הגאון מווילנה על משלי א ז
| הגאון מווילנה על משלי • פרק א' • פסוק ז' |
• א • ב • ז • י • טו • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת
חׇכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃
(משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת, חכמה ומוסר אוילים בזו" - כאן הוא התחלת הספר, וקאי על מה שכתוב לעיל, שעניין הספר הוא (משלי א ב): "לדעת". ואומר עכשיו, שהיראה הוא "ראשית" ותחילת ה"דעת"}, כעניין שאמרו חז"ל (משנה אבות ג ט): "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת...". והיינו:
- מפני שאם אין בו יראת ה', אז הוא "אויל", שהוא הפורק עול והיפך בעל יראה, ואוילים "חכמה ומוסר בזו",
- מפני שאם יש באדם יראת ה', ילמד לדעת, בכדי שיהא יודע ממה לשמור את עצמו. ודרך האדם, כשרוצה את הדבר ומוצאו, חביב עליו ושומרו.
- אבל אם אין בו יראת ה', ואינו מתיירא מן החטא, אף שלומד כמה פעמים לא ימצא, כי אינו לומד בכדי שיהא יודע ממה להיזהר, ו(שבועות מב.): "כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש, לאו אדעתיה". ולכן, אף שילמדו, החכמה והמוסר בזויה אצלם, ולא יהיו מתקיימים בהם.
-