מצודות על הושע ד
<< · מצודות על הושע · ד · >>
פסוק א
מצודת דוד
"כי אין אמת" - שהרי אין בארץ לא אמת ולא חסד ואין מי נותן לב לדעת את אלהים
"כי ריב לה'" - אשר המקום יתוכח עם ישראל יושבי הארץ וכאלו יאמר הלא נתתי להם הארץ על מנת שישמעו אלי והואיל ואינם שומעים מה להם לשבת בארץפסוק ב
מצודת דוד
"פרצו" - ר"ל פרצו גדר ומשמרת התורה
"ודמים" - הרבו לשפוך דם עד שנגעו דמי הרוג זה בדמי הרוג זה
"אלה וכחש" - נשבעים ומשקרים בשבועתם
מצודת ציון
"אלה" - ענין שבועה
"וכחש" - שקר
"פרצו" - ענין שבר הגדרפסוק ג
מצודת דוד
"תאבל" - תשחת הארץ ותכרת כל היושב בה גם בחית וגו' תהיה הכריתה וגם דגי הים יאבדו לא תשאר מה בארץ והוא ענין גוזמא והפלגה
מצודת ציון
"תאבל" - ענין השחתה כמו אבלה נבלה הארץ (ישעיהו כ"ד)
"ואומלל" - ענין כריתה כמו כי אמלל אני (תהלים ו')
"ואספו" - ענין כליון ואבדון כמו אסף אסיפם (ירמיהו ח')פסוק ד
מצודת דוד
"ועמך" - מאמר המקום אל הנביא הנה בני עמך המה כעדת קרח שהיו מריבים עם אהרן הכהן ואמר כמוכיחים ומדוע תתנשאו וגו' והמה עשו הרע
"אך איש וגו'" - באמת שום איש אל יריב עם חבירו ולא יוכיחנו כי כולם עושים הרע ומה להם להוכיח לזולתם
מצודת ציון
"אך" - תרגם יונתן ברם ר"ל באמת וכן אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כ"ט)
"ירב" - מלשון מריבהפסוק ה
מצודת דוד
"וכשלת היום" - לכן תכשל באור היום וגם נביא השקר המיועד לך טובה יכשל גם הוא עמך כמו הנכשל בחשכת הלילה ואכריתה כל הכנסיא שלך
מצודת ציון
"ודמיתי" - ענין כריתה כמו ער מואב נדמה (ישעיהו ט"ו)
"אמך" - הכנסיהפסוק ו
מצודת דוד
"ותשכח" - על ששכחת את התורה אשכח גם אני את בניך ולא אושיע להם
"כי אתה" - על הכהן ללמד כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב) ולכן אמר הואיל ואתה הכהן מאסת את הדעת ולא למדת את העם לכן גם אני אמאס אותך מלכהן לי
"נדמו עמי" - הנה עמי נכרתו על כי לא ידעו אותיפסוק ז
מצודת דוד
"כרובם" - כפי מה שאני מוסיף לגדלם כן מוסיפים הם לחטוא לי לכן אחליף כבודם בקלון ר"ל בתמורת הכבוד אתן להם קלון
מצודת ציון
"כרובם" - ענין גדולה כמו כי רבה היא (אסתר א')
"בקלון" - מלשון קלות ובזיון
"אמיר" - מלשון תמורה וחלוףפסוק ח
מצודת דוד
"ואל עונם ישאו נפשו" - כ"א מהכהנים נושא נפשו ר"ל מצפה לעון העם לאמר מתי יחטא ויביא חטאת
"חטאת עמי יאכלו" - ר"ל אינם אוחזים בדין כהונה ללמד את העם ורק אוחזים בכהונה לאכול בשר חטאת עמי
מצודת ציון
"ישאו נפשו" - זה הלשון יאמר על המצפה לדבר מה וכן מנשאים את נפשם (ירמיהו כ"ב)פסוק ט
מצודת דוד
"והיה" - לכן יהיה כעם ככהן שניהם ישוו בפורענות הואיל וגם הכהנים השחיתו
"ופקדתי עליו" - על כל אחד אזכור דרכיו וגמול מעשיו אשיב לו
מצודת ציון
"ופקדתי" - ענין זכרון
"ומעלליו" - מעשיופסוק י
מצודת דוד
"לשמור" - מלשמור
"ולא יפרצו" - לא יתרבו בבנים ובבנות
"ולא ישבעו" - כי תבא המארה במעיים
"הזנו" - לכל בעילתם קורא זנות הואיל והמה במחשבה רעה לא לקיים מצות ה'
מצודת ציון
"יפרצו" - ענין התחזקות הרבוי וכן פרצו לרוב (דברי הימים א' ד')פסוק יא
מצודת דוד
"זנות" - טרדת הזנות ושכרות היין הישן והחדש כ"א מהם יקח לב הכהן ר"ל יטריד שכלו כאלו ישאר בלא לב להבין ולהורות את העם
מצודת ציון
"ותירוש" - הוא היין החדשפסוק יב
מצודת דוד
"רוח זנונים" - רצון זנות עבודת כוכבים התעה אותם מדרך השכל ולכן זנו מתחת אלהיהם
"ומקלו" - צלם העשוי מן המקל וכפל הדבר במ"ש
"בעצו ישאל" - שואל עתידות בצלם העשוי מעץ
מצודת ציון
"בעצו" - מלשון עץ
"ומקלו" - מטה עץ
"התעה" - מלשון תועהפסוק יג
מצודת דוד
"על כן" - הואיל והאנשים יוצאים על ההרים לזבוח לעבודת כוכבים לכן מצאו הבנות והכלות מקום לזנות כי אין רואה
"יזבחו" - אל עבודת כוכבים
"כי טוב צלה" - כי כ"א מהם צלה טוב כי הוא מרובה בענפים וטוב לעמוד תחתיו
מצודת ציון
"אלון ולבנה ואלה" - שמות אילנותפסוק יד
מצודת דוד
"ועם לא יבין ילבט" - ר"ל והואיל והם עם אשר לא יבין לכן ילבט ויכשל
"יזבחו" - זבחי שמחה לאכול עמהן
"לא אפקוד" - לא אזכור על בנותיכם אשר תזנינה לשלם להן גמול וכן על כלותיכם ופי' כי הן לומדת מאביהן כי הם ילכו עם הזונות ויפרדו מן האנשים להתיחד עמהן
מצודת ציון
"יפרדו" - ענין הפרשה כמו הפרד נא מעלי (בראשית י"ג)
"הקדשות" - הזונות כמו לא תהיה קדשה (דברים כ"ג)
"ילבט" - ענין כשלון ויגיעה כמו ואויל שפתים ילבט (משלי י)פסוק טו
מצודת דוד
"ואל תשבעו" - אחר שאינכם עובדים לה' מה לכם לשבע בשמו כי לבד העובד את ה' ראוי לשבע בשמו כמ"ש ואותו תעבוד ובשמו תשבע (דברים ו) אבל מי שאינו עובדו ונשבע בו תחשב לבזיון
"בית און" - הוא בית אל ושם העמיד ירבעם את העגל ולכן כנהו לגנאי
"ואל תבואו הגלגל" - ר"ל לא היה לך לבא אל הגלגל מקום העבודת כוכבים כמ"ש וכל רעתם בגלגל (לקמן ט) וכאומר וכי על ידי יהודה באת הגלגל היה לך לשבת בית
"אם זונה וגו'" - אם ישראל זנו אחרי עבודת כוכבים אין בזה אשמה על יהודה עם שעל ידי שנלחמו עמהם נמנעו לבא לבית המקדש שהוא במלכות יהודה מ"מ לא הדיחם אחר העבודת כוכבים
מצודת ציון
"יאשם" - מלשון אשמהפסוק טז
מצודת דוד
"עתה" - לכן ארעם עתה ככבש הרועה במקום מרחב ומשוטט אנה ואנה לבקש עשב למאכלו ר"ל מעתה אצמצם השפעתם
"כפרה סוררה" - כמו הפרה האוכלת על האבוס הנה מרוב כל היא סוררת ומורדת ואינה רוצת למשוך בעול כן מרד ישראל בה' מרוב כל ומהשפעה מרובה
מצודת ציון
"סוררה" - ענין מרידה
"ירעם" - מלשון מרעה
"במרחב" - במקום רחבפסוק יז
מצודת דוד
"חבור" - הנה אפרים נתחבר הרבה אל העצבים לכן הנח לו ואל תוכיחו כי א"א להפרישו מהם
מצודת ציון
"עצבים" - כן יקראו העכו"ם על כי המה מעציבים לב עובדיהם קוראים להם ואינם עוניםפסוק יח
מצודת דוד
"אהבו הבו קלון מגניה" - המלכים יקראו מגינים כי הם למגן ומחסה אל העם וכן כי לה' מגננו (תהלים פט) והוא מקרא מסורס והראוי מגניה אהבו קלון הבו ור"ל מלכי ישראל אהבו הקלון הזה והם נתנו אותו אל העם ר"ל הם הסיתום אל היין ואל העבודת כוכבים והמה דברו קלון ובזיון
"סר סבאם" - מיד כשסר מעליהם שכרות היין אז עסקו בזנות עכו"ם וכל היום או הם שכורים או עובדים עכו"ם
מצודת ציון
"סר" - מלשון הסרה
"סבאם" - כן יקראו הדברים המשכרים כמו סבאך מהול במים (ישעיהו א')
"הבו" - ענין נתינה כמו הבו שכרי (זכריה יא)
"קלון" - ענין בזיון
"מגניה" - מלכיהפסוק יט
מצודת דוד
"צרר רוח" - ר"ל הרוח קשר את עצמו אל העדה בכנפיה להוליכם מהר בגולה ואז יבושו מן הזבחים שעשו אל העבודת כוכבים כי לא ימצאו בהם עזר ורק המה לבושת ולכלימה
מצודת ציון
"צרר" - ענין קשירה כמו מי צרר מים (משלי ל)
"בכנפיה" - מלשון כנף והמשילה לעוף שהרוח נושאה
<< · מצודות על הושע · ד · >>