ערכי לשון הקודש - אהב
לא בדוק
- "וישׂראל אָהַב את יוסף" (בראשית לז ג), "כאשׁר אָהֵב אביו" (בראשית כז יד), "כי אֲהֵבְךָ ואת ביתך" (דברים טו טז), "וַיֶּ ֽאֱהַב יצחק את עשׂו" (בראשית כה כח), "לזרע אברהם אֹהַבְךָ" (דברי הימים ב כ ז),
- כמו: "בֹּרַ ֽאֲךָ יעקב" (ישעיהו מג, א), "חמור שֹׂנַ ֽאֲךָ" (שמות כג, ה), "אשׁר אנכי שֹׁלֵ ֽחֲךָ" (שמואל א כא, ג), "אָהֲבוּ הֵבוּ" (הושע ד יח),
- אבל "הֵבוּ" משרש יהב, כמו שאני עתיד לבארו במקומו בעזרת השם,
- "אֶהֲבוּ את י"י" (תהלים לא כד), "אני אֹהַבַי אֵהַב ומשׁחרי ימצאנני" (משלי ח יז), "וָאֹהַב את־יעקב" (מלאכי א ב).
- והנפעל "הַנֶּ ֽאֱהָבִים והנעימים" (שמואל ב א כג).
- והפועל הכבד "ורדפה את מְאַהֲבֶיהָ" (הושע ב ט), "תְּאֵ ֽהֲבוּ פתי" (משלי א כב), והצרי במקום פתח.
- והשם "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה" (שיר השירים ב ז), "אם יתן אישׁ את כל הון ביתו בָּאַהֲבָה" (שיר השירים ח ז), "נפלאתה אַהֲבָ ֽתְךָ לי" (שמואל ב א כו);
- אבל "לְאַ ֽהֲבָה את י"י אלֹהיך" (דברים יט ט), "בְּאַ ֽהֲבָתוֹ אותה" (בראשית כט כ), מקור בתוספת ה"א.
- והשם בלשון זכר "אַהַב", וקבוצו "אילת אֲהָבִים" (משלי ה יט).
- ומשקל אחר, "נתעלסה בָּאֳהָבִים" (משלי ז יח), האל"ף בקמץ חטף. והנפרד "אֹהֶב" בפלס "אֹהֶל",
- וכל שהם מעיקר זה ענינם ידוע.[* 1]
- "אני אהבי אהב" (משלי ח, יז); "אהבו את ה׳" (תהלים לא, כד); "ויאהב יעקב את רחל" (בראשית כט, יח); לשון ידידות המה.
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: אהב
הערות שוליים
- ^ א"א תמהתי למה לא הביא "האחת אֲהוּבָה" (דברים כא טו), וממנה נאמר בלשון רבים "אהובים", כמו שכתב רבי אברהם אבן עזרא שיש הפרש בין אוהבי ובין אהובי. עיין בישעיהו סימן מ"א.[1]
- ^ ובפירוש אבן־עזרא שם.