מ"ג הושע ד יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג הושע · ד · יט

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
צָרַ֥ר ר֛וּחַ אוֹתָ֖הּ בִּכְנָפֶ֑יהָ וְיֵבֹ֖שׁוּ מִזִּבְחוֹתָֽם׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

עוֹבְדֵי רַבְרְבֵיהוֹן לָא תַקְנִין כְּמָא דְלֵית אֶפְשַׁר לְמֵיצַר רוּחַ בְּכָנָף כְּעַן אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן סָנְאָה וְיִבְהֲתוּן מֵאֱגוֹרֵי טַעֲוָתְהוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"צרר רוח אותה בכנפיה" - נדבק הרוח בכנפיה כעוף הזה שאין הרוח מניחתו לשכון עד שמוליכו למרחוק כן יבואו האויבים עליהם ויגלום בגולה ואז "יבשו מזבחותם" - מזבחי תועבותם שאין פונים אליהם כאשר יאמר חטא חטאה כן יאמר זבח זבחה מן המקומות שהיו זובחים שם וכן ת"י מאיגורי תועבתהון מדרש תנחומא מצאתי לשון אגדות כאד' המאיים על איש המקניטו חייך שאני צורר לך בכנפיך כך המקרא הזה מאיים על ישראל קנאתי קשורה וחמתי להנקם באחרית ויבושו ממעשיהם

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"צרר רוח" - ר"ל הרוח קשר את עצמו אל העדה בכנפיה להוליכם מהר בגולה ואז יבושו מן הזבחים שעשו אל העבודת כוכבים כי לא ימצאו בהם עזר ורק המה לבושת ולכלימה 

מצודת ציון

"צרר" - ענין קשירה כמו מי צרר מים (משלי ל)

"בכנפיה" - מלשון כנף והמשילה לעוף שהרוח נושאה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"צרר רוח", והרוח הזה שהוא רוח שכרות ורוח זנונים ורוח רעה ובוז, "צרר את העוף הזה בכנפיו" ונושאהו למעלה לעוף מארצו אל אשור ומצרים, כמ"ש לקמן (ז' י"ב) כעוף השמים אורידם, ועי"כ "יבושו מזבחותם" שזבחו אל העגלים:

 

<< · מ"ג הושע · ד · יט