רלב"ג על משלי א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


רלב"ג על משלי · א · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משלי". אלו הם המשלים אשר דבר שלמה בן דוד מלך ישראל והנה התועלת בהם היא לדעת החכמה המופתים אשר יבואו בה כמו ראיה או במופת סבה ומציאות:

ביאור המילות

"משלי". הנה המשל הוא דבר נאמר על צד הדמיון פעם לתת ציור בדבר הנראה לדבר בו ופעם להעיר על ענין הדבר אשר יכוין בו מצד שהוא מרוחק או נרצה או מה שידמה לזה וזה כי הדבר המרוחק ימשיל אותו בדבר שיש לו בו קצת דמיון שהוא יתבאר הענין בדבר הנרצה ובשאר מה שידמה לזה:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לדעת". ולדעת המוסר במדות אשר בדברים המדיניים, וזה יהיה בעזיבת המדות המגונות וברדיפה במדות המשובחות והנה הקדים החכמה למוסר ואע"פ שהמוסר ראוי להיות קודם בזמן לפי שהחכמה היא כמו סבה תכליתית למוסר, ו"להבין אמרי בינה" הם הקדמות המפורסמות אשר יבואו מהם אל הידיעה בחכמת האלהות ובמה שינהג מנהגה שלא תהיינה ההקדמות המגיעות אל העצמיות. ובה' גם כן תועלת:

ביאור המילות

"לדעת חכמה". היא הידיעה אשר בדברי' יבוא לה מדברים עצמיים ומתיחסים לה.

"מוסר" הנה יאמר על המוסר אשר במדות ועל המוסר אשר בדעות, והמוסר אשר במדות הוא לעזוב המדות המגונות ולהתנהג במדות המשובחות, והמוסר אשר בדעות הוא לדרוך בהשגות כפי סדורם ולפי הדרכים אשר יובילו' אליהם, ושלא לעיין במה שאין דרך להגיע אל השגתו, ושלא לקצר מלעיין במה שאפשר לאדם להשיגו.

"בינה" היא הידיעה אשר בדברים יבואו לה מדברים בלתי עצמיים, כאמרנו שהשמש יחמם והירח יקרר, ואם אין להם בעצמם דבר מאלו האיכיות, וזה גם כן יקרא תבונה:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לקחת". המוסר בעיון, ר"ל שידרוך בהגעתו בדרכים הראויים, ולא יעיין במה שאין דרך אל העיון בו. ובהם ג"כ תועלת להתנהג בדרכים הישרים במדותיו ובדעותיו, ר"ל "בצדק ובמשפט ובמישרים".ובהם ג"כ תועלת:

ביאור המילות

"מוסר השכל". היא המוסר אשר בעיון, "צדק ומשפט ומישרים" אלו הג' נופלים על דבר אחד או קרוב מאחד והם בכללם נופלים על היושר והראוי בדברים וזה אם בדעות אם במדות:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לתת לפתאים". עומק מחשבה וקצת פלפול ישמרו בו מהפתיות ולתת לצעיר השנים הדברים אשר הם התחלות העיון והם המחשבה והמושכלות הראשונות או מה שיקרב אליהם ואולם זכר תחלה הדעת כי הוא יותר נכבד מהמחשבות.

ביאור המילות

"ערמה", הוא פלפול בדברים המדיניים:

"דעת". הם מושכלות ראשונות או מה שקרוב אליהם להגלות האמת בו,"ומזמה" היא המחשבה שהיא התחלה לדעת ומישרת אליו, וזה שכאשר ירצה האדם לעמוד על האמת בדבר יקח המחשבות הנופלות בו ויקח הצודק מהם ויניח הבלתי צודק, כמו שנזכר בספר הניצוח ובספר מה שאחר הטבע:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


ולא תחשוב שלא יהיה בהם תועלת כי אם לאלו שזכר שאין להם שום שלימות אבל ימצא ג"כ תועלת גם לחכמים ולנבונים וזה שכבר ישמע חכם אלו המשלים ויוסיף קנין בחכמה וישמע אותם הנבון ויקנה תחבולות להמציא ההקדמות המפורסמות אשר יובילו אל ההשגה בדרוש דרוש מאלו החקירות הפילוסופיות.

ביאור המילות

"לקח". קנין:

"תחבולות". דברים לקוחים בדקות מחשבה:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה אלו המשלים יישירו האנשים "להבין משל ומליצה" אשר יאמרו החכמים והנביאים, כי בהם ילמד האדם דרכי החקויים אשר ירגילו להמשיל ולחקות בהם ובהם יתיישר להבין דברי החכמים ואם הם רבי העומק ויבין חידותיהם מצד הבינו דרכי החקויים אשר ירגילו להמשיל בהם:

ביאור המילות

"וחידותם". הנה החידה היא מאמר סתום נאמר על דבר צד המשל ויסבול כוונות מתחלפות:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

יראת ה' היא המוסר במדות, והיא התחלה והישרה אל קנין הדעת, כי לא יתכן שירדוף האדם לקנין המושכלות עם היותו נלכד ברשת המדות הפחותות. והנה, האוילים, אשר הם המואסים המוסר ובוזים אותו, הם בוזים חכמה ומוסר, ולא ירגישו בה, כי במאסם המוסר - ירחיקו מהם החכמה. והוא מבואר כי האויל לא יקח מוסר, (ירמיהו ב ל): "מוסר לא לקחו".

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמע בני". הנה המוסר הראשון שיקח הוא מוסר האב והאם כי הם ייסרו אותו וינהיגוהו בקטנותו ואח"כ יתישר ללקיחת המוסר מדברי התורה ולזה ענשה התורה העונש הנפלא לבן סורר ומור' מפני שלא ישמע בקול אביו ובקול אמו ולזה הזהיר זה החכם ואמר שמע בני מוסר אביך ואל תעזוב ההנהגה שתנהיגך אמך בה כי אלו המוסרים שתקנה תחלה מהם הם כמו תכשיטים לך להסיר ממך לכלוך המדות הפחותות או קרא מוסר אב ותורת אם התורה והנה קרא הש"י הלא הוא אביך קנך והאם הוא השכל הפועל אשר באמצעיתו הגיעה הנבואה והמשילו אל הנקבה ביחס אל הש"י כי הוא שיקבל הכח ממנו והש"י הוא הפועל השלימות לו כטעם אמרו בעטרה שעטרה לו אמו לזאת הסבה קראוהו ז"ל מטטרון שהוא אם בלשון רומי:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי לוית חן". ואמר אחר זה משבח אלו המוסרים הנה הם לראשך כמו חיבור והוא הקשוט היפה אשר כשיתחבר לראש האדם ישא חן בעיני רואיו והם לצואר כמו ענקים הם התכשיטים אשר מדרכם שיושמו בצואר כמן באחד ענק מצוארוניך וממה שזכר הראש והגרגרת להעיר שזה המוסר הוא הישרה אל היופי בראש אשר בו הרבה מהכחות המשיגות המישירות אל ההשגות השכליות ואל היופי בגרגרות שהם כלי הדבור להוציא מהם דברי חכמה בלמידה ולמוד.

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו והוא מוכן מפני זה אל הדרכים הרעים אשר יפתוהו אליהם האנשים החטאים הזהיר זה החכם ואמר בני אם יפתוך חטאים להתחבר עמהם ולהתנהג בדרכיהם אל תאבה ולא תשמע אליהם:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם יאמרו לכה אתנו". ונארבה להרוג איש א' כדי שנקח קנינו, נצפון ונסתיר לאיש אע"פ שהוא נקי מה שישחת בו אע"פ שלא חטא לנו ולא לאחר,

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה כמו שיבלע הקבר המת שנקבר בו נבלע אלו האנשים בעודם חיים ונבלע האנשים ואם הם תמימים כאילו הם יורדים לקבר,

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


והנה הסכמנו להריגת אלו האנשים בעבור שנקח שללם כי כבר נמצא עמהם כל הון יקר ונמלא בתינו מהשלל שנקח מהם לחלק השלל:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גורלך תפיל בתוכנו". ויהיה לך עמנו בו חלק כחלקנו לכלנו יהיה כיס אחד לא יהיה בו יתרון לאחד על האחר והנה זכר דבר הרציחה כדי להרחיקו יותר מלכת אחר עצתם ועוד כי הוא התכלית אשר יביאוהו אליו דרכיהם הרעים וזה שאם יפנו אל רבוי האכילה והשתיה פעמים שלא ימצא להם ויבואו לגנוב ולפעמים ימצאם האדון וירצחוהו וכן אם יפנו אל העריות וליתר הדברים הרעים אשר אפשר שיפנו אליהם:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בני אל תלך בדרך אתם". בדרך אחד כדי שלא תלמד מעשיהם:

"מנע רגלך מנתיבתם". באיזה דבר מהדברים שימשכוך אליהם:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי רגליהם לרע ירוצו". ואף על פי שיחשב מתחלת הענין שאין דרכם אל הרציחה הנה הם ימהרו לשפוך דם כי הם בדרכים רעים מביאין אל הרציחה כמו שזכר וזה בלא פשע ובלא חטא:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי חנם מזורה הרשת". ללכוד בה כי העוף לא חטא למי שהוא צד אותה ועכ"ז:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והם לדמם יארובו". הנה פורשי הרשת אורבים לדמם וצופנים לקחת נפשותם:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כן ארחות". כל מי שלוקח ממון אחר שלא כדין הנה הוא יקח את נפש בעליו ר"ל שכבר יהרגהו כדי שלא תגלה חרפתו אם ימצאהו או אם יתעצם כנגדו למנוע ממנו מה שירצה ללקחו. והנה, אחשוב שהמשיל זה הענין לפריש' הרשת על צד ההפלגה והגוזמא וזה כי פרישת הרשת יהיה עקר הכוונה בה נלכוד העוף ובשנית יתישר בה להאכיל העוף מזון מהמזונות ובזה יאמר שהבא לגנוב יכוין בגניבה להמית בעליה על הכוונה הראשונה ובשלישית יתישר בה לתועלת הממון וזה כלו אמר להעיר כל אלו הדברים הרעים יתישרו מאד לרציחה כאילו היתה הרציחה היא המכוונת בהם ראשונה כי אלו הרעים יסכימו עם מחשבתם בתחלה שאם ימצא להם מונע מעשות מה שכוונו יהרגוהו הנה זה ביאור דברי זה החלק שהגבלנו ביאורינו פה, ואולם התועלות המגיעות ממנו הנה, התועלת הראשון הוא להודיע מי הוא המחבר הספר ותועלתו ומדרגת הלימוד הנעשה בו ואולם התועלת בידיעה מי הוא המחבר הוא הישרה על אמתת הכוונה בדברים כשהיו דעות האיש ההוא מפורסמות לנו ממקומות אחרים או מקום אחר ואולם התועלת בידיעת תועלת הספר הוא גם כן להעמיד על כונת הדברים כי צריך שיפורשו במקו' מקום בדרך יגיע מהם תועלת במין אחד ממיני הפעולות הנזכרות בזה המקו' ואולם התועלת בידיע' מדרגת הלימוד הנעשה בו והוא ידבר על צד המשל והדמיון הוא מבואר כי כן הישרה נפלאה לעמוד על הכוונה במקום מקור. הב' הוא להודיע כי שלמות המדות הוא הצעה לשלמות המושכלות כי לא יתכן שישלים האדם נפש במושכלות בעוד חלאת המדות הפחותות בו והוא אמרו יראת ה' ראשית דעת. הג' הוא צווי על קבול המוסר מההורים לפי שהוא המוסר הראשון שיקנה האדם והוא דרך אל לקיחת האדם המוסר על השלמות והוא אמרו שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. הד' הוא אזהרה מחברת הרעים כי היא מביאה בקלות לחטאים גדולים עם שהאדם מוכן מאד מתחלת ענינו לחטא והוא אמרו בני אם יפתוך חטאיך אל תאבה אל תלך בדרך אתם וגו':

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה החכמות הנמצאות יגביהו קולן בחוץ כדי שישמעו האנשים דבריהם ברחובות אשר בעיר, תתן קולה כל אחת מהן,

ביאור המילות

"חכמות בחוץ תרונה". יגביהו קולם:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


בראש, המדברת בקול גדול היא קוראה לאנשים, בפתחי כל שער ושער בעיר תאמר דברי' והנה אמר זה להגלות חכמת הש"י בנמצאות הגלות נפלא כשיעויין באופן החכמה הנפלאה שיש ביצירת נמצא הנה זאת החכמה הנפלאה תקרא האנשים קריאה חזקה כשיעיינו בה מצד תשוקה הטבעית שתהיה לאישי האדם בזה מזה כמו שבארנו בספר שיר השירים כאמרו לריח שמניך טובים ואמר חכמות בחוץ תרונה בלשון רבות לפי שבחוץ יראו דברים רבים יעידו על חכמות רבות נפלאות יותר ממה שיראה מזה ברחובות העיר ובפתחי שעריה ולזה אמר תתן קולה, אמריה תאמר לשון יחידה.

ביאור המילות

"בראש הומיות". מדברות בקול רם:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד מתי". ואמר ממשל שהחכמה תקרא ותאמר עד מתי אתם פתיים תאהבו פתיות ותתפרשו בהבלי העולם ולא תחקרו בחכמת הש"י בדברים עם חוזק הגלותה ועד מתי חמדו להם לצון הלצי' ויתעסקו בדברי ההבלים האלו אשר לא די שאין להם תועלת אבל יש להם הפסד רב בדברים המדיניים עד מתי ישנאו דעת הכסילים שלא ישתדלו לחקור בעיון האמת:

ביאור המילות

"עד מתי פתים". הם אשר דעתם קלה והם מתפתים בקלות אל איזה דבר שיעלה במחשבתם מזולת חקירה אם הוא ראוי אם לא, "לצים" הם האנשים המדברים דברי לעג ושחוק, "וכסילים" הם בעלי הסכלות שהוא קנין ר"ל שתהא להם דעת כוזבת בדברים אם מפני מיעוט חקירתם או מפני שגדלו על האמנתם או בעלי הסכלות שהוא העדר קנין חכמה:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תשובו". שובו מדרכיכם וקבלו התוכחות ממני הנה אשים אני רוחי נובע בדברי' להשפיע לכם כמו שיהיו נובעים המים מהמקור כי הדברים המוחשים מעידים על החכמה אשר יצרם הש"י בה וזאת החכמה נובעת מהם תמיד כל מה שיפליגו החקירה בהם ובזה האופן אני מודיע דברי אתכם:

ביאור המילות

"תשובו. אביעה לכם רוחי", הוא מענין נביעה, והרצון בו אוציא לכם רצוני כאילו הוא נובע מפי או מלבי בדברי שאודיע אתכם, או יהיה הרצון בו הנה אשים לכם נובע השפע שלי:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יען". ואתם עזבתם אותי אם להתעסק בדברים בטלים אם לעמוד בשלוה ובבטלה לבלתי עמול בחכמה:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותפרעו". ובטלתם כל עצתי ולא רציתם לקבל תוכחתי ר"ל להתעורר על החקירה בחכמה,

ביאור המילות

"ותפרעו". ותבטלו ר"ל שלא שמעתם:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה זה גמול לכם על זה כי במקום שהייתם נעזרים כי אם השגתם אותי ר"ל החכמה וזהו בעת הרעה כי מצד החכמה יהיה האדם מושגח מהש"י וניצול מהרעות כמו שבארנו בד' מספר מלחמות ה' אז יסיר משם העזר ואלו הרעות הם אם פחד עצום אם רב בפועל:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בבא.וכסופה, ובבא עליכם צרה וצוקה" כי מידכם היתה זאת לכם.

ביאור המילות

"בבא כשואה". ר"ל בהמיה גדולה:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


ועוד אמרה החכמה לאלו האנשים ע"ד משל אז יקראונני להעזר בי ולא אענה ישחרונני כי לא השיגוני ולזה אעדר מהם את פריי:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תחת כי שנאו דעת". ולא בחרו ביראת ה' אשר היא הצעה והישרה לקנין הדעת:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא אבו לעצתי". להשתוקק לחקור בחכמה מפני מה שיגלה מענינה בדבר דבר מה בעלי נפש ומאסו כל תוכחתי בזה הענין:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאכלו". הנה ימשך להם שיאכלו מפרי דרכם וישבעו מהדרכים הפחותים שהיתה עצתם להתנהג בהם:

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"משובת פתיים תהרגם". כי זה יהיה סבה שתפול בחירתם ברע פעמים רבות והשלוה אשר בחרו בה הכסילים לבלתי עמול בחכמה תאבדם כי דרכיהם יהיו בזולת חכמה והסתכלות:

ביאור המילות

"כי משובת פתאים". הפתי הולך שובב בדרך לבו מזולת חקירה על מה שראוי וזאת התכונה ממנו תקרא משובה לפי שלא יתקיים בענין אחד אבל פעם יתפתה לענין זה ופעם להפכו לפי העולה על רוחו:

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושומע לי ישכן בטח". ואולם מי שישמע לי לחקור בחכמת הש"י בנמצאו' ישכן בטח ושאנן מפחד רעה כי מפני חכמתו תדבק השגחת השם יתברך בו: