ביאור:עמוס ה
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
הושע פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - יואל פרק א ב ג ד - עמוס פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט - עובדיה פרק א - יונה פרק א ב ג ד - מיכה פרק א ב ג ד ה ו ז - נחום פרק א ב ג - חבקוק פרק א ב ג - צפניה פרק א ב ג - חגי פרק א ב - זכריה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד - מלאכי פרק א ב ג
א שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה, בֵּית יִשְׂרָאֵל: ב נָפְלָה תיפול (מדובר בנבואה לעתיד, שנאמרת כקינה - כאילו הדבר כבר קרה), לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. נִטְּשָׁה הושלכה עַל אַדְמָתָהּ, אֵין מְקִימָהּ.
ג
כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הָעִיר הַיֹּצֵאת אֶלֶף שיש בה 1000 תושבים (היוצאים ובאים בשער העיר) תַּשְׁאִיר ישרדו בה מֵאָה, וְהַיּוֹצֵאת מֵאָה תַּשְׁאִיר עֲשָׂרָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל בכל ערי ישראל.
{ס}
| "הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט" (פסוק ז) - לענה חד זרעית. הלענה ידועה בטעמה המריר ונזכרת בתנ"ך 8 פעמים, תמיד כמשל לדבר רע: ע"ז, ניאוף או עיוות הדין; או משל לייסורים של חורבן, עוני וגלות |
ד
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל: דִּרְשׁוּנִי בקשו אותי, חיפצו בקרבתו של ה' וִחְיוּ.
ה
וְאַל תִּדְרְשׁוּ בֵּית אֵל, וְהַגִּלְגָּל ולמרכז הע"ז בגלגל לֹא תָבֹאוּ, וּבְאֵר שֶׁבַע שכנראה גם בה היה מרכז של ע"ז לֹא תַעֲבֹרוּ. כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה, וּבֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן לריק (כינוי נפוץ לבית אל, כמו בהושע ד טו: "וְאַל תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן").
ו
דִּרְשׁוּ אֶת יְהוָה וִחְיוּ, פֶּן יִצְלַח יבער כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף מלכות שומרון, וְאָכְלָה וְאֵין מְכַבֶּה האש תשרוף מבלי יכולת לכבותה לְבֵית אֵל.
ז
הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה לצמח מר מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה לָאָרֶץ על הארץ, בביזיון הִנִּיחוּ.
ח
עֹשֵׂה הרי ה' הוא הבורא כִימָה וּכְסִיל קבוצות של כוכבים (בימינו נקראים כך הפליאדות ואוריון), וְהֹפֵךְ ויכול להפוך לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת חושך עמוק (אתם הופכים משפט ללענה, אך הזהרו מה' שיכול להפוך כל דבר: חושך לאור, וכן, בהמשך הפסוק, את מי הים להעלות ליבשה), וְיוֹם לַיְלָה כמו לילה הֶחְשִׁיךְ. הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם מורידם מהעננים כגשם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ - יְהוָה שְׁמוֹ.
{ס}
ט
הַמַּבְלִיג המחזק שֹׁד שודד עַל עָז כך שיתגבר על אויב חזק, וְשֹׁד ואותו שודד (או: חורבן) עַל מִבְצָר יָבוֹא יצליח לכבוש מבצר.
י
שָׂנְאוּ על מי ששנאו בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ את הנביא העומד בשער העיר ונושא דברי תוכחה, וְדֹבֵר תָּמִים ואת האומר דבריו ביושר יְתָעֵבוּ.
יא
לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם הרמיסה שלכם עַל דָּל, וּמַשְׂאַת בַּר מס על תבואה תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ, בָּתֵּי גָזִית אבנים מסותתות בְּנִיתֶם - וְלֹא וכעונש, לא תֵשְׁבוּ בָם, כַּרְמֵי חֶמֶד כרמים משובחים נְטַעְתֶּם - וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם.
יב
כִּי יָדַעְתִּי
פִּשְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם, צֹרְרֵי צַדִּיק, לֹקְחֵי כֹפֶר שוחד, וְאֶבְיוֹנִים ואת דין האביונים בַּשַּׁעַר בבית המשפט הנמצא בשער העיר הִטּוּ.
יג
לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם ישתוק, ולא ינסה להוכיח את העם אשר רק ישנא אותו (פסוק י), כִּי עֵת רָעָה הִיא.
יד
דִּרְשׁוּ טוֹב וְאַל ואל תעשו רָע, לְמַעַן תִּחְיוּ. וִיהִי כֵן יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אִתְּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם במידה כנגד מידה לטובה: ככל שאתם "דִּרְשׁוּ טוֹב" כך ה' ידרוש את טובתכם.
טו
שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב, וְהַצִּיגוּ העמידו במקומו בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט, אוּלַי יֶחֱנַן יתן חנינה יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף את שורדי ממלכת ישראל.
{ס}
טז
לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֲדֹנָי: בְּכָל רְחֹבוֹת מִסְפֵּד, וּבְכָל חוּצוֹת יֹאמְרוּ: "הוֹ הוֹ קריאת צער". וְקָרְאוּ אִכָּר אֶל אֵבֶל לחקלאים להגיע להתאבל, וּמִסְפֵּד וכדי לספוד למתים, יקראו אֶל יוֹדְעֵי נֶהִי היודעים לקונן.
יז
וּבְכָל כְּרָמִים מִסְפֵּד יהיה מספד (למרות שלרוב כרמים משמשים לאירועים משמחים), כִּי אֶעֱבֹר להענישך בְּקִרְבְּךָ - אָמַר יְהוָה.
{ס}
יח הוֹי הַמִּתְאַוִּים אבוי למיחלים שיגיע אֶת יוֹם יְהוָה - לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם יְהוָה? הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר שהרי כשיגיע, לפחות בתחילתו, יהיה רצוף אסונות (כפי שמתאר המשל בפסוק הבא). יט כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב, וּבָא הַבַּיִת, וְסָמַךְ ישעין יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ. כ הֲלֹא חֹשֶׁךְ יוֹם יְהוָה, וְלֹא אוֹר, וְאָפֵל וְלֹא נֹגַהּ לוֹ.
כא שָׂנֵאתִי, מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם, וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם את ניחוח הקורבנות שאתם זובחים בימי אספותיכם. כב כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם - לֹא אֶרְצֶה, וְשֶׁלֶם בקרבנות השלמים מְרִיאֵיכֶם המריא שלכם, בקר גדול לֹא אַבִּיט. כג הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ את השמעת שיריך הרבים, וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָע. כד וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט במקום זבחים ונגינה, אעדיף שצדק יזרום בכל מקום כמים, וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן. כה הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי זבחתם לי (אמנם הוקרבו קורבנות במשכן כשחנו למרגלות הר סיני, אך הם היו מעטים יחסית, ואתם חושבים שבגלל שהיום אתם מקריבים כמות גדולה יותר הרי שבכך אתם מכפרים על חטאיכם) בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל.
כו
וּנְשָׂאתֶם תסחבו לגלות (כפי שכתוב בפסוק הבא) אֵת 'סִכּוּת' מַלְכְּכֶם הפסל שאתם עובדים לו (מוזכר גם במלכים ב יז ל: "וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת") וְאֵת 'כִּיּוּן אולי הכוונה לאליל נינורתה או Kaiwan המשוייך לכוכב שבתאי' צַלְמֵיכֶם, 'כּוֹכַב אליל המשוייך לכוכב חמה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם;
כז
וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם יחד עם אליליכם מֵהָלְאָה מעבר (צפונית) לְדַמָּשֶׂק - אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה", "בֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן" - לשון נופל על לשון, ואולי גם: "וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ".
- "וְאֶבְיוֹנִים ואת דין האביונים בַּשַּׁעַר בבית המשפט הנמצא בשער העיר הִטּוּ" (פסוק יב) - בניגוד ל:"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ" (שמות כג ו)
