ביאור:זכריה ח

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג

---

ה' ישוב לציון, זקנים וילדים ימלאו את רחובותיה; יהיה שפע רב אם רק יקפידו על עשיית משפט אמת

א וַיְהִי דְּבַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר. ב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה קנאת אהבה (כמו לעיל א, יד) גְדוֹלָה, וְחֵמָה כעס כלפי אויביה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ. ג כֹּה אָמַר יְהוָה: שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָ͏ִם, וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלַ͏ִם - 'עִיר הָאֱמֶת', וְהַר יְהוָה צְבָאוֹת - 'הַר הַקֹּדֶשׁ'. {ס}

ד כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ מקל ההליכה שלו בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. ה וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. {ס}

ו כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי אם נראה הדבר כנבואה מופלאה בעיניהם של שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם אשר יהיה בימי הטובה שיבואו - גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא האם הדבר בלתי אפשרי גם לה'?! נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. {פ}

ז כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח, וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ שקיעת השמש, מערב. ח וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָ͏ִם. וְהָיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה. {ס}

ט כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם, הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד שדיברו אתכם ביום בו יוסד בֵּית יְהוָה צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת להתחיל להבנות. י כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם ימי בניית המקדש, שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה לא הספיק, המשכורת היתה נמוכה מיד (כי לא היתה ברכה בארץ), וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה מי שהשכיר בהמה לצורך עבודה, לא קיבל תשלום על כך, וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא ליוצא מהעיר ולנכנס אליה אֵין שָׁלוֹם ביטחון מִן הַצָּר, וַאֲשַׁלַּח שיסתי אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. יא וְעַתָּה אבל כעת לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. יב כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם זרעיכם (בניכם) יחיו בשלום, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם. וְהִנְחַלְתִּי אעניק אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה. יג וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם, בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל - כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה. אַל תִּירָאוּ, תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם. {ס}

מבואת בית הדין הרבני הגדול לשעבר בהיכל שלמה בירושלים

יד כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף כשהכעיסו אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, וְלֹא נִחָמְתִּי לא חזרתי בי, אלא הענשתי את אבותיכם - טו כֵּן שַׁבְתִּי שוב זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה. אַל תִּירָאוּ. טז אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שלם, על פי הצדק (או: משפט המביא שלום) שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. יז וְאִישׁ אֶת רָעַת על גרימת רעה ל- רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ. כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי, נְאֻם יְהוָה. {ס}

הצומות על החורבן יהפכו לימי שמחה

יח וַיְהִי דְּבַר יְהוָה צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר. יט כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי י"ז בתמוז (בו הובקעה העיר) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי ט' באב (נשרף המקדש) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי ג' בתשרי, צום גדליה (ר' בפרק הקודם, פסוק ה) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי י' בטבת (בו התחיל המצור) יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ ובתנאי שתאהבו את האמת והשלום (כי אם לא, יחזרו ימי אסון). {פ}

עמי העולם יעלו לציון כי ישמעו שה' עם עמו

כ כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: עֹד אֲשֶׁר עוד יגיעו ימים שבהם יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת. כא וְהָלְכוּ יֹשְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת עיר אחת לעיר שניה, לֵאמֹר: "נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת להתפלל אֶת פְּנֵי יְהוָה וּלְבַקֵּשׁ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת", "אֵלְכָה גַּם אָנִי כך יענו להם יושבי העיר השניה". כב וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלָ͏ִם, וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה. {ס}

כג כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף בקצה ביגדו של אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם. {ס}

<< · ביאור:זכריה · ח · >>

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• "שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן" (פסוק ג) - סביר להניח שהכוונה היא שה' ישוב לשכון בירושלים לאחר שתסתיים בניית המקדש, כפי שנכתב לעיל: "שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלַ͏ִם בְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ" (לעיל א, טז)

ראו גם

ערך בוויקיפדיה: האמת והשלום אהבו