מ"ג משלי א ז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת
חׇכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רלב"ג
רבנו יונה גירונדי
• לפירוש "רבנו יונה גירונדי" על כל הפרק •
ונאמר (תהלים קיט קיא): "נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה".
ואמרו ז"ל: (אבות פ"ג מי"א): "כל שיראת חטאו קדמה לחכמתו - חכמתו מתקיימת".מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
עתה החל לדבר דבריו, ואמר: (משלי א ז): "יראת ה'..." - רוצה לומר, בראשית למוד הדעת יקנה יראת ה', כי הלא "אוילים" ורשעים "בזו את החכמה והמוסר", ואם לא יקנה יראת ה' בראשיתה - מה תועלת בלימודה? הלא יבזה אותה וימאס בה.
מצודת ציון
"אוילים" - רוצה לומר רשעים, כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת" - הנה, כל חכמה יש לה התחלה, שעל ידה תיוודע החכמה, והם יסודותיה, כמו ש:
- חכמת ההנדסה תבנה יסודותיה על החוש והמושכלות ראשונות,
- חכמת הטבע מיוסדת על הבחינה והניסיון,
אבל חכמת התורה וחכמת המידות, הנזכרת בספר זה בשם חכמה סתם, התחלותיה לא ייוודעו במופת השכל כנ"ל, והיא מקובלת מה' אשר הכינה וגם חקרה. אם כן, אי אפשר להגיע בה לכלל דעת, שידע אותה בידיעה ברורה, רק על-ידי המוסר ויראת ה', וכמ"ש בפסוק א, שע"י כח היראה הנטוע בנפש לירא את ה', ירא מעבור רצונו, ויכין ליבו לשמור חוקי החכמה הנתונים מה', וייקבעו בליבו לדברים נאמנים ואמיתיים, ובזה יבוא בם לכלל דעת, באשר ע"י אמונתו בה', המחוקק חוקי החכמה, המה אצלו כדבר שהשיג ע"י החושים או מושכלות ראשונות, וזה רק למי שמאמין בה' ובמצוותיו ובלתי מסתפק.
אמנם, האוילים (שגדר האויל הוא המסתפק ובלתי מאמין), שהם מטילים ספקות, בין על החכמה, בין על יראת ה' שהוא המוסר שהיא ראשית ויסוד דעת החכמה, הם מבזים בין את החכמה בין את המוסר.
וזהו שאמר שאוילים בזו חכמה ומוסר, מפני שיראת ה' ראשית דעת, רוצה לומר, מפני שאין לחכמה התחלה אחרת לדעת אותה ולהשיג ממנה ידיעה ברורה, רק על-ידי יראת ה', שזה בנוי על אמונה בה' ובחוקי החכמה שבאו מאיתו, אשר הם מסתפקים בכל זה ומבזים את המוסר ויראת ה' עם החכמה שנשענת עליה.
ביאור המילות
"אוילים" - אויל נגזר ממילת אולי, שמורה על הספק, והם האנשים המטילים ספקות על כל דבר, ואי אפשר להם לקבל חוקי החכמה, שמטילים ספק באמיתתם.
והאוילים אינם פתאים, כי נמצא פילוסופים גדולים שהיו מסופקים בכל דבר חכמה (סקעפטיקר), ויתבאר עניינם בכל הספר.הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
- מפני שאם אין בו יראת ה', אז הוא "אויל", שהוא הפורק עול והיפך בעל יראה, ואוילים "חכמה ומוסר בזו",
- מפני שאם יש באדם יראת ה', ילמד לדעת, בכדי שיהא יודע ממה לשמור את עצמו. ודרך האדם, כשרוצה את הדבר ומוצאו, חביב עליו ושומרו.
- אבל אם אין בו יראת ה', ואינו מתיירא מן החטא, אף שלומד כמה פעמים לא ימצא, כי אינו לומד בכדי שיהא יודע ממה להיזהר, ו(שבועות מב.): "כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש, לאו אדעתיה". ולכן, אף שילמדו, החכמה והמוסר בזויה אצלם, ולא יהיו מתקיימים בהם.
תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (רמב"ם הלכות דעות פרק ב#ב): "ומה היא תקנת חולי נפשות? - ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, וירפאו חוליים בדעות, שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה. והמכירים בדעות הרעות שלהם, ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם - עליהם אמר שלמה, ומוסר, אוילים בזו"
נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
ורבינו סעדיה פירש, שלא הקדים ליראה בשביל שתקדים לחכמה, אלא הטעם מה שאמר דוד עליו השלום: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא י), ושלמה בנו – יראת ה' ראשית דעת, לומר לך שהחכמה והדעת, ראשיתה וטוּבהּ היא יראת ה'. אולי מפרש ראשית כמו: "וראשית שמנים ימשחו" (עמוס ו ו), "בשמים ראש" (שמות ל כג). והגאון הזה ז"ל פירש מה שאמרו ז"ל: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת", וכבר כתבתי מה שנראה לי.
חכמה ומוסר אוילים בזו — הוא נתינת טעם למה שאמר יראת ה' ראשית דעת, כי מעשים הם עושים האוילים שאינם יראי חטא, כמה דאת אמר: "אוילים מדרך פשעם" (תהלים קז יז), בוזים החכמה והמוסר, כי החכמה והמוסר מלמדים האדם להיות ירא חטא, והאוילים שלא הורגלו ביראת חטא הם בועטים בחכמה ובוזים המוסר, שלא להכריח טבעם.