ביאור:משלי א לג
משלי א לג: "וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.'"
תרגום מצודות: (זהו סוף דברי החכמה, שאמרה:) אבל השומע לי, בטוח יהיה, ושאנן (שקט) שלא תבוא עליו פחד רעה.
תרגום ויקיטקסט: - והשומע בקולי (אומרת החכמה) ישכון בעולם הזה בבטחון, גם אם הוא יחיד בדרכו; הוא יוכל להיות שאנן (שקט ורגוע), לא תבוא עליו רעה שתפחיד אותו פתאום.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי א לג.
דקויות
[עריכה]הפתיים לעומת השומע
[עריכה]הפסוק הקודם דיבר בלשון רבים: "כי משובת פתיים תהרגם, ושלוות כסילים תאבדם"; הפסוק שלנו מדבר בלשון יחיד: "ושומע לי ישכון בטח, ושאנן מפחד רעה". באופן טבעי, הפתיים והכסילים הם רבים, והשומעים לקול החכמה הם מעטים: "יש כמות רבה יותר של אנשים המעדיפים ללכת בשרירות ליבם, שחפצים בהתגלות ליבם ולא מוכנים להאזין לקולות מבחוץ, מאשר אותו מספר מועט של אנשים ששומעים לחכמה" .
ולמרות זאת, אותו אדם יחיד השומע בקול החכמה, ישכון בטח. כמו אברהם אבינו שנקרא "עברי" כי "כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד" (רבי יהודה, בראשית רבה מב יג).
מה בין בטח לשאנן?
[עריכה]1. "ישכן בטח - בעולם הזה, ושאנן - לעולם הבא... מדינה של גהינם" (רש"י).
2. "הבוטח - הוא בגבורתו, והשאנן - הוא בשאין מטריד מבחוץ" (מלבי"ם).
3. "ישכון בטח - בעת בוא צרה על אחרים, ושאנן - בלב, מפחד רעה שקודם הצרה" (הגר"א).
4. ולענ"ד, השורש בטח מציין שלוה הנובעת מכך שיש על מי להישען; והשורש שאנן מציין שלוה הנובעת מכך שאין אויב חיצוני.
הקבלות
[עריכה]משה בירך את עם ישראל, (דברים לג כח): "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח, בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל". עם ישראל נמצא תמיד במיעוט, עם יחיד שהולך בדרך החכמה מול עמים רבים הרוצים להשמידו. משה בירך את העם, שלמרות שישכון בדד, הוא ישכון בטח בארצו.
כך, כל אדם שישמע בקול החכמה ישכון בטח, גם אם יהיה בודד מול כסילים רבים.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/01-33