ביאור:זכריה יא
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
| "גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן" (פסוק ג) - נפתולי הנהר בגאון הירדן (תצלום: זולטן קלוגר, 1937) |
א
פְּתַח לְבָנוֹן בית המקדש, הבנוי מעצי הלבנון דְּלָתֶיךָ את דלתיך בפני האויב, וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ.
ב
הֵילֵל בְּרוֹשׁ יילל עץ ברוש - כִּי נָפַל אֶרֶז, אֲשֶׁר אַדִּרִים ויילל על כי עצי ארז עצומים שֻׁדָּדוּ. הֵילִילוּ אַלּוֹנֵי בָשָׁן - כִּי יָרַד נפל יַעַר (הבצור) הַבָּצִיר המבוצר בחומת ארזים.
ג
קוֹל נשמע קול יִלְלַת הָרֹעִים - כִּי שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם תפארתם, הצאן המשובח שלהם (בדומה לפסוק בירמיהו כה לו: "קוֹל צַעֲקַת הָרֹעִים וִילְלַת אַדִּירֵי הַצֹּאן, כִּי שֹׁדֵד ה' אֶת מַרְעִיתָם").
אפשר גם לפרש: המעיל שלהם, או: מקום המרעה שלהם, שהוא כמו שופע עשב כמו אדרת, מעיל פרווה. קוֹל שַׁאֲגַת כְּפִירִים - כִּי שֻׁדַּד גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן מישור ההצפה של נהר הירדן, שטח מישורי מצידי הירדן המוצף לעיתים (כמו גאות) ולכן שופע בצמחיה ובחיות גדולות.
{ס}
ד כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהָי: "רְעֵה הנהג אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה את הצאן המיועד לשחיטה - משל לעם העתידים ליפול ביד האויב (כמפורט בפסוק ו). ה אֲשֶׁר קֹנֵיהֶן מי שירכוש מהצאן יַהֲרְגֻן וְלֹא יֶאְשָׁמוּ יהרוג את החיות מבלי תחושת אשמה, וּמֹכְרֵיהֶן יֹאמַר: 'בָּרוּךְ יְהוָה, וַאעְשִׁר אתעשר בזכות מכירת הצאן לשחיטה', וְרֹעֵיהֶם לֹא יַחְמוֹל עֲלֵיהֶן. ו כִּי לֹא אֶחְמוֹל עוֹד עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, נְאֻם יְהוָה. וְהִנֵּה אָנֹכִי מַמְצִיא מסגיר אֶת הָאָדָם - אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ וּבְיַד מַלְכּוֹ. וְכִתְּתוּ האויבים (וישראל הנלחמים אחד בשני) ישברו לרסיסים אֶת הָאָרֶץ וְלֹא אַצִּיל מִיָּדָם".
ז
וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה המיועד לשחיטה (כפי שה' ציווה אותי בפסוק ד) - לָכֵן עֲנִיֵּי לכנעני, לסוחרי הַצֹּאן. וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת: לְאַחַד קָרָאתִי 'נֹעַם מקל המכוון את הצאן בדרכי שלום', וּלְאַחַד קָרָאתִי 'חֹבְלִים מקל מכאיב, פוצע', וָאֶרְעֶה אֶת הַצֹּאן.
ח
וָאַכְחִד הסרתי אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים שלושת הרועים האחרים שרעו את הצאן איתי בְּיֶרַח בחודש אֶחָד, וַתִּקְצַר עייפה נַפְשִׁי בָּהֶם, וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה מאסה בִי.
ט
וָאֹמַר: "לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם! הַמֵּתָה תָמוּת, וְהַנִּכְחֶדֶת האובדת תִּכָּחֵד, וְהַנִּשְׁאָרוֹת תֹּאכַלְנָה אִשָּׁה אֶת בְּשַׂר רְעוּתָהּ".
י
וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי, אֶת 'נֹעַם', וָאֶגְדַּע אֹתוֹ, לְהָפֵיר אֶת בְּרִיתִי את הברית שכרת ה' עם העמים שלא יפגעו בצאנו אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת כָּל הָעַמִּים.
יא
וַתֻּפַר וכך תופר הברית בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֵּדְעוּ כֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן ר' פסוק ז הַשֹּׁמְרִים אֹתִי המשגיחים עלי כִּי דְבַר יְהוָה הוּא.
יב
וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אל בעלי הצאן ששימשתי כרועה שלהם (אם כי לא בהצלחה רבה): "אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם - הָבוּ שְׂכָרִי, וְאִם לֹא - חֲדָלוּ". וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי, שְׁלֹשִׁים כָּסֶף.
יג
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: "הַשְׁלִיכֵהוּ את הכסף שקבלת אֶל הַיּוֹצֵר בעל מלאכה (או: הממונה על האוצר), אֶדֶר הַיְקָר את שכר רעיית הצאן המשובח אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם הסרתי מעליהם (ר' פסוק ג), שהרגתי את צאנם". וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף, וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית יְהוָה, אֶל הַיּוֹצֵר כתרומה למקדש, ביד הַיּוֹצֵר.
יד
וָאֶגְדַּע אֶת מַקְלִי הַשֵּׁנִי, אֵת 'הַחֹבְלִים', לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה ובכך ששבר את שני המקלות, הפסיק להנהיג, וכך נוצרה אנרכיה, ונותקו הקשרים בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
{ס}
טו
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי: עוֹד קַח לְךָ כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִי בגדי רועה משוגע (כסמל למה שמנובא בפסוק הבא).
טז
כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ: הַנִּכְחָדוֹת הצאן האובדות - לֹא יִפְקֹד, הַנַּעַר שננערה ממקומה ואבדה - לֹא יְבַקֵּשׁ, וְהַנִּשְׁבֶּרֶת - לֹא יְרַפֵּא, הַנִּצָּבָה העומדת במקום ולא הולכת לחפש מרעה - לֹא יְכַלְכֵּל יחזק (ר' פסוק דומה ביחזקאל לד ד: "אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם, וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם, וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם, וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם", וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה הצאן המשובחת יֹאכַל, וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק את טלפי הצאן ישבור, כמו חיית טרף האוכלת גם מהעצמות.
{ס}
יז
הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל רועה השווא (המילים רֹעִי וכן עֹזְבִי הם צורת סמיכות בלשון פיוטית), עֹזְבִי העוזב, מזניח את הַצֹּאן - חֶרֶב כעונש תגיע מכת חרב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ עין ימין שלו. זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ, וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- בפירוש שטיינזלץ מודגש שלא ברור על איזו תקופה נאמרה הנבואה, אך ישנו סיכום נהיר של הפרק: מתוארת כאן מנהיגות אדישה לתפקידה, המנצלת את העם לצרכיה. כשמישהו – אולי הנביא – מנסה להנחות ולעצב את דרכי ההנהגה, את היחס בין מטה חובלים ומטה נועם, ניסיונותיו עולים בתוהו. הרועים הקטנים עוזבים את המנהיג, ואיש אינו מעוניין להמשיך הלאה. גם הרועה הראשי מסתלק, ונשארים רק רועי אליל המתיימרים להנהיג, אך אין הם אלא קבוצה של נצלנים. הצאן מופקר למלחמה פנימית ללא הנהגה.
- "קוֹל שַׁאֲגַת כְּפִירִים - כִּי שֻׁדַּד גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן" (פסוק ג) - גם בירמיהו הוזכר גאון הירדן בהקשר לאריות: "הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן" (מט, יט; נ, מד)
- "אַדִּרִים שֻׁדָּדוּ"\"שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם" (פסוקים א,ג) - לשון נופל על לשון. כך גם לגבי "אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם" בפסוק יג.
- "הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַיּוֹצֵר, אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם" (פסוק יג) - פסוק קשה שרבו בו הפירושים. ניתן להציע שאדר-אדרת כמעיל העשוי מצמר מסמל את עושרו של בעל הצאן, הנראה כלובש את הצאן הסובב אותו (רמז לפירוש זה מהדמיון אדר-עדר).
ראו גם
- "הֵילֵל בְּרוֹשׁ - כִּי נָפַל אֶרֶז" (פסוק ב) - מזכיר את אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר?
- "וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת: לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם, וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים" (פסוק ז) - ר' אזכור לכך בערך שיטת המקל והגזר