מ"ג הושע ד יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
סָר סָבְאָם הַזְנֵה הִזְנוּ אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן מָגִנֶּיהָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
סָ֖ר סׇבְאָ֑ם הַזְנֵ֣ה הִזְנ֔וּ אָהֲב֥וּ הֵב֛וּ קָל֖וֹן מָגִנֶּֽיהָ׃
תרגום יונתן
רש"י
"אהבו הבו קלון" - הזמינו להם קלון הבו לשון הזמנה כמו הבה נרדה (בראשית יא) הבה נבנה (שם) הבה נתחכמה (שמות א)
"מגניה" - שריה ומלכיהמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"אהבו הבו קלון מגניה" - המלכים יקראו מגינים כי הם למגן ומחסה אל העם וכן כי לה' מגננו (תהלים פט) והוא מקרא מסורס והראוי מגניה אהבו קלון הבו ור"ל מלכי ישראל אהבו הקלון הזה והם נתנו אותו אל העם ר"ל הם הסיתום אל היין ואל העבודת כוכבים והמה דברו קלון ובזיון
"סר סבאם" - מיד כשסר מעליהם שכרות היין אז עסקו בזנות עכו"ם וכל היום או הם שכורים או עובדים עכו"ם
מצודת ציון
"סר" - מלשון הסרה
"סבאם" - כן יקראו הדברים המשכרים כמו סבאך מהול במים (ישעיהו א')
"הבו" - ענין נתינה כמו הבו שכרי (זכריה יא)
"קלון" - ענין בזיון
"מגניה" - מלכיהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) חסרון השכרות, "שסבאם סר" ויוצא מדרך הרגיל,
- ב) חסרון הזנות והע"ז שלא לבד שזונים בעצמם, כי גם "הזנה הזנו" שמסיתים אחרים לזנות ולע"ז,
- ג) שהם אהבו "(קלון) והבו קלון", הם עצמם אוהבים קלון דברים נקלים ומבוזים ונותנים קלון להדבק בם:
ביאור המילות
"סר". מענין סורי הגפן, סר וזעף, שכרותם יוצא מדרך הרגיל:
"והזנה", פעל יוצא (כנ"ל פסוק י'):
ושם מגניה. הוא נושא המאמר, שכן דרך החוזה הזה במליצותיו ולהעמיד נושא המאמר לבסוף (כמ"ש לקמן ח' ו', י"ב ט"ו), ובא הכנוי בלשון נקבה על הכנסיה, שדמה אותה לפרה (פט"ז) וכן צרר רוח אותה בכנפיה, ר"ל את כלל הכנסיה: