכבר רמזנו זה למעלה אצל אין עם הארץ חסיד ולא בור ירא חטא רק כי אי אפשר לפרש יותר בביאור: