מ"ג משלי ח ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ח · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁ֭מְעוּ כִּֽי־נְגִידִ֣ים אֲדַבֵּ֑ר
  וּמִפְתַּ֥ח שְׂ֝פָתַ֗י מֵישָׁרִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שמעו כי נגידים אדבר" - דברי נגידות וחשיבות

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמעו". כי דברים נכבדים אדבר ופתיחת מאמרי היא דברי יושר.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמעו כי נגידים אדבר", עתה יציע איך גלה השי"ת את החכמה ונתנה לבני אדם ע"י התורה אשר נתן לעמו, והשקיף בזה ארבעה ענינים, שבכל מצוה יש דבור ואמירה, האמירה הוא הלשון שבו נאמרה המצוה בתורת הכתב, והדיבור הוא פי' המצוה שמסר בעל פה, שבו פי' המצוה באורך, ובכ"מ שאמר וידבר ה' אל משה לאמר, ר"ל במלת וידבר, שדבר עמו בארך והודיעו פרטי המצוה והלכותיה בע"פ, ובמלת לאמר ר"ל וכה אמר, שהוא הלשון שבו נאמרה תורת הכתב, ועוד יש שני ענינים,

  • א) טעמי המצות וסודם,
  • ב) ענינים מקובלים שהם סודות וצפונות, כמו סתרי תורה ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, ובכל אחד כפלים לתושיה, כמ"ש אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם, ענינים רמים וגבוהים שנאמרו לאישים גדולי העם וחכמיהם, וענינים פשוטים שנאמרו להמון, והיה על תורת הפה שהיא רוב התורה שרובה על פה אמר "שמעו כי נגידים אדבר", שתורת הפה שבו דברתי בארך כל הלכות המצות ופרטיהן ופירושיהם שזה מצויין במלת וידבר, הם נגידים, שהנגיד הוא הפוקד על העם וכן באו כפוקדים ומצוים לעשות, וכן כמו שהנגיד הוא הגדול והנכבד בעם כן כולם ענינים גדולים והלכות גדולות וקבועות, הנמסרים לנגידי העם ומוריהם, וזה נגד אליכם אישים אקרא, ובכ"ז "גם מפתח שפתי מישרים", שהשפה תציין הדבר הפשוט הנגלה, ומפתח השפה היא התחלת הדבור הפשוט שהוא מיוחד אל ההמון הבלתי מבינים דברים נגידים וגדולים, הוא ג"כ מישרים, שגדר המישרים הם דברי יושר המתקבלים אל השכל אשר כל אדם חזו בישרם ויבינו בם ביושר לבב:

ביאור המילות

(ו-ח) "אדבר, אמרי פי", עיין הבדלם בס' התו"ה ויקרא (סי' ג') באורך.

" נפתל, ועקש". הנפתל הוא יותר מן עקש, ובא אחריו, דור עקש ופתלתל. ובשלילה מוסיף שאין בם אף עקש:

 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שמעו" - פירוש, שמעו כל דבריי, אפילו פשטי תורה.

ואמר כאן שישה פסוקים, נגד:

  • מקרא,
  • ומשנה,
  • וגמרא,
  • ומדרשות,
  • ואגדות, שבאגדות הן ב':
    • מוסר,
    • וסודות.

ואמר כאן נגד מקרא:

"כי נגידים אדבר", כלומר כי דבריי היו עם שרים. ודרך המדבר עם שר, שאינו מדבר דברים מיותרים, אלא כל דיבור ודיבור הוא לצורך גדול, כן על כרחך דברי.

והיינו, שכל הדברים האלה דיבר עם משה ואהרן, אך לישראל היה באמירה, כמו שנאמר (שמות ו י): "וידבר ה' אל משה לאמור", וכמו שפירשתי למעלה.

ועוד: "כי נגידים אדבר" - כל דבריי הם שרים ונגידים, ולכן שמעו כל דבריי.

"ומפתח שפתיי מישרים" - כלומר, כמו שנאמר (יהושע י יג): "על ספר הישר", ואמרו (עבודה זרה כה ב): "זה בראשית גו'", "ומפתח שפתיי", שהוא התחלת התורה, והוא נקרא ישר.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נגידים" - ר"ל דברים חשובים ונכבדים.

"ומפתח שפתי" - מה ששפתי פותחים לדבר המה דברים מישרים. וכפל הדבר במ"ש.

מצודת ציון

"נגידים" - שרים וחשובים.

<< · מ"ג משלי · ח · ו · >>