ביאור:משלי ח לה
משלי ח לה: "כִּי מֹצְאִי מצאי[מָצָא] חַיִּים, וַיָּפֶק רָצוֹן מה';"
תרגום מצודות: כי מוצאי מצא חיים, ויפק (יוציא) רצון מה' - ה' יהיה מרוצה לו -
תרגום ויקיטקסט: "- כי מי שמוצא אותי (החכמה), מוצא חיים, ומפיק שביעות רצון, אהבה וחיבה מה' - כי ה' אוהב אותי;"
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ח לה.
דקויות
[עריכה]הפיק = הוציא; רצון = חפץ-לב או אהבה או פיוס. ניתן לפרש את הביטוי לפי כל אחת משלושת המשמעויות:
1. רצון = חפץ לב (כמו בלשון ימינו): מי שלומד חכמה, עושה מעשים טובים ונושא אישה טובה - ממלא בכך את רצון ה', וזוכה שה' עוזר לו להפיק = להוציא לפועל את רצונותיו האישיים.
2. רצון = אהבה וחיבה: חכמה, מעשים טובים ונישואין מעוררים את חיבת ה' ויחסו החיובי, גם כלפי העושה עצמו וגם כלפי עם ישראל והעולם כולו: "מוציא מן הקב"ה נחת רוח, להביא טובה לישראל ולעולם" (רש"י על משלי יב2).
3. רצון = פיוס והפסקת הכעס: מי שלומד חכמה, עושה מעשים טובים או מתחתן, זוכה שה' משלים עמו ומוחל לו על עוונותיו (לגבי חכמה ומעשים טובים, נאמר בפסוק אחר בספר משלי "בחסד ואמת יכופר עוון"; לגבי נישואין, נאמר בתלמוד שמי שמתחתן כל עוונותיו מחולים, כמו תינוק שנולד).
הקבלות
[עריכה]בספר משלי יש שלושה פסוקים עם הביטוי "הפיק רצון מה'":
- (משלי ח לה): "כִּי מֹצְאִי מצאי[מָצָא] חַיִּים, וַיָּפֶק רָצוֹן מה'" - הדוברת בפרק זה היא החכמה, והיא אומרת "מי שחיפש ומצא אותי (כלומר, התאמץ ומצא חכמה) מפיק רצון מה'".
- (משלי יב ב): "טוֹב יָפִיק רָצוֹן מה', וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ" - איש טוב, העושה מעשים טובים, מפיק רצון מה', ואיש שזומם לעשות מעשים רעים גורם לה' להרשיע את העולם*.
- (משלי יח כב): "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, וַיָּפֶק רָצוֹן מה'" - איש שמצא את האישה שחיפש, מצא דבר טוב - מצא את החצי השני שמשלים אותו, והוא מפיק רצון מה', שהרי ה' אמר "לא טוב היות האדם לבדו"*.
כשנולד ילד, נוהגים לברך את הוריו "שתזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים": שלושת הפסוקים מתאימים בדיוק לשלושת חלקי הברכה: תורה (= חכמה), מעשים טובים (= טוב), וחופה (= מצא אשה)! אם כך, משמעות הברכה היא, שהילד החדש יזכה לשלושת הדברים שיעזרו לו להפיק רצון מה'.
אולם הסדר בברכה (חופה לפני מעשים טובים) שונה מהסדר בספר משלי (מעשים טובים לפני חופה):
הסדר בברכה מתאים לעדות ולתקופות שבהן נהוג לשדך את הילדים עוד לפני שהם מגיעים לגיל מצוות (כמתועד למשל בספר "תהילה" לש"י עגנון), כך שחגיגת החתונה וחגיגת בר-המצוה ובת-המצוה נערכות יחד, ולכן הילד מגיע "לחופה" עוד לפני שהוא מתחייב במצוות "ובמעשים טובים";
והסדר בספר משלי מתאים יותר למקובל ברוב עם ישראל בימינו, הנוהגים להתחתן בגיל מאוחר יחסית, ומספיקים לעשות הרבה "מעשים טובים" עוד לפני שמגיעים "לחופה".
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/08-35