רלב"ג על משלי ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רלב"ג על משלי · ח · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הלא החכמה תקרא". אל האנשים:

"ותבונה תתן קולה". לקרוא להם,

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


וכדי שישמעו דבריה, הן עומדות "בראש מרומים עלי דרך" להשמיע דבריהם לעוברים ולשבים ולהישירם אל הדרך אשר ילכו בה, והמקום שאפשר שיקרא טעות לפי שיש בו "נתיבות" רבות היא "נצבה" שם להורות אי זה דרך ילכו בה:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ליד שערים". למקום השערים אשר "לפתח הקריה" להורות באי זה שער יכנסו כשהתקרבו אל הדרוש, ב"מבוא הפתחים" אשר בבית שירצו להכנס שם באי זה פתח יכנס להביאו אל הדרוש, ואמר זה כי בהרבה מהחקירות הקשות יצטרך להכנס בהם בהקדמות רחוקות מאד מהדרוש, ויעתק מהם אל הקדמות יתקרבו יותר אל הדרוש, וכן מדרגה אחר מדרגה עד הגיעו אל הדרוש.

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


והנה, החכמה והתבונה יישירו תמיד בזאת החקירה אל הדרכים והסדרים אשר יובילו אליה וזה מאמרם על צד מליצת השיר הבינו פתאים ערמה וגו':

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הבינו פתאים ערמה". השתדלו להתישר אל החכמה, ואחשוב שזאת הערמה תשלם בהתבוננות במלאכת ההגיון כי היא תיישר השכל אל דרכי ההשתדלות והעיון. וכסילים תנו בינה לבבכם בענינים העיוניים:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמעו". כי דברים נכבדים אדבר ופתיחת מאמרי היא דברי יושר.

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואמר זה שלא יחשוב חושב שהוא מדבר בזה על צד ההפלגה והגוזמא, כמשפט המאמר בשירים ובמשלים, כי הנה "חכי ידבר אמת", לא רשע וכזב.

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה "כל אמרי פי" הם "בצדק" וביושר, אין בהם מה שיטה מדרך האמת:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כלם נכוחים". כל דברי נכוחים וישרים למי שיבינם וישיג מה שבהם מהחכמה:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קחו". בחרו בלקיחת מוסרי יותר מלקיחת הכסף; הדעת אשר איישיר אליכם הוא יותר נבחר מזהב.

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה "החכמה היא טובה" מכל מרגליות, "וכל חפצים" אחרים שיחפוץ האדם בשאר ענינים זולתי בעיון "לא ישוו בה".

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


אמרה החכמה לגלות הדברים ההכרחיים בהמצאתה:

"אני חכמה שכנתי ערמה". במקומות שנמצאת שם ערמה ודרך השתדלות, והם הסדרים ההגיונים,

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויצטרך לו גם כן שימצא יראת ה', רוצה לומר לקיחת המוסר במדות, ויצטרך לו עוד לשנא רע כדי שיתרחק מדרכיו וישנא מדת הגאוה כי היא מסירה השלימות מהאדם וישנא דרך רע בדעות ודברים המציעים שרשים כוזבים כי אלו ימנעו ממצוא החכמה לפי שהמעיין ירצה להמשיך המאמרים במה שאחר ההתחלות באופן שהוצעו ההתחלות וירצה להמשיך תמיד לשמרם וזה יביאהו לטעות בהם:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לי עצה" - וזה כי העצה תילקח בדברים העצמיים, כאילו תאמר שהעצה במי שהוא חלוש החום לחממו, ובשיאכילוהו דברים חמים. והנה, העצה תהיה בחכמות המיישרות לצד המעשה, כמו חכמת הרפואה, עבודת האדמה, ומה שידמה להם.

ולי גם כן "תושיה", רוצה לומר, השגת הנימוס המושכל אשר בדברים, והוא מהותו ומשיגיו העצמיים, ואלו הם חלקיו, הפינה הראשונה, להעיר על תועלתם, ומהותה, איך לא תצטרך לזכות הדברים ההכרחיים קודם ההשתדלות בה, לפי שכבד זכרה אחר החכמה, וזה ממה שצריך שתוקדם תחילה החכמה, קודם ההשתדלות בבינה, וכבר זכר זה בביאור במה שקדם.

"אני בינה לי גבורה" - רוצה לומר, כי לחכמה יהיה ההשגה בדברים הנמשכים לפי הסידור הטבעי; ואמנם, מה שיתחדש שיהיה כנגד הסידור ההוא, כמו העניין בנפלאות, והוא הנקרא גבורה, אשר לא יבואו בסיבות העצמיות, הנה החקירה עליו תהי גבורה.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

... והנה עוד לבינה השגת הפילוסופיה המדינית, אשר בה יתחדש הבניין באלו הדברים המדיניים איך ינהגו בהם להעמיד הקיבוץ המדיני, ומזה יסתעף דבר העונשים אשר יוטלו על בעלי התכונות הפחותיות.

ולפי שבזאת הפילוסופיא, על האופן הראוי, ימלוכו המלכים וישורו השרים והרוזנים והנדיבים והשופטים להעמיד דבר ממשפט הפילוסופיא על האופן הראוי, אמרה הבינה: "בי מלכים ימלוכו" וגו':

"בי מלכים ימלוכו" - על העם,

"ורוזנים יחוקקו" חוקים של סדר ויושר.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בי שרים ישורו". ימשולו:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אני אוהביה אהב". ר"ל שלא ימצא מי שאינו אוהבה אך מי שהוא אוהבה וחושק בה יטרח לעמוד על אמתתה והוא ימצאה מפני היותו משחר ודורש אותה תמיד:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עושר וכבוד אתי". הנה אתי עושר וכבוד כי בדרכי הבינה יוכל האדם להשיג עושר וכבוד מפני שלימותו במדות והתישרו בהם אל השגה זו באופן שלם כי לזאת המלאכה סדרים יישירו לקנין אלו השלימיות:

"אתי הון עתק". וקנין הצדק והיושר במדות:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טוב פריי". הנה טוב פריי מזהב, והוא "נבחר מכסף".

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


לי "ההליכה באורח הצדקה" והיושר, "בתוך נתיבות" שיהיו ל"משפט" שיבאו לאמת דבריו וסותרו, והיה שם מחשבות יקימו כל אחד מהדרכים ההם.

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"להנחיל אוהביי יש" - והוא דעת המסכים לנמצא, כי בו תגיע ההצלחה האנושית, והיפך זה יהיה בדעת אשר לא יסכים לנמצא.

"ואוצרות" אוהביי "אמלא" מאלו הדעות האמיתיות, כי מפני אהבתם אותו, יקושרו בזאת החקירה, וימצאו דברים רבים ימלאו בהם אוצרותיהם [על צד המשל].

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

[על צד המשל] אמרה הבינה, להורות על מעלתה וקדימתה על החכמה:

"ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז" לבריאת העולם, רוצה לומר, שבראשית הדברים שקנה אז ועשה, קנה הדבר אשר היה חידושו בבינה ותבונת ה' יתברך בו, והם הגרמים השמימיים.

אבל תדע כי ה' יתברך לא חסר להיות עמו זאת התבונה והחכמה אשר נברא בה העולם, כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה', ושם התרנו הספקות הנופלים בזה.

והנה, מעת היות הזמן "קנני", "קדם מפעליו" האחרים.

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מעולם ניסכתי מראש" - מעת היות עולם ניתנה לי הגבורה והשררה והגדולה.

"מקדמי ארץ" - בראשית מה שנברא בארץ.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"באין תהומות חוללתי" - קודם היות תהומות נבראתי, כי השמיים קודמים במעלה ובמציאות על התהומות, קודם שיהיו שם "מעיינות" ונהרות רבות מה"מים".

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בטרם". שהטבעו ההרים על מכונם ולפני שימצאו גבעות חוללתי:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד לא עשה". הש"י ארץ וחוצות הנכבד שבעפרות תבל והגבוה מהם והוא מקום הנגלה מן הארץ ובו ג"כ ארץ וחוצות והנה כפל הענין במלות שונות:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בהכינו". בעת שהכין השם יתברך השמים להיות במספר ובתכונה ובמרחק ובגודל שהם בו והכוכבים אשר בהם כדי שייאות להמצא מהם אלו התנועות אשר בו העולם השפל שם הייתי כי בתבונה כונן הש"י השמים כמו שקדם כאשר חקק הש"י מחוגה על פני תהום שהוא כדור הארץ כמו שביארנו בפרשת בראשית והוא כמו מרכז לגרם השמימיי ולפי המחוג' ההיא המציא השמים סביבה במשכו רגלי המחוגה ההיא זה מזה בגלגל גלגל:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"באמצו שחקים ממעל". כאשר אמץ שחקים ממעל ונתן להם חוזק וקיום עד שהם חזקים כראי מוצק וזה היה אפשר כאשר רצה הש"י שיקבל איכות דומה ומתיחס' לקושי כאמרם לחים היו השמים ביום ראשון בשני נקרשו:

"בעזוז עינות תהום". ר"ל כאשר נתן הש"י עוז וקושי למה שהיה מהחומר הראשון אצל עינות תהום והוא כדור הארץ כי זה כולו נעשה בתבונה וזה כי לולי עוז הארץ וקיומה לא היה בכאן דרך לתנועת הגלגלים:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בשומו לים חקו". כאשר שם השם יתברך לים חוקו שם הייתי וזה היה כשגזר שיקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה:

"ומים לא יעברו פיו". בדרך שישאר זה המקום שרצה שיהיה נגלה תמיד כאשר חקק מוסדי ארץ והוא החלק הנגלה מהארץ שהוא היסוד למה שיתהוה בה מהצמחים והב"ח:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואהיה". אצל השם יתברך אמון ומגדל ומנהיג הדברים המיוחסים לבינה ובזה אהיה לו שעשועי' יום יום כי תמיד הש"י מתענג ומשתעשע בהשיגו עצמו אשר בזה תושג לו זאת התבונה ובכל עת משמחת אני לפניו והוא עצמותו והשגתו ובמה שאפשר בדברי' העלולים מהתבונה אשר אצל הש"י:

"משחקת בתבל". אני משמחת האנשי' בתבל ארצו:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושעשועי". הם את בני אדם כי הם שמחים מאד במה שישיגו מעניני:

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועתה בנים שמעו לי". ואשרי מי שישמרו דרכי:

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמעו". תחלה מוסר המדות ואחר זה חכמו בחכמה ואל תבטלו מהשקידה על החכמה או ירצה בזה אל תפרעו אלו הדרכים שצויתי אתכם שהם מסלול ודרך להשגת החכמה:

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשרי אדם שומע לי". להמשך אל מה שאורהו אל השגתי וזה בשישקוד על דלתותי תמיד לשמור מזוזות פתחי עם שיתבאר לו באי זה פתח יכנס בדרש דרוש:

 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי מוצאי מצא חיים". כי מי שמצא אותי מצא חיים נצחיים ויוציא רצונו מהש"י ר"ל שהוא יהיה נעזר בו בכל חפצו:

 

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וחוטאי חומס נפשו". ואשר חוטא לי שלא ילך במוסרי להתישר להשגתי הוא עושק השלימות מנפשו וכל מי שישנא אותי וירחיקני הוא אוהב המות וההפסד המוחלט כי אליו דרכו לפי שמי שישנא התבונה ישנא גם כן החכמה וזה בלתי צריך אל באור: