"להבין משל ומליצה" - שיתנו לב להבין במקראות שני הדרכים, המשל והמליצה, שיבינו את מה המשיל למליצה; ואף מן המליצה לא יסורו לבם, שגם היא צריכים להבין. כשאמר: "להצילך מאשה זרה ונכריה" – על הבלי מצרים נאמר, הרי המשל; ואף המליצה שהוציא משלו בלשון אשה, הבן בה והזהר מאשה זרה (ס"א זונה).
"דברי חכמים וחידותם" - דורשי רשימות, מקרא מלא וחסר, רמז דמיון וחידה.
עד כאן פירש לצורך מה עשה שלמה הספר הזה, ועתה מתחיל הספר.
(משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת" - היא תרומת עיקר הדעת, והיא תהיה לך הראשונה לדעת; לפני חכמתך הקדם ליראה את יוצרך, והיא תתן בלבך לעשות בחכמה ובדעת; כי "האוילים", אשר אינם יראים את ה', הם "בוזים את החכמה ואת המוסר".
"שמע בני מוסר אביך" - מה שנתן הקב"ה למשה בכתב ועל פה.
"אמך" - אומתך, כנסת ישראל, כמו: "מה אמך לְבִיָּא" (יחזקאל יט, ב). והם דברי סופרים, שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה.
"לוית חן" - חבור של חן הם לראשך, כלומר: התורה והמוסר יהיו לראשך לוית חן, וכענקים של עדי זהב יהיו
"לגרגרותיך" - לצוארך. ועל שם שהקנה עשויה טבעות טבעות, קורא הצואר בלשון רבים.
"חכמות בחוץ תרונה" - הרי חכמותיה של תורה בחוצותיה תזעקנה להזהירכם לסור עליהם ומה הן חוצותיה בתי מדרשות
"ברחובות" - במקום שמרחיבין אותה כך דרש רבי תנחומא