מ"ג משלי א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי א · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת
  חׇכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עד כאן פירש לצורך מה עשה שלמה הספר הזה, ועתה מתחיל הספר.

(משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת" - היא תרומת עיקר הדעת, והיא תהיה לך הראשונה לדעת; לפני חכמתך הקדם ליראה את יוצרך, והיא תתן בלבך לעשות בחכמה ובדעת; כי "האוילים", אשר אינם יראים את ה', הם "בוזים את החכמה ואת המוסר".

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי א ז): "יראת" - יודיע כי ראשית הדעת והמוסר הוא שיהיה ירא שמים; אף על פי שחכמת היראה והמוסר אוילים יבוזו, אין ראוי לבוז אותם; על כן אחריו -

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

יראת ה' היא המוסר במדות, והיא התחלה והישרה אל קנין הדעת, כי לא יתכן שירדוף האדם לקנין המושכלות עם היותו נלכד ברשת המדות הפחותות. והנה, האוילים, אשר הם המואסים המוסר ובוזים אותו, הם בוזים חכמה ומוסר, ולא ירגישו בה, כי במאסם המוסר - ירחיקו מהם החכמה. והוא מבואר כי האויל לא יקח מוסר, (ירמיהו ב ל): "מוסר לא לקחו".

 

רבנו יונה גירונדי (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת" - תחילת כל דעת - תלמוד לנפשך יראת ה' יתברך. כי החכמה והמוסר - אוילים בזו, שאין להם יראת ה' ואינם יקרים בעיניהם, ולא תצליח בלימוד החכמה אם איננה יקרה בעיניך, ולא תתקיים בידך.

ונאמר (תהלים קיט קיא): "נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה".

ואמרו ז"ל: (אבות פ"ג מי"א): "כל שיראת חטאו קדמה לחכמתו - חכמתו מתקיימת".

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת" - הנה, כל חכמה יש לה התחלה, שעל ידה תיוודע החכמה, והם יסודותיה, כמו ש:

  • חכמת ההנדסה תבנה יסודותיה על החוש והמושכלות ראשונות,
  • חכמת הטבע מיוסדת על הבחינה והניסיון,

אבל חכמת התורה וחכמת המידות, הנזכרת בספר זה בשם חכמה סתם, התחלותיה לא ייוודעו במופת השכל כנ"ל, והיא מקובלת מה' אשר הכינה וגם חקרה. אם כן, אי אפשר להגיע בה לכלל דעת, שידע אותה בידיעה ברורה, רק על-ידי המוסר ויראת ה', וכמ"ש בפסוק א, שע"י כח היראה הנטוע בנפש לירא את ה', ירא מעבור רצונו, ויכין ליבו לשמור חוקי החכמה הנתונים מה', וייקבעו בליבו לדברים נאמנים ואמיתיים, ובזה יבוא בם לכלל דעת, באשר ע"י אמונתו בה', המחוקק חוקי החכמה, המה אצלו כדבר שהשיג ע"י החושים או מושכלות ראשונות, וזה רק למי שמאמין בה' ובמצוותיו ובלתי מסתפק.

אמנם, האוילים (שגדר האויל הוא המסתפק ובלתי מאמין), שהם מטילים ספקות, בין על החכמה, בין על יראת ה' שהוא המוסר שהיא ראשית ויסוד דעת החכמה, הם מבזים בין את החכמה בין את המוסר.

וזהו שאמר שאוילים בזו חכמה ומוסר, מפני שיראת ה' ראשית דעת, רוצה לומר, מפני שאין לחכמה התחלה אחרת לדעת אותה ולהשיג ממנה ידיעה ברורה, רק על-ידי יראת ה', שזה בנוי על אמונה בה' ובחוקי החכמה שבאו מאיתו, אשר הם מסתפקים בכל זה ומבזים את המוסר ויראת ה' עם החכמה שנשענת עליה.


ביאור המילות

"אוילים" - אויל נגזר ממילת אולי, שמורה על הספק, והם האנשים המטילים ספקות על כל דבר, ואי אפשר להם לקבל חוקי החכמה, שמטילים ספק באמיתתם.

והאוילים אינם פתאים, כי נמצא פילוסופים גדולים שהיו מסופקים בכל דבר חכמה (סקעפטיקר), ויתבאר עניינם בכל הספר.

 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת, חכמה ומוסר אוילים בזו" - כאן הוא התחלת הספר, וקאי על מה שכתוב לעיל, שעניין הספר הוא (משלי א ב): "לדעת". ואומר עכשיו, שהיראה הוא "ראשית" ותחילת ה"דעת"}, כעניין שאמרו חז"ל (משנה אבות ג ט): "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת...". והיינו:

  • מפני שאם אין בו יראת ה', אז הוא "אויל", שהוא הפורק עול והיפך בעל יראה, ואוילים "חכמה ומוסר בזו",
  • מפני שאם יש באדם יראת ה', ילמד לדעת, בכדי שיהא יודע ממה לשמור את עצמו. ודרך האדם, כשרוצה את הדבר ומוצאו, חביב עליו ושומרו.
  • אבל אם אין בו יראת ה', ואינו מתיירא מן החטא, אף שלומד כמה פעמים לא ימצא, כי אינו לומד בכדי שיהא יודע ממה להיזהר, ו(שבועות מב א): "כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש, לאו אדעתיה". ולכן, אף שילמדו, החכמה והמוסר בזויה אצלם, ולא יהיו מתקיימים בהם.
-

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

עתה החל לדבר דבריו, ואמר: (משלי א ז): "יראת ה'..." - רוצה לומר, בראשית למוד הדעת יקנה יראת ה', כי הלא "אוילים" ורשעים "בזו את החכמה והמוסר", ואם לא יקנה יראת ה' בראשיתה - מה תועלת בלימודה? הלא יבזה אותה וימאס בה.

מצודת ציון

"אוילים" - רוצה לומר רשעים, כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי א ז): "ומוסר אוילים בזו" -

  • (רמב"ם הלכות דעות פרק ב#ב): "ומה היא תקנת חולי נפשות? - ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, וירפאו חוליים בדעות, שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה. והמכירים בדעות הרעות שלהם, ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם - עליהם אמר שלמה, ומוסר, אוילים בזו"

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)


יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו — על דרך "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת" (משנה אבות ג יא). ומה שאמרו (משנה אבות ג יז): "אם אין חכמה אין יראה", מתפרש כי החכם, קודם שיחכם – כוח יש בו לקבל החכמה, שנתן בו הקב"ה אותו כוח מתחילת הבריאה, כמו שאמרו (נדה טז ב): "טיפה זו מה תהא עליה, חכם או טפש". וטעם "אם אין חכמה אין יראה": אם אין באדם כוח זה, אין בו יראה, כי "אין בור ירא חטא" (משנה אבות ב ה). אבל כשיש בו כוח זה, וירא השם מתחילתו, ויצא אותו כוח שנתן בו הקב"ה לפועל, אז חכמתו מתקיימת תמיד.

ורבינו סעדיה פירש, שלא הקדים ליראה בשביל שתקדים לחכמה, אלא הטעם מה שאמר דוד עליו השלום: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא י), ושלמה בנו – יראת ה' ראשית דעת, לומר לך שהחכמה והדעת, ראשיתה וטוּבהּ היא יראת ה'. אולי מפרש ראשית כמו: "וראשית שמנים ימשחו" (עמוס ו ו), "בשמים ראש" (שמות ל כג). והגאון זה ז"ל פירש מה שאמרו ז"ל: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת", וכבר כתבתי מה שנראה לי.

חכמה ומוסר אוילים בזו — הוא נתינת טעם למה שאמר יראת ה' ראשית דעת, כי מעשים הם עושים האוילים שאינם יראי חטא, כמה דאת אמר: "אוילים מדרך פשעם" (תהלים קז יז), בוזים החכמה והמוסר, כי החכמה והמוסר מלמדים האדם להיות ירא חטא, והאוילים שלא הורגלו ביראת חטא הם בועטים בחכמה ובוזים המוסר, שלא להכריח טבעם.

<< · מ"ג משלי · א · ז · >>