ביאור:משלי א כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי א כח: "אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה, יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי;"

תרגום מצודות: אז (בבוא הצרה) יקראונני (יקראו אלי) ולא אענה, ישחרנני (ידרשו אותי) ולא ימצאוני.

תרגום ויקיטקסט: - אז, בעתיד, כשיבואו עליהם הצרות הללו, הם יקראו לי (יזדקקו לחכמה) אך אני לא אענה; אז הם כבר יהיו מוכנים אפילו לקום עם שחר ולחפש אותי (ללמוד חכמה), אך כבר יהיה מאוחר מדי, הם לא ימצאו -


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי א כח.


דקויות[עריכה]

1. הדוברת בפסוק היא המורה החכמה, המזכירה לתלמידים שהזמן העומד לרשותם הוא מוגבל, ואם לא ילמדו עכשיו - לא יוכלו ללמוד בעתיד (משלים חינוכיים פרקים א-ב בספר משלי כמתווי השקפה חינוכית / ד"ר ישראל רוזנסון, מכללת ליפשיץ).

2. וייתכן שהדוברת היא החכמה המופשטת, המזכירה לשומעים, שיש טעויות שאי-אפשר לתקן. .

3. ספר הזוהר מזכיר את הפסוק כמה פעמים כדי לתאר אדם שתפילותיו אינן נענות, למשל מי שאינו מעלה את תפילותיו לשם ה' כראוי (תיקוני זהר לד א) או מי שתפילותיו יבשות (תיקוני זהר מה ב, פב א).

הקבלות[עריכה]

1. "דרכם של הרשעים, שבזמן הרווחה אינם חוששים כלום לעבודת הבורא ולדבקות הקדושה... וכשבאה עליהם הצרה אז צועקים אליו ית' שיקום להצילם, כעניין שנאמר," (ירמיהו ב כז): "אֹמְרִים לָעֵץ 'אָבִי אַתָּה' וְלָאֶבֶן 'אַתְּ ילדתני[יְלִדְתָּנוּ]', כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים, וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ 'קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ'", "ואז צעקתם לשווא... מאחר שאין להם שום דבקות עם הקדושה" (רמ"ד ואלי).

וכן אמר שמואל הנביא לבני-ישראל שביקשו ממנו מלך, (שמואל א ח יח): "וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם, וְלֹא יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא".

מה שאמרו הנביאים ירמיהו ושמואל בשם ה', אמר כאן המלך שלמה בשם החכמה.

2. הפסוק מתאר את גורלם השלילי של הפתיים, אך ניתן להסיק ממנו גם מסקנה חיובית - אדם יכול לזכות לחכמה אם יעשה את שתי הפעולות הנזכרות בפסוק - "ישחרונני", "יקראונני":

- ישחרוני = יתאמצו לדרוש וללמוד חכמה בכל יום, עם עלות השחר, וכמו ב(משלי ח יז): "אֲנִי אהביה[אֹהֲבַי] אֵהָב, וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי"*;

- יקראוני = יתפללו מכל הלב אל ה' ויבקשו את עזרתו, או יקראו ויעוררו את התבונה הנמצאת בתוך ליבם, וכמו ב(משלי ב ג): "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ... אָז תָּבִין יִרְאַת ה', וְדַעַת אֲלֹהִים תִּמְצָא"*.

הפתיים, שלא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם, ישחרו ויקראו וזה לא יעזור להם; אך רוב האנשים, שאינם פתיים ויודעים לזהות הזדמנויות, ישחרו ויקראו ויצליחו (ע"פ הגאון מווילנה).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/01-28