קטגוריה:משלי ח יג

<< | ספר משלי • פרק ח' • פסוק י"ג | >>

מהדורת הכתיב:

יראת יהוה שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפכות שנאתי.

המהדורה המנוקדת:

יִרְאַת יְהֹוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי.

המהדורה המוטעמת:

יִ֥רְאַ֣ת יְהֹוָה֮ שְֽׂנֹ֫את־רָ֥ע
גֵּ֘אָ֤ה וְגָא֨וֹן ׀ וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

יִֽרְאַ֣ת יִֽרְאַ֣ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 3374
מורפ': HNcfsc יְהוָה֮ יְהוָה֮ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp שְֽׂנֹ֫את שְֽׂנֹ֫את - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: 8130
מורפ': HVqc רָ֥ע רָ֥ע - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 7451 b
מורפ': HAamsa גֵּ֘אָ֤ה גֵּ֘אָ֤ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1344
מורפ': HNcfsa וְגָא֨וֹן וְ - ו' החיבור
גָא֨וֹן - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/1347
מורפ': HC/Ncmsa׀ וְדֶ֣רֶךְ וְ - ו' החיבור
דֶ֣רֶךְ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/1870
מורפ': HC/Ncbsa רָ֭ע רָ֭ע - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 7451 b
מורפ': HAamsa וּפִ֨י וּ - ו' החיבור
פִ֨י - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: c/6310
מורפ': HC/Ncmsc תַהְפֻּכ֬וֹת תַהְפֻּכ֬וֹת - שם עצם, נקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: 8419
מורפ': HNcfpa שָׂנֵֽאתִי שָׂנֵֽאתִי - פועל, קל, עבר, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 8130
מורפ': HVqp1cs׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

יִֽרְאַ֣ת מונח (משרת, דרגא 5) יְהוָה֮ צינור (משנה, דרגא 3)

שְֽׂנֹ֫את עולה ויורד (מלך, דרגא 2) רָ֥ע מרכא (משרת, דרגא 5)

גֵּ֘אָ֤ה מהפך מוצנר (משרת, דרגא 5) וְגָא֨וֹן אזלא לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)

וְדֶ֣רֶךְ מונח (משרת, דרגא 5) רָ֭ע דחי (משנה, דרגא 3)

וּפִ֨י קדמא (משרת, דרגא 5) תַהְפֻּכ֬וֹת שופר עילוי (משרת, דרגא 5) שָׂנֵֽאתִי סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

יִרְאַת יְהוָה החכמה קשורה ליראת ה', שְׂנֹאת רָע החכמה קשורה לשנאת רע,

גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת דיבור הפכפך שָׂנֵאתִי.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"יראת ה' שנאת רע" - זהו המוסר שהחכמה מכרזת לבריות

רלב"ג

עריכה

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

ויצטרך לו גם כן שימצא יראת ה', רוצה לומר לקיחת המוסר במדות, ויצטרך לו עוד לשנא רע כדי שיתרחק מדרכיו וישנא מדת הגאוה כי היא מסירה השלימות מהאדם וישנא דרך רע בדעות ודברים המציעים שרשים כוזבים כי אלו ימנעו ממצוא החכמה לפי שהמעיין ירצה להמשיך המאמרים במה שאחר ההתחלות באופן שהוצעו ההתחלות וירצה להמשיך תמיד לשמרם וזה יביאהו לטעות בהם:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"גאה וגאון" - שניהם ענין גאוה.

מצודת דוד

"יראת ה'" - תוכן יראת ה' היא לשנוא את הרע, והם הגאות ודרכי עבירה והמהפך אמרי פיו ממחשבות לבו.

"שנאתי" - ר"ל את כל אלה שנאתי גם אני.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"יראת ה'", וכבר התבאר כי יראת ה' ראשית דעת (למעלה א' ז') שבאשר התחלות החכמה לא יודעו במופת, א"א לבא בם לכלל דעת שידע אותה בידיעה ברורה רק ע"י המוסר ויראת ה', שע"י יקבע בלבו להאמין ולעשות כחקי החכמה שנקבעו מה', וא"א שיגיע ע"י מזימות ומחשבות עמוקות בחכמה לכלל דעת, רק ע"י שיקדם לה יראת ה', וכבר התבאר ג"כ (שם פסוק ב') במ"ש לדעת חכמה ומוסר שא"א להגיע בחכמה לכלל דעת רק ע"י המוסר שהיא יראת ה', כי באשר חקי החכמה הם סותרים אל טבע לב האדם שמטבעו להעלות על לבו ציורים רעים שהם הפך החכמה ויש להם מלחמה עם חקי החכמה, ובשגם בעת ימשלו בנפשו ציורי הגאוה, שעי"ז יהיה חכם בעיניו, שע"י גאותו ידמה בלבו כי יצרי לבבו הם חקי החכמה וראוי ללכת בהם, והוא ילך הפך מחקי החכמה, וא"א שישיג דעת חכמה רק ע"י יראת ה', ועז"א כי יש תקנה להשקיט שאון גלי הנפש וציוריה הרעים ע"י יראת ה' מוסר חכמה, כי יראת ה' שנאת רע גאה וגאון, ועת תמשול היראה בלבבו ילבש ענוה ויכנע לפני חקי החכמה הנתונים מה' והציורים הרעים כמו ציורי קנאה ותאוה ימחו מלבו ע"י היראה, אולם כבר אמרו אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה, כי היראה לבדה לא תועיל מאומה, שאם יודע חקי החכמה אף שיש בלבו יראת ה', לא ילך בחקי החכמה מפני דרך רע ופי תהפוכות, ר"ל מפני שכבר הנהיג נפשו אל מנהגים שהם הפך ממנהגי החכמה, כי האדם בנערותו ימשלו בלבו ציורים הרעים ונעשו אזרחיים בנפשו, ועשו להם שם דרך סלולה, עליהם ילכו כל מחשבותיו ופעולותיו, וגם כחות השכל והבינה ידבר פי תהפוכות ר"ל יחוקקו להם חקים כפי ציורי התאוה המושלים בנפשו שהם הפך מן החכמה, וזה נקרא פי תהפוכות שפה מרמז על החכמה, אבל ע"י שתלוה החכמה אל היראה ינצל מכל זה, "כי דרך רע ופי תהפוכות שנאתי", שהם שנואי החכמה, שהיא תוליכהו בדרך טוב ותדבר בפי חכמה, וכאשר תלוה עמה היראה שהיא תכניע גאון וגאות הנפש וציורה הרעים, אז ימצא דעת חכמה ויקבעו בלבו בדעת ברורה: