קטגוריה:משלי ח יז

בפסוקים הקודמים החכמה פנתה למנהיגים. החידוש בפסוק שלנו הוא, שהחכמה היא לא נחלתם של אצילים בלבד - כל אדם יכול להשיג את החכמה - בתנאי שיאהב אותה וישקיע בה.

לאהבה בתנ"ך ישנן משמעויות שונות - א. רצון לקבל ולהתקרב, ב. רצון לתת ולהיטיב. ניתן לפרש את להסביר את אהבתה של החכמה לפי כל אחת ממשמעויות אלו:

1. אהבת חכמה = רצון להתקרב לחכמה, ללמוד ולהבין אותה; והחכמה אומרת אני אוהביי אהב = אני אתקרב למי שיתקרב אליי. מי שישתדל ללמוד ולהבין את החכמה, יצליח להבין את סודותיה, "כאשר יגלה האוהב סודותיו לאהובו" (מלבי"ם).

2. אהבת חכמה = רצון להיטיב עם החכמה, ללמד ולפרסם אותה; והחכמה אומרת אני אוהביי אהב = אני איטיב למי שייטיב עמי. מי שישתדל ללמד את החכמה ברחובות, יזכה לעצות ורעיונות טובים שיעזרו לו במשימתו, "כאשר ישמור האוהב את אוהבו" (מלבי"ם).

1. באופן מילולי, הכוונה לאנשים שקמים עם שחר כדי ללמוד חכמה; זהו זמן שקט ונעים, שאפשר לנצל אותו ללימוד בריכוז מירבי. בתנאי, כמובן, שהולכים לישון בשעה מוקדמת בלילה הקודם...

2. וע"פ הפשט, הכוונה לאנשים שמשתדלים ומזדרזים ללמוד חכמה - כמו שהשחר הוא התקופה הראשונה ביום, כך החכמה היא הראשונה בסדר העדיפויות שלהם.