קטגוריה:הושע ד יח
סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה.
סָר סׇבְאָם הַזְנֵה הִזְנוּ אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן מָגִנֶּיהָ.
סָ֖ר סׇבְאָ֑ם הַזְנֵ֣ה הִזְנ֔וּ אָהֲב֥וּ הֵב֛וּ קָל֖וֹן מָגִנֶּֽיהָ׃
סָ֖ר סָ֖ר - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5493
מורפ': HVqp3ms סָבְאָ֑ם סָבְאָ֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 5435
מורפ': HNcmsc/Sp3mp הַזְנֵ֣ה הַזְנֵ֣ה - פועל, הפעיל, מקור מוחלט
צורת יסוד: 2181
מורפ': HVha הִזְנ֔וּ הִזְנ֔וּ - פועל, הפעיל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: 2181
מורפ': HVhp3cp אָהֲב֥וּ אָהֲב֥וּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: 157
מורפ': HVqp3cp הֵב֛וּ הֵב֛וּ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 157
מורפ': HVqv2mp קָל֖וֹן קָל֖וֹן - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 7036
מורפ': HNcmsa מָגִנֶּֽיהָ מָגִנֶּֽי - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך
הָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 4043
מורפ': HNcbpc/Sp3fs׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
סָ֖ר טפחא (מלך, דרגא 2)
סָבְאָ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
הַזְנֵ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) הִזְנ֔וּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
אָהֲב֥וּ מרכא (משרת, דרגא 5) הֵב֛וּ תביר (משנה, דרגא 3)
קָל֖וֹן טפחא (מלך, דרגא 2)
מָגִנֶּֽיהָ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
סָר סָבְאָם גם כשסר יינם מעליהם והם מתפכחים הַזְנֵה הִזְנוּ. אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן הם רוצים (הֵבוּ מלשון הזמנה, כמו "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל" - בראשית יא ד) דברי קלון (כינוי לע"ז) מָגִנֶּיהָ מנהיגיה.
פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
"אהבו הבו קלון" - הזמינו להם קלון הבו לשון הזמנה כמו הבה נרדה (בראשית יא) הבה נבנה (שם) הבה נתחכמה (שמות א)
"מגניה" - שריה ומלכיהמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"סר" - מלשון הסרה
"סבאם" - כן יקראו הדברים המשכרים כמו סבאך מהול במים (ישעיהו א')
"הבו" - ענין נתינה כמו הבו שכרי (זכריה יא)
"קלון" - ענין בזיון
"מגניה" - מלכיה
מצודת דוד
"אהבו הבו קלון מגניה" - המלכים יקראו מגינים כי הם למגן ומחסה אל העם וכן כי לה' מגננו (תהלים פט) והוא מקרא מסורס והראוי מגניה אהבו קלון הבו ור"ל מלכי ישראל אהבו הקלון הזה והם נתנו אותו אל העם ר"ל הם הסיתום אל היין ואל העבודת כוכבים והמה דברו קלון ובזיון
"סר סבאם" - מיד כשסר מעליהם שכרות היין אז עסקו בזנות עכו"ם וכל היום או הם שכורים או עובדים עכו"םמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) חסרון השכרות, "שסבאם סר" ויוצא מדרך הרגיל,
- ב) חסרון הזנות והע"ז שלא לבד שזונים בעצמם, כי גם "הזנה הזנו" שמסיתים אחרים לזנות ולע"ז,
- ג) שהם אהבו "(קלון) והבו קלון", הם עצמם אוהבים קלון דברים נקלים ומבוזים ונותנים קלון להדבק בם:
ביאור המילות
"סר". מענין סורי הגפן, סר וזעף, שכרותם יוצא מדרך הרגיל:
"והזנה", פעל יוצא (כנ"ל פסוק י'):
ושם מגניה. הוא נושא המאמר, שכן דרך החוזה הזה במליצותיו ולהעמיד נושא המאמר לבסוף (כמ"ש לקמן ח' ו', י"ב ט"ו), ובא הכנוי בלשון נקבה על הכנסיה, שדמה אותה לפרה (פט"ז) וכן צרר רוח אותה בכנפיה, ר"ל את כלל הכנסיה:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "הושע ד יח"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.