מצודות על משלי א
מצודות על משלי · א · >>
פסוק א
מצודת דוד
פסוק ב
מצודת דוד
"לדעת" - תועלת הדברים, להודיע לבני אדם חכמה ומוסר,
ואחז במשל למען הבין לזולת דברי בינה, כי הוא מבוא גדול לקנות ההבנה.פסוק ג
מצודת ציון
"לקחת" - ענין ידיעה ולימוד, כמו (משלי ד): "לקח טוב נתתי לכם".
מצודת דוד
"לקחת" - ללמוד מוסר מחוכם.
"צדק" - היא עבודת האלהים, "ומשפט" - מה שבין אדם לחבירו, "ומשרים" - בדבר המדות והנהגת האדם.פסוק ד
מצודת ציון
"ערמה" - ענין התחכמות, כמו (שמואל א כג כג): "ערום יערם הוא".
"ומזמה" - ענין מחשבה, כמו (משלי לא): "זממה שדה ותקחהו".
מצודת דוד
"לתת" - הדברים הנאמרים פה יועילו לתת לשוטים התחכמות להסיר הפתיות מלבם,
"לנער" - למי שהוא רך בשנים, אשר יעשה מעשיו בבלי דעת ובלי מחשבה קדומה,
הדברים ההם יועילו לקנות דעת ומחשבה, ר"ל מעתה יחשוב בדבר עד לא יעשנה.פסוק ה
מצודת ציון
"תחבולות" - ענינו דקות העיון, כמו (משלי כ): "ובתחבולות עשה מלחמה".
"יקנה" - מצינו לשון קנין אף אם אין שם מוכר, כמו (בראשית יד): "קונה שמים וארץ" ורבים כמוהו.
מצודת דוד
"ישמע חכם" - ר"ל, וגם לחכם יועילו הדברים, כי כשישמעם - יוסיף עוד ללמוד מדעתו,
והנבון יקנה על-ידם תחבולות, והם דברים עמוקים בעיון רב בדקות המחשבה.פסוק ו
מצודת ציון
"ומליצה" - ענינו אמרים צחים המקובלים על הלב.
"וחידותם" - ענינו דברים סתומים קשה ההבנה.
מצודת דוד
"להבין משל ומליצה" - ר"ל הדברים האלה נאמרים על שני דרכים: להבין את המשל - ר"ל מה שהמשיל אל המליצה, וגם את המליצה עצמה: כשאומר בהמליצה להשמר מזונה, ואמורה להמשיל על המינות, הנה יש להבין בה להיות נזהר ממינות גם מאשה זונה.
ולתוספת ביאור אמר: דברי חכמים וחידותם, ר"ל הדברים האמורים בפה מלא והרמוזים בדרך חידה.פסוק ז
מצודת ציון
"אוילים" - רוצה לומר רשעים, כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.
מצודת דוד
פסוק ח
מצודת ציון
"תטוש" - ענין עזיבה, כמו (שמואל א יב): "כי לא יטוש ה' את עמו".
"תורת" - ענין למוד והוראה.
מצודת דוד
"שמע" - קבל מוסר מאביך, כי בוודאי חפץ הוא בתקנתך.
"תורת אמך" - מה שאמך מלמדתך.פסוק ט
מצודת ציון
"לוית" - ענין חבור ודבוק, כמו (בראשית כט): "הפעם ילוה אישי".
"וענקים" - ענינו עדי הצואר, כמו (שופטים ח): "ולבד מן הענקות".
"לגרגרותך" - מלשון גרון וצואר.
מצודת דוד
פסוק י
מצודת ציון
"יפתוך" - מלשון פיתוי והסתה.
"תבא" - ענין רצון, כמו (דברים כה): "לא אבה יבמי".
מצודת דוד
"אם יפתוך" - ללכת אחר דעתם.
"אל תבא" - אל תרצה.פסוק יא
מצודת ציון
"נארבה" - נשב במארב לארוב.
"נצפנה" - ענין הסתר.
מצודת דוד
"לדם" - לשפוך דם.
"נצפנה" - נסתר לארוב על דם נקי, לשפוך חנם על לא חמס בכפו; וכפל הדבר במילים שונות כדרך המליצה ולהתמדת הפתוי.פסוק יב
מצודת דוד
"כשאול" - כמו השאול בולע כל הגוף, כן נבלע הכל כשהם בחיים, ר"ל בעודם בחוזק העושר.
"ותמימים" - נבלע אותם כשהם שלמים במרבית ההון, וכמו היורד לבור, שיורד בו שלם בכל איבריו, והיא היא, וכפל הדבר במ"ש.פסוק יג
מצודת דוד
"כל הון" - הן נמצא אצלו כל הון יקר,
ואת בתינו נמלא מהשלל אשר נקח ממנו.פסוק יד
מצודת ציון
"כיס" - אמתחת ושק.
מצודת דוד
"גורלך" - ויוסיפו לומר לך "אם תרצה אתה תפיל את הגורל אשר תרצה לברר לכל אחד חלקו..."
"כיס" - "... אם תרצה יהיה כיס אחד לכלנו, רוצה לומר נאכל ונשתה בשותפות מדמי הגזילה".פסוק טו
מצודת דוד
"בדרך אתם" - רוצה לומר בדרך אשר אתם, אשר הם הולכים בה, שלא תלמוד ממעשיהם.
"מנתיבתם" - מהדרך שהם הולכים בה.פסוק טז
מצודת דוד
"לרע ירוצו" - רוצה לומר, עם כי לא ניכר לעין שהדרך הזה הוא רע, מכל מקום סוף כוונתם על הרעה,
וימהרו לשפוך דם כאשר תמצא ידם.פסוק יז
מצודת ציון
"מזורה" - ענין פזור ופרישה, כמו (משלי כ): "מזרה בעיניו כל רע".
"בעלי כנף" - הצפרים שיש להם כנפים.
מצודת דוד
"כי חנם" - ר"ל כמו שנדמה בעיני כל בעל כנף שעל חנם פרושה הרשת,
ואין הכוונה על הלכידה, ומתוך כך יורד בתוכה לאכול מהזרעונים אשר בה -פסוק יח
מצודת דוד
"והם" - אבל באמת, פורשי הרשת לא בחנם פרשוה, כי הם יארבו לדמי העופות,
ומסתירים עצמם לקחת נפשותם, וללכוד פרשוה.פסוק יט
מצודת ציון
"ארחות" - ענין הנהגה וסדר.
"בוצע בצע" - ענין גזל, כמו (איוב כז): "מה תקות חנף כי יבצע".
מצודת דוד
"כן ארחות" - כן הדרך של הגזלן לעשות תחבולות לבל ירגיש מי בו להשמר ממנו, ואחר זה יגזול העושר,
וגם יקח נפש בעל העושר למען לא יודע.פסוק כ
מצודת ציון
"תרונה" - ענין הכרזה והשמעת קול, כמו (מלכים א כב): "ויעבור הרנה במחנה".
מצודת דוד
פסוק כא
מצודת דוד
"בראש הומיות" - בראש מקום שנשמע שם המיית בני אדם.
"בפתחי שערים" - מקום הנכנסים והיוצאים.
"בעיר" - בכל עיר ועיר תאמר כל חכמה את אמריה.
והוא ענין מליצה, וכאומר: הלא התורה גלויה לכולם ומזהירה על קיומה.פסוק כב
מצודת ציון
"פתים" - כמו פתאים, ר"ל שוטים הנפתים מהר.
מצודת דוד
פסוק כג
מצודת ציון
"אביעה" - אדבר ,כמו (תהלים יט): "יביע אומר".
מצודת דוד
"לתוכחתי" - לשמוע תוכחתי.
"אביעה" - הלא אדבר לכם רוח פי, ר"ל, הלא אני מזהיר לכם בכל עת.
"אודיעה וגו'" - כפל הדבר במ"ש.פסוק כד
מצודת דוד
"יען" - לכן, הואיל ומאנתם לשמוע מה שקראתי,
"נטיתי" - כדרך אדם המרמז בנטיית היד להקשיב מאמריו,
"ואין מקשיב" - אין מי מקשיב,פסוק כה
מצודת ציון
"ותפרעו" - ענין בטול והשבתה, כמו (שמות ה): "למה משה ואהרן תפריעו וגו'".
"לא אביתם" - לא רציתם.
מצודת דוד
פסוק כו
מצודת ציון
"באידכם" - ענין צער ומקרה רע, כמו (איוב לא): "הלא איד לעול".
מצודת דוד
פסוק כז
מצודת ציון
"כשואה" - כחושך, כמו (איוב ל): "אמש שואה ומשואה".
"יאתה" - ענין ביאה, כמו (איוב לז): "מצפון זהב יאתה".
מצודת דוד
"בבוא" - בעת בוא לכם פחד כחושך, ואידכם כרוח סערה;
ולתוספת ביאור אמר: בבוא עליכם צרה וצוקה.פסוק כח
מצודת ציון
"ישחרנני" - ענין דרישה, כמו (משלי ז): "לשחר פניך".
מצודת דוד
"אז" - בבוא הצרה.
"יקראונני" - יקראו אלי.פסוק כט
מצודת דוד
פסוק ל
מצודת ציון
"נאצו" - הוא לשון מושאל על הבזיון, וכן (שמואל א ב): "כי נאצו האנשים את מנחת ה'".
מצודת דוד
"לא אבו" - לא רצו לשמוע עצתי.
"נאצו" - בזו התוכחה.פסוק לא
מצודת דוד
"ויאכלו" - ר"ל, כמו הנוטע אילן אוכל הוא מפירותיו, כן יקבלו פרי גמול דרכם,
ויהיו שבעים מגמול עצתם, כי יקבלו הגמול משלם.פסוק לב
מצודת ציון
"משובת" - ענינו ההשקט והמרגוע, כמו (ישעיהו ל): "בשובה ונחת תושעון".
מצודת דוד
"משובת" - ר"ל מה שבחרו לשבת בהשקט ומרגוע, מבלי טורח עול תורה, המרגוע ההיא תהרוג אותם, כי יקבלו גמול.
"ושלות" - היא היא וכפל הדבר במ"ש.פסוק לג
מצודת ציון
"ושאנן" - ענין השקט, כמו (איוב יב): "לעשתות שאנן".
מצודת דוד
"ושומע לי" - זהו סוף דברי החכמה, שאמרה: אבל השומע לי ישכון בטח מן פחד רעה,
ר"ל: בטוח יהיה שלא תבוא עליו פחד רעה.
מצודות על משלי · א · >>