קטגוריה:משלי ח ו
שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
שִׁ֭מְעוּ כִּֽי־נְגִידִ֣ים אֲדַבֵּ֑ר
וּמִפְתַּ֥ח שְׂ֝פָתַ֗י מֵישָׁרִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
שִׁ֭מְעוּ כִּֽי־נְגִידִ֣ים אֲדַבֵּ֑ר וּ/מִפְתַּ֥ח שְׂ֝פָתַ֗/י מֵישָׁרִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
רלב"ג (כל הפרק)
"שמעו". כי דברים נכבדים אדבר ופתיחת מאמרי היא דברי יושר.
מלבי"ם (כל הפרק)
"שמעו כי נגידים אדבר", עתה יציע איך גלה השי"ת את החכמה ונתנה לבני אדם ע"י התורה אשר נתן לעמו, והשקיף בזה ארבעה ענינים, שבכל מצוה יש דבור ואמירה, האמירה הוא הלשון שבו נאמרה המצוה בתורת הכתב, והדיבור הוא פי' המצוה שמסר בעל פה, שבו פי' המצוה באורך, ובכ"מ שאמר וידבר ה' אל משה לאמר, ר"ל במלת וידבר, שדבר עמו בארך והודיעו פרטי המצוה והלכותיה בע"פ, ובמלת לאמר ר"ל וכה אמר, שהוא הלשון שבו נאמרה תורת הכתב, ועוד יש שני ענינים,
- א) טעמי המצות וסודם,
- ב) ענינים מקובלים שהם סודות וצפונות, כמו סתרי תורה ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, ובכל אחד כפלים לתושיה, כמ"ש אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם, ענינים רמים וגבוהים שנאמרו לאישים גדולי העם וחכמיהם, וענינים פשוטים שנאמרו להמון, והיה על תורת הפה שהיא רוב התורה שרובה על פה אמר "שמעו כי נגידים אדבר", שתורת הפה שבו דברתי בארך כל הלכות המצות ופרטיהן ופירושיהם שזה מצויין במלת וידבר, הם נגידים, שהנגיד הוא הפוקד על העם וכן באו כפוקדים ומצוים לעשות, וכן כמו שהנגיד הוא הגדול והנכבד בעם כן כולם ענינים גדולים והלכות גדולות וקבועות, הנמסרים לנגידי העם ומוריהם, וזה נגד אליכם אישים אקרא, ובכ"ז "גם מפתח שפתי מישרים", שהשפה תציין הדבר הפשוט הנגלה, ומפתח השפה היא התחלת הדבור הפשוט שהוא מיוחד אל ההמון הבלתי מבינים דברים נגידים וגדולים, הוא ג"כ מישרים, שגדר המישרים הם דברי יושר המתקבלים אל השכל אשר כל אדם חזו בישרם ויבינו בם ביושר לבב:
ביאור המילות
(ו-ח) "אדבר, אמרי פי", עיין הבדלם בס' התו"ה ויקרא (סי' ג') באורך.
" נפתל, ועקש". הנפתל הוא יותר מן עקש, ובא אחריו, דור עקש ופתלתל. ובשלילה מוסיף שאין בם אף עקש:
הגאון מווילנה (כל הפרק)
"שמעו" - פירוש, שמעו כל דבריי, אפילו פשטי תורה.
ואמר כאן שישה פסוקים, נגד:
- מקרא,
- ומשנה,
- וגמרא,
- ומדרשות,
- ואגדות, שבאגדות הן ב':
- מוסר,
- וסודות.
ואמר כאן נגד מקרא:
"כי נגידים אדבר", כלומר כי דבריי היו עם שרים. ודרך המדבר עם שר, שאינו מדבר דברים מיותרים, אלא כל דיבור ודיבור הוא לצורך גדול, כן על כרחך דברי.
והיינו, שכל הדברים האלה דיבר עם משה ואהרן, אך לישראל היה באמירה, כמו שנאמר (שמות ו י): "וידבר ה' אל משה לאמור", וכמו שפירשתי למעלה.
ועוד: "כי נגידים אדבר" - כל דבריי הם שרים ונגידים, ולכן שמעו כל דבריי.
"ומפתח שפתיי מישרים" - כלומר, כמו שנאמר (יהושע י יג): "על ספר הישר", ואמרו (עבודה זרה כה ב): "זה בראשית גו'", "ומפתח שפתיי", שהוא התחלת התורה, והוא נקרא ישר.
תרגום מצודות: שמעו, כי אדבר נגידים (דברים חשובים ונכבדים); ומה ששפתיי פותחים לדבר, המה דברים מישרים. וכפל הדבר במילים שונות.
תרגום ויקיטקסט: "שמעו, כי אל נגידים (מלכים) אני מדברת; אני פותחת את שפתיי ופונה אליהם ישירות, בלי להתבייש -"
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ח ו.
דקויות
איך אפשר לדבר נגידים?
נגיד = מלך, מנהיג; אם כך, איך אפשר "לדבר נגידים"?
1. נגיד הוא חשוב ונכבד; בדרך כלל הכוונה לאדם חשוב ונכבד, אולם בפסוק זה הכוונה לדיבור חשוב ונכבד. החכמה אינה עוסקת בקטנות אלא בדברים חשובים (רש"י, מצודות), דברים שיש להם השלכה על ניהול המדינה כולה.
2. נגיד הוא פוקד ומצוה; בדרך כלל הכוונה לאדם שפוקד ומצוה על העם, אולם בפסוק זה הכוונה לדיבור שפוקד ומצוה על הבריות, כלומר, מצוה והלכה מעשית; החכמה אינה עוסקת רק בעניינים תיאורטיים, אלא גם בענייני הוראה וציווי מעשי (מלבי"ם).
3. יש שפירשו נגיד מלשון נגד- = לפני העיניים; כמו שממילת היחס "נוכח-" נוצר התואר דברים נכוחים (ישרים, שצדקתם גלויה לכל), כך ממילת היחס "נגד-" נוצר התואר דברים נגידים, שמשמעותו דומה - דברים ישרים, שנמצאים מול העיניים (דעת מקרא).
- אולם, התואר "נגיד" לא נזכר במשמעות זו בשום מקום אחר בתנ"ך - כאמור, בכל שאר התנ"ך, נגיד הוא מלך.
4. ולדעתי: נגידים אדבר = אל הנגידים אדבר = אדבר אל המנהיגים; או בשינוי סדר המילים - "שמעו, נגידים, כי אדבר". החכמה אינה מיועדת רק לאנשים פשוטים, אלא גם ובעיקר למנהיגי העם, ודבריה "כולם עניינים גדולים... הנמסרים לנגידי העם ומוריהם" (מלבי"ם. ורמ"ד ואלי שילב את שני הפירושים). ואכן, בהמשך נזכרים בפירוש המלכים, הרוזנים, השרים והשופטים (פסוקים 15-16).
בשלושת הפסוקים הבאים מתארת החכמה שלושה עקרונות של הנהגה חכמה: אמת (פסוק 7), צדק (פסוק 8) ונכוחה = שקיפות (פסוק 9).
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי ח ו"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.
