ביאור:הושע ד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
א
שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי רִיב ויכוח, טענות לַיהוָה עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. כִּי אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ.
ב
אָלֹה וְכַחֵשׁ נשבעים לשקר וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ הפכו לנפוצים. פירוש אחר: ישראל הפכו לרשעים, פורצי גדר האמת (ראו "פָּרִיץ" ביחזקאל יח י והמפרשים שם), וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ מרוב רצח, דם ההרוגים יתערבב אחד בשני.
ג
עַל כֵּן תֶּאֱבַל תישחת הָאָרֶץ וְאֻמְלַל ייכרת כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ, בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם, וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ יכלו, ימותו.
ד
אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב וְאַל יוֹכַח אִישׁ אל יוכיח את חבירו, כי גם הוא עושה רע כמוהו, וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן רבים עם הכוהנים, המורים שלהם.
ה
וְכָשַׁלְתָּ פנייה לישראל הַיּוֹם ביום, וְכָשַׁל גַּם נָבִיא נביא שקר שלך עִמְּךָ לָיְלָה בלילה, וְדָמִיתִי אִמֶּךָ אכרית, אבטל את אם האומה.
ו
נִדְמוּ נכרתו עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת בחוסר אחריות, כִּי אַתָּה ה' פונה לכהן הַדַּעַת מָאַסְתָּ אתה אשם בכך, כי מאסת בתפקידך ללמד תורה את העם, (ואמאסאך) וְאֶמְאָֽסְךָ ולכן גם אני אמאס בך מִכַּהֵן לִי. וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ - אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ ולכן כעונש, אשכח לדאוג לשלום בניך גַּם אָנִי.
ז
כְּרֻבָּם ככל שגדלו ורבו (הכהנים) - כֵּן חָטְאוּ לִי. כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר.
ח
חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ הכהנים אוכלים את קרבנות ישראל, וְאֶל עֲוֺנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ מצפים שישראל יחטאו, כדי שיביאו קרבן.
ט
וְהָיָה כָעָם כפי שהעם חוטא, כך גם - - כַּכֹּהֵן. וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו, וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ.
י
וְאָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ, הִזְנוּ וְלֹא יִפְרֹצוּ יתרבו בבנים, כִּי אֶת יְהוָה עָזְבוּ לִשְׁמֹר מלשמור את מצוותיו.
יא
זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב ימשוך את ליבם (ובפרט לחגיגות ע"ז הכוללות זנות ושכרות.
יב
עַמִּי בְּעֵצוֹ פסל העשוי מעץ (או מקל המשמש להגרלה וחיזוי העתיד) יִשְׁאָל, וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ הם יפנו לע"ז כדי לקבל תשובות, כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה התעתה אותם וַיִּזְנוּ מִתַּחַת מלשרות תחת שכינת אֱלֹהֵיהֶם.
יג
עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ, וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ, תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ הצל של עצים אלו משובח. עַל כֵּן בהשפעת מנהגי הגויים שאתם מאמצים תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה.
יד
לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם לא אשגיח על מעשי הבנות (כי הוריהם חטאו לא פחות) כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ אביהן פורשים מהציבור כדי להתחבר לזונות וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ. וְעָם לֹא יָבִין אשר לא יבין את חומרת מעשיו?? יִלָּבֵט יכשל.
טו
אִם אם כי זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אחרי עגלי הזהב שהציב ירבעם - אַל יֶאְשַׁם אז לפחות שלא יתפשטו המנהגים הרעים ל- יְהוּדָה, וְאַל תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן מקומות עבודה זרה (בֵּית אָוֶן סמוכה לבית אל: "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ הָעַי אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל" - יהושע ז ב ויש מפרשים ש"בֵּית אָוֶן" הוא כינוי גנאי לבית אל, בגלל העבודה זרה שהיתה בה, אחד מעגלי הזהב של ירבעם - כפי שמופיע גם בעמוס ה ה: "הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה, וּבֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן"), וְאַל תִּשָּׁבְעוּ לשקר: "חַי יְהוָה".
טז
כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה מורדת (כביכול מסירה את העול מעליה ומסרבת לחרוש את השדה) סָרַר יִשְׂרָאֵל. עַתָּה לכן עכשיו יִרְעֵם יְהוָה ה' ירעה אותם כְּכֶבֶשׂ בַּמֶּרְחָב כמו כבש בודד בשדה רחב, כצאן אובדת.
יז
חֲבוּר עֲצַבִּים נצמד לפסלים אֶפְרָיִם - הַנַּח לוֹ מלהוכיחו, כי לא יועיל.
יח
סָר סָבְאָם גם כשסר יינם מעליהם והם מתפכחים הַזְנֵה הִזְנוּ. אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן הם רוצים (הֵבוּ מלשון הזמנה, כמו "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל" - בראשית יא ד) דברי קלון (כינוי לע"ז) מָגִנֶּיהָ מנהיגיה.
יט
צָרַר יקשור, יארוז רוּח אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ רוח תישא בכנפיה את ממלכת ישראל לגלות, וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם ואז הם יתביישו בזבחים שהקריבו לע"ז.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
"* עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ" (פסוק ג) - בדומה ל: "אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ, אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל" (ישעיהו כד ד), בשני הפסוקים, לפי רוב המפרשים, משמעות המילים הוא הרס ולא תחושת צער.
- "וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן" (פסוק ד) - ציטוט דברי ה' להושע בכעס, כאומר: "העם שלך חטא". כמו בשמות לב ז: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ"
- "אָהֲבוּ הֵבוּ" (פסוק יח) - ניתן גם לפרש כמילה אחת המוכפלת לחיזוק, כמו "הַזְנֵה הִזְנוּ" באותו פסוק. כך גם "פְּקַח קוֹחַ" (ישעיהו סא א) ו-"יִרְחַק חֹק" (מיכה ז יא) ועוד
- "אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה" (יג):
| אלה |
| לבנה |
| אלון |
דרשות על פסוקים בפרק
- "וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה" (פס' ה) -"וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: תַּלְמִיד חָכָם שֶׁסָּרַח - אֵין מְבַזִּין אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה' - כַּסֵּהוּ כַּלַּיְלָה" (מנחות דף צט:)
- "לְפִיכָךְ מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים בְּגָלוּי בְּבַיִת שֵׁנִי בִּטְּלוּ הַסַּנְהֶדְרִין אֶת מֵי הַמָּרִים, וְסָמְכוּ עַל הַכָּתוּב בַּקַּבָּלָה: "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה" וְגוֹ' (פס' יד): (רמב"ם הלכות סוטה ג יט)