רש"י על משלי א
רש"י על משלי · א · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 21 פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 22 פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 23 פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 24 פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 25 פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 26 פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 27 פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
"לתת לפתאים ערמה" - משלים אלו אמר קוהלת לקנות בהם הפתאים ערמה.
"לנער דעת" - וגם לנער המנוער מכל למוד, שלא למד עדיין כלום.
"מזימה" - מחשבת עצה.פסוק ה (כל הפסוק)
"ישמע חכם" - המשלים הללו.
"ויוסף" - על חכמתו.
"לקח" - למוד.
"חכם" - זה בעל השמועה.
"ונבון" - מוסיף על ידיעת חכם, שיודע להבין דבר מתוך דבר ומוסיף על שמועתו.פסוק ו (כל הפסוק)
"להבין משל ומליצה" - שיתנו לב להבין במקראות שני הדרכים, המשל והמליצה, שיבינו את מה המשיל למליצה; ואף מן המליצה לא יסורו לבם, שגם היא צריכים להבין. כשאמר: "להצילך מאשה זרה ונכריה" – על הבלי מצרים נאמר, הרי המשל; ואף המליצה שהוציא משלו בלשון אשה, הבן בה והזהר מאשה זרה (ס"א זונה).
"דברי חכמים וחידותם" - דורשי רשימות, מקרא מלא וחסר, רמז דמיון וחידה.פסוק ז (כל הפסוק)
עד כאן פירש לצורך מה עשה שלמה הספר הזה, ועתה מתחיל הספר.
(משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת" - היא תרומת עיקר הדעת, והיא תהיה לך הראשונה לדעת; לפני חכמתך הקדם ליראה את יוצרך, והיא תתן בלבך לעשות בחכמה ובדעת; כי "האוילים", אשר אינם יראים את ה', הם "בוזים את החכמה ואת המוסר".פסוק ח (כל הפסוק)
"שמע בני מוסר אביך" - מה שנתן הקב"ה למשה בכתב ועל פה.
"אמך" - אומתך, כנסת ישראל, כמו: "מה אמך לְבִיָּא" (יחזקאל יט, ב). והם דברי סופרים, שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה.פסוק ט (כל הפסוק)
"לוית חן" - חבור של חן הם לראשך, כלומר: התורה והמוסר יהיו לראשך לוית חן, וכענקים של עדי זהב יהיו
"לגרגרותיך" - לצוארך. ועל שם שהקנה עשויה טבעות טבעות, קורא הצואר בלשון רבים.פסוק י (כל הפסוק)
"חטאים" - חוטאים.
"אל תבא" - אל תאבה להם.פסוק יא (כל הפסוק)
"נארבה לדם" - לשפוך דם.
"נצפנה" - לשון מארב.
"נצפנה לנקי חנם" - הכתוב אומר שצפינתם לנקי חנם הוא.פסוק יב (כל הפסוק)
"נבלעם" - לנקיים כשהם חיים
"כשאול" - הבולע כל גוף שלם
"ותמימים" - אינו לשון צדיקים אלא מלשון שלמים נבלעם כשהם שלמים כאדם היורד בתוך הבור כשהוא שלם כלומר בעודם בעשרם נהרגם ונירש נכסיהםפסוק יד (כל הפסוק)
"גורלך תפיל בתוכנו" - אם תרצה תחלוק או אם תרצה יהיה בשותפות
"כיס אחד יהיה לכולנו" - ביחדפסוק טז (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
"כן ארחות כל בוצע בצע" - גוזל גזילה נאה ונחמדת היא לו וחנם היא לו
"וסופו את נפש בעליו יקח" - נפש עצמו שנעשה עכשיו בעל הממון שגזל מחבירופסוק כ (כל הפסוק)
"חכמות בחוץ תרונה" - הרי חכמותיה של תורה בחוצותיה תזעקנה להזהירכם לסור עליהם ומה הן חוצותיה בתי מדרשות
"ברחובות" - במקום שמרחיבין אותה כך דרש רבי תנחומאפסוק כא (כל הפסוק)
"בראש הומיות תקרא" - במקום שהיא נשמעת ונכרזת שם היא קוראת ואומרת ענין שלמטה עד מתי פתאים וגו'
"בפתחי שערים" - הם מקום ישיבת הזקניםפסוק כב (כל הפסוק)
"פתים" - המתפתים ע"י מסיתים ומינים
"תאהבו פתי" - הסתה שם דבר לפתיות כמו כלי קרי שני (שפי)פסוק כד (כל הפסוק)
פסוק כה (כל הפסוק)
"ותפרעו" - ותבטלו
"כל עצתי" - שיעצתי לגדל אתכם בעולםפסוק כז (כל הפסוק)
"כשואה" - כענן העולה פתאום
"כסופה" - טורביו"ן בלע"ז
"יאתה" - יבאפסוק כח (כל הפסוק)
פסוק לא (כל הפסוק)
פסוק לב (כל הפסוק)
"משובת פתים" - את אשר לבם שובב
"ושלות כסילים תאבדם" - לפי שרואים הרשעים שהם מצליחים נדבקים ברעתם ואינם חוזריןפסוק לג (כל הפסוק)
"ישכן בטח" - בעולם הזה
"ושאנן" - לעולם הבא
"מפחד רעה" - מדינה של גהינם
"ושאנן" - ויהי שליו ושקט ושאנן לשון עתיד לכן נקוד פתח
רש"י על משלי · א · >>
